"חשבתי שהוא יהיה בטוח בדובדבן"

רועי אבן: חברות בבתי חולים

"הוא כל הזמן בא לבית החולים לעודד אותי, עכשיו אני צריך לבקר את המשפחה שלו ולנחם אותה". כך אומר רן ישראלי, הפצוע האחרון של צה"ל בלבנון, על חברו סמ"ר רועי אבן (פילשטיינר) בן 21 מהוד השרון, שנהרג בפעולה בכפר עסירה א-שמאליה.

"קשה לדבר עליו בלשון עבר, אנחנו חברים טובים עוד מבית הספר. אמנם הוא למד שנה מעלי אבל זה לא הפריע לחברות בינינו. הוא היה פייטר רציני וחייל מצטיין ורצה לשרת ביחידה קרבית", מספר ישראלי, שנפצע בלבנון.

אבן היה בחופשה ביום רביעי והגיע לבקר את ישראלי בבית החולים תל השומר. "אתמול היתה הפעם האחרונה שדיברנו. הוא התקשר אלי הביתה ולא סיפר דבר על פעולה בה הוא צריך להשתתף בלילה. הוא כל הזמן היה איתי בקשר ובא לבקר אותי בבית החולים. עכשיו אני צריך ללכת למשפחה שלו ולנחם אותה. אני עדיין לא מעכל שהוא נהרג".

אבן נולד בהוד השרון וסיים לפני שנתיים את לימודיו בבית ספר מוסינזון בעיר במגמה עיונית. חבריו מספרים כי הוא אהב ספורט ו"השקיע בכך רבות".

הוא היה חלק מקבוצה שהתנדבה למשמר האזרחי והתגייסה ביחד לצבא. "היה ברור לנו כי הוא יתנדב ליחידה קרבית. זה היה חלק מהשאיפה שלו לתרום כמה שיותר למדינה", מספרים חבריו. "התוכנית שלו היתה לפתוח עסק ולהיות עצמאי לאחר שישתחרר מהצבא".

לאמו זהבה, לא סיפר רועי מה תפקידו בשירות הצבאי. רק אחיו, ליאור ידע באיזו יחידה הוא משרת. ביום רביעי שעבר הגיע אבן לחופשה והלך לבקר את חברו ישראלי. ביום חמישי הזעיקו אותו לבסיס ואמו התנדבה להסיע אותו לתחנה. אתמול סמוך לשעה ארבע בבוקר הגיעו נציגי הצבא והודיעו למשפחה שהוא נהרג. לאחר קבלת הידיעה, רבים מחבריו הגיעו לנחם ולעודד את המשפחה. אביו של אבן נפטר לפני 13 שנה מהתקף לב. לאבן היו שני אחים גדולים ממנו, ליאור וורד.

הלוויתו של אבן תתקיים היום (יום ב'), בבית העלמין "נווה הדר" שבהוד השרון בשעה שלוש אחר הצהרים.

אביו של ניב יעקבי: "חשבתי שגם שם הוא יהיה בטוח"

"ניב היה לוחם ומנהיג משכמו ומעלה, והוא יחסר ליחידה". כך אמר אתמול (יום א') מפקדו ביחידת דובדבן של סמ"ר ניב יעקבי, בן 20 מתל אביב. הבשורה הקשה הגיעה לבית משפחת יעקבי בתל אביב ב-4:30 בבוקר. במהלך היום הגיעו לבית המשפחה קרובים וחברים רבים של ניב שבאו לנחם את המשפחה. האב גדעון אמר כי "תמיד ידעתי שיסתדר בעצמו וידאג לעצמו ולכל מי שסביבו, ולכן כשאמר לי שהוא הולך לדובדבן, חשבתי שגם שם יהיה בטוח. זה לא קרה, הוא מת".

ניב פרחי, חבר טוב של ניב מגימנסיה הרצליה, מספר: "הייתי עם ניב לפני חצי שנה בהלוויה של חבר טוב מהשכבה בגימנסיה, ליאור ניב, שנפטר בלבנון במוצב גלגלית, ואני לא מאמין שעכשיו אני אהיה בהלוויה של ניב. אולי אנחנו מחזור מקולל". ניב הוא החלל ה-220 של גימנסיה הרצליה.

גיל גלובוס, חבר נוסף של ניב, מספר כי ניב עבר מכשולים רבים בדרך ליחידה בה שירת. "לניב היתה מגבלת ראיה חמורה שאיימה על הגיוס שלו ליחידה קרבית. היו לו משקפיים עם מספר גבוה. לרגע ניב לא העלה על דעתו שזה מה שיעצור אותו מלהתקבל ליחידה לוחמת. הוא נילחם בבירוקרטיה הצבאית והשיג בסוף פרופיל 82 חריג, שאיפשר לו להתגייס לקרבי. הרבה לפני האישור הוא התאמן כמו מטורף כדי להגיע בכושר הראוי ליום הגיוס".

"למדתי אתו בבית הספר וכבר אז הוא היה ראש גדול, אחד שתמיד מושך אחריו אנשים. היתה לו כריזמה גדולה. אם היה צריך לארגן משהו ניב היה הכתובת". מחנכו של ניב מהגימנסיה, יחיעם מדויל, סיפר כי היה לו ברור שניב ישתלב במסגרת איכותית גם בצבא. ניב עמד להשתחרר בעוד שנה מהשירות, ורצה להשתלב בשירות במערכת הביטחון.

ניב השאיר אחריו הורים, עדי וגדעון, ושני אחים רן (16) וטל (9). הוא הובא אתמול למנוחות בבית העלמין הצבאי קרית שאול ב-16:45.

לירון שרביט: החלל הראשון של בית חשמונאי

אבל כבד השתרר בשעות הבוקר במושב בית חשמונאי לאחר שנודע דבר מותו של החייל בן היישוב, סמ"ר לירון שרביט, בן 20. שרביט, החלל הראשון של היישוב, היה אמור להשתחרר בעוד 10 חודשים מהצבא.

לירון היה הבן הבכור להורים מאיר ופרי והשאיר אחריו 4 אחים קטנים. בשבוע שעבר הוא יצא לחופשה ונסע עם חברים לנפוש באילת. ביום ה' התקשרו אליו מהבסיס וביקשו ממנו לקצר את החופשה בגלל משימה חשובה. אתמול הוא עוד הספיק לדבר עם אמו, שעות לפני שיצא לפעולה. "הוא תמיד אמר לי 'אמא כמה אני אוהב אותך, איזה הורים יש לי", אמרה האם פרי. "השבוע דיברתי איתו הרבה, כאילו ידעתי שיקחו לי אותו. הוא הבטיח לי שהוא חוזר הביתה. אני לא מאמינה. במקום שאני אזכה להיות בחתונה שלו, אני תולה היום מודעות אבל".

לירון הוא החלל הראשון של תיכון הרצוג ביישוב. הוא למד שם במגמת קולנוע, תוך שהוא משלב זאת עם ספורט שהוא כל כך אהב - איגרוף. בעבר הוא עשה קליפ שבו הוא מגלם חייל, שחברתו חולמת שהוא נהרג בקרב. בת דודתו, טל אדרי, אומרת, "הלוואי שזה היה חלום והוא היה מגיע עכשיו ואומר לנו שאין מה לדאוג. לעולם לא אשכח את הצחוק שלו. היה בו משהו של מנהיג, הוא תמיד ידע לסחוף אחריו את כל החברה".

הלוויתו של לירון שרביט יצאה מבית המשפחה בשעה 16.50 והוא נקבר בבית העלמין הצבאי ברמלה.