החג שלי, האסון שלהם
זהותו של כל פלסטיני טמונה בנכבה של 48'. בין אם בשל קוצר ראותם של המנהיגים הערבים או בגלל הציונות - התוצאה זהה: חורבן התקוות הלאומיות
אחד הדברים שמרגיזים כל כך במלחמה הנמשכת עם הפלסטינים, הוא שמדובר במלחמה מלוכלכת. אין שום דבר אלגנטי בהפגזה של מחנה פליטים, בירי מרגמות מבוהל, בירי על נשים וילדים הנוסעים בכבישי יהודה ושומרון. שום דבר מזה לא מזכיר לנו "מלחמה אמיתית". כזו שיש בה טורי טנקים ו"אויב" במלוא מובן המילה, שגם נותן פייט מכובד וכואב. אנחנו רוצים אויב כמו פנאתינייקוס, לא כמו יאסר ערפאת.
כל ההקדמה הזו באה כדי לומר שדווקא על הרקע הזה, ההתמרמרות שנשמעה בישראל על ציון אירועי "יום הנכבה" ברשות הפלסטינית נשמעת תלושה מהמציאות.
שני "אסונות" מונים הפלסטינים: אסון 48' (הקמת מדינת ישראל) הנקרא "הנכבה", ואסון 67' (מלחמת ששת הימים וכיבוש השטחים) הנקרא "הנכסה". נכון שקשה לנו כישראלים לקבל את העובדה שעצם תקומתנו המדינית היא אסונו של עם אחר - אבל זוהי, למרבה הצער, עובדה.
הכעס בישראל יוצא בעיקר על העלייה במודעות שמנחילה הרשות הפלסטינית בקשר ל"אסון 48'". איך יכול להיות שלום עם מישהו שמטיף לכך שקיומו של הצד השני הוא "אסון", תוהים ישראלים רבים. אבל זאת הטעות.
חלק נכבד מזהותו של כל פלסטיני טמון בנכבה של 48'. בין אם זה קרה בשל קוצר ראותם של המנהיגים הערבים או בגלל הציונות - התוצאה זהה: חורבן תקוותיהם הלאומיות של הפלסטינים. לומר שהדבר הזה אינו אירוע בעל משמעות - זאת היתממות. גם לשלום, וגם למלחמה, צריך ללכת עם עיניים פקוחות.
אבל, טוענים מי שחוששים מאזכור "הנכבה" - מה עם ערביי ישראל? האם אתה לא חושש מכך שיותר ויותר מהם משתתפים ביום הזיכרון הזה לנכבה? על כך ניתן להשיב בשאלה: ומה בדיוק עשתה מדינת ישראל לאחרונה עבור ערביי ישראל? הקימה להם ערים חדשות חס וחלילה? פתרה בעיות שממתינות עשרות שנים? הגישה להם במתנה שוטרים כמו רב-פקד גיא רייף? ואתם עוד מצפים שהם ינשקו בשמחה את סמל המנורה ועלי הזית.
ובעניין זה, במאמר מוסגר: ההתפרצות של חבר הכנסת אחמד טיבי בכנסת היא אירוע מכוער שראוי לגינוי, אבל חיסולם של חמשת השוטרים הפלסטינים, שחלקם ישנו בעת הירי, הוא אירוע לא פחות מכוער, שמעלה סימני שאלה מוצדקים.
טיעון אחרון שמעלים מתנגדי איזכור "הנכבה" הוא שהדיבור על ימי 48' מחזיר את הפלסטינים לתביעת זכות השיבה, ומעורר ציפיות בלתי מציאותיות. גם זה נכון - אבל כל מי שהלך כמה מטרים לאורך נתיב הביוב של מחנה הפליטים שאטי בעזה יודע שמציאות היא עניין של פרספקטיבה. ובעזה, יש לה ריח רע מאוד.
גיא בניוביץ' (לשעבר הכתב לענייני ערבים של גל"צ), הוא עורך החדשות ב-ynet. דעתו אינה משקפת את דעת המערכת