עשרת הגדולים של ורד קלפטר

(Joni Mitchell - Wild Things Run Fast (1982

זמרת מדהימה וגיטריסטית ליווי מעניינת, עם פרייזינג שירה שתמיד ריתק אותי.

(1971) The Who - Who's Next

פיט טאונסנד הוא גיטריסט וכותב שירים שתמיד אהבתי. אני עדיין אוהבת לשמוע את המהלכים ההרמוניים והאקורדים הפתוחים מהגיטרה שלו, שהיוו עבורי תמיד מקור השראה לנגינה ולהלחנה.

(Crosby, Stills & Nash And Young - Deja Vu (1970

בשנות ה-70 נהגתי להאזין הרבה לתקליט הזה ואהבתי את ההרמוניות הקוליות והגיטרות היפהפיות, שהותכו למפגש צלילים מעניין ולא שגרתי, שריתק אותי.

(1968) Love Sculpture - Blues Helping

אהבתי מאוד את הגיטריסט והזמר דייב אדמונדס, שרקח באלבום הזה גרסה מוצלחת במיוחד ל-"Summertime". צליל הגיטרה שלו היה ישיר, נקי, ללא אפקטים, למרות שהיו שם דיסטורשנים שנבעו מהעוצמה האדירה שהיתה למגבר בזמן ההקלטה.

(Neil Young - Harvest (1972

תמיד אהבתי את השירה שלו ואת הטקסטים, שסיפרו סיפורים ונתנו הרגשה שנכתבו מהמפגש שלו עם החיים.

(King Crimson - In the Court of the Crimson King (1969

רוברט פריפ עמד מאחורי הצליל וההפקה המוזיקלית. אהבתי את הסיפורים ההזויים והפסיכדליים שבטקסטים, והשירה שנעה בין פלייבק שקט לקיר גיטרות - דינמיקה שהדליקה אותי מאוד.

(1981) John Abercrombie And Ralph Towner - Five Years Later

אלבום בו שולטות שתי גיטרות של שני נגנים מדהימים, שיצרו מוזיקה בצלילים בודדים, שמכניסים עולם שלם ביניהם ובתוכם.

רמי פורטיס וברי סחרוף - סיפורים מהקופסא (1988)

לטעמי, הדיסק הישראלי הטוב ביותר של שנות ה-80. פורטיס וסחרוף הביאו צליל ישראלי חדש ואחר לארץ בהגשה וטקסטים שהדליקו לי את הדמיון.

(The Pretenders - Learning to Crawl (1984

כריסי היינד היא זמרת עם גוון קול שתמיד עינג אותי. גיטריסטית מצוינת, שגרמה לי להבין שגם אישה יכולה לעשות את זה ברוקנרול בלי להתיפייף, לקבל את כל הכבוד המגיעה לה בלי קשר להיותה אשה או גבר.

(The Beatles - Abbey Road (1969

בחיים הוא לא יישמע לי נדוש, אף פעם לא ימאס ותמיד תישאר התחושה שהם האבות של המוזיקה של היום. הכל כבר היה שם.

אלבומה השני של ורק קלפטר, "קן אדום, קו שחור", יצא לפני שבועיים לחנויות.