ההכרזה על הפסקת האש החד-צדדית מצד ממשלת שרון ממחישה ביתר-שאת את אשר הולך ומתברר בחודשים האחרונים, מאז הבחירות לראשות הממשלה. אריאל שרון איננו מפרש נכון את המנדט הסוחף שנתן לו הציבור.
שרון נבחר ברוב חסר תקדים על סמך הבטחתו להשיב לאזרחי המדינה את הביטחון, הביטחון שאבד להם בצורה כה צורבת תחת ממשלתו של אהוד ברק. הוא גבר על קודמו לא משום שנדמה היה לציבור שיש באמתחתו איזו חלופה מדינית יצירתית ומקורית שנעלמה מעיניהם של ברק, ביילין או בן-עמי. הוא לא נבחר כדי להמשיך במדיניות ברק, ולו בווריאציה חריפה ודעתנית יותר, שהרי מדיניות זו נדחתה באופן מוחלט בקלפי. המנדט שקיבלו שרון וממשלתו מהציבור היה ברור וחד משמעי: לשים קץ לאלימות הפלסטינית נגד אזרחי ישראל - בין אם כתובת מגוריהם בצד אחד של הקו הירוק, ובין אם בצד השני.
אולם נכון להיום טרם נראים סימנים למימוש הבטחת הבחירות, או למילוי המנדט שקיבל שרון. הממשלה החדשה כבר מכהנת שלושה חודשים, אבל קשה להבחין בשיפור מוחשי במצב הביטחון. אדרבא, מבחינות רבות קיימים סימנים מובהקים להרעה. הסיבה לכך פשוטה בתכלית: העדר תעוזה מחשבתית.
כדי למלא את חובתו לבוחר יהיה על שרון לעשות מה שעד כה נראה שהוא נרתע מלעשות – לשבור את המוסכמות המקובלות שעד כה הגדירו את הפרמטרים שלפיהם צריכה ישראל לנהל את המערכה.
מדיניות ההבלגה הישראלית שהונהגה עד עתה השיגה רק דבר אחד: הקשחת הרצון הפלסטיני והגברת תעוזתם ונחישותם. לאחר חודשים ארוכים של לחימה באינטנסיביות נמוכה, התגברו מאוד האיבה והעוינות הפלסטיניים. הפצצת מתקן זה או אחר, חיסול כירורגי של מנהיג פלוני או אלמוני – אלה כבר לא יועילו, בין אם הדבר יתבצע באמצעות טנק, מסוק או מטוס קרב.
הנכונות הפלסטינית למאבק אלים נגדנו כבר עברה את נקודת האל-חזור. לא ניתן עוד לשחוק את רצון הפלסטינים להילחם בנו. על כן, נותר רק לשתק את היכולת שלהם לעשות כן.
המדיניות של פגיעה סלקטיבית מיצתה את עצמה. כעת יש לעבור למדיניות של הכרעה והכנעה כללית. ולשם כך נחוצים שני דברים:
(א) כניסה מסיבית של כוחות סדירים ישראלים לתחומי יש"ע, כיבוש השטח שבידי הפלסטינים ופירוק כוחותיהם מנשקם.
(ב) שינוי האקסיומות היסודיות לגבי המבנה המדיני באזור, בבוקר שלאחר תום העימות – ובייחוד האקסיומה בדבר ההכרח בקיום ישות פוליטית ערבית מערבית לירדן.
האתגר האמיתי של שרון וממשלתו מצוי במטלה השנייה. פירושו לא רק שיקום של מערך ההסברה הישראלי, ומהפכה מקיפה בשירות הדיפלומטי הישראלי (על מבנהו, מסריו, תוכנם ואופן העברתם), אלא שיקום (או ליתר דיוק המצאה מחדש) של הלאומיות היהודית, הנמקתה והצדקתה, הן בקרב עם ישראל והן בקרב אומות העולם. רק כך תוכל ישראל להשיג את חופש הפעולה הנחוץ לה כדי לנקוט צעדים הכרחיים לשימור ביטחונה הלאומי, ולשמירה על ביטחון אזרחיה.
שרון ניצב בפני הכרעה היסטורית ברורה. הוא יכול למלא את התפקיד של צ'מברליין היהודי (שמדיניות הוויתורים וההבלגה שלו הביאה למלחמה הנוראה ביותר בתולדות האנושות) או את התפקיד של אתא-טורק העברי (שקרא תיגר על מוסכמות העבר, שיקם את הלאומיות הטורקית והוביל את עמו לעידן המודרני).
ההכרזה החד-צדדית על הפסקת אש מבשרת על כך שאת תפקיד אתא-טורק העברי שרון מתקשה בינתיים לגלם.
