שלושים וארבע שנים חיים הפלסטינים תחת כיבוש משפיל, מנצל, מבזה ומנשל. מאז 1988 הכירו בחלוקת הארץ ורצו מדינה משלהם ביהודה, שומרון ועזה. שבע שנים אנחנו מתעתעים בהם עם הסכמי אוסלו על בניית שלום, ובינתיים מכפילים את ההתנחלויות ופורסים אותן כמארג קורים על כל גבעה ותחת כל עץ רענן.
34 שנים הם במעמד גרוע מחוטבי עצים ושואבי מים. היום הם לוחמים את מלחמת העצמאות שלהם. גם הם רוצים להיות "ככל עם ועם ריבון בארצו", אלא שאנחנו הכובש, וזה לא נוח לנו כי אנחנו רוצים את ארצם. ראינו את המפגינים בכיכר ציון ושמענו את קולם. הם משמיעים קולות מלחמה, אך כוונתם היא לזבנג וגמרנו, "לסיים" את מלחמת העצמאות של הפלסטינים על-ידי ביצוע "טיהור אתני", כלומר גירושם מארצם ומאדמתם למען המתנחלים. למען ציבור קנאי, לאומני, דתי, שבטוח כי לנו, בשם האל (תמיד יש להם קשר לאל) מותר לגרש, לנשל, להרוג, להרוס, לשרוף את עם הארץ.
מורי המתנחלים עדיין מאמינים כי במאה ה-21 צריך לנהוג כיהושע בן-נון. לא לשווא הם משננים חזור ושנן שהפלסטינים הם עמלק ומצווה להשמידם, כפי שכתב בזמנו מי שהיה הרב של אוניברסיטת בר-אילן, הרב הס: "על כולנו חלה המצווה לבצע בפלסטינים ג'נוסייד, כי הם זרע עמלק".
הקשיבו לילדיהם, לתלמידיהם ובייחוד לרבניהם, החוזרים ומדגישים את קדושת האדמה ואת הצורך להשמיד את עם הארץ: "החרם תחרים אותם, לא תכרות להם ברית ולא תחנם" (דברים ז' 2). הסיסמאות "תנו לצה"ל לנצח" ו"להרוג את ערפאת" - הן הפירוש לשאגת נקמה. זה הפירוש לדרישה למלחמה.
כבר היתה לנו מלחמה בשל היהירות וההתנשאות שלנו. ערב מלחמת יום כיפור אמרה גולדה, בסרבה לפנות את אזור תעלת סואץ: "אם נאצר רוצה מלחמה אז בבקשה, ניתן לו מלחמה ושוב ננצח".
כדי לצאת למלחמה אתה צריך להיות משוכנע שאי אפשר אחרת. למרות ההדחקה, למרות התעמולה הגלויה והסמויה ההופכת את הפלסטינים למפלצות - רוב הציבור יודע שאין זו מלחמת קיום. רוב הציבור יודע שאנחנו הכובשים, שאנחנו מחזיקים את הפלסטינים במחנות הסגר תוך פיצול יישוביהם לקנטונים תחת עוצר, אנחנו גם יודעים שלהם אין לאן ללכת ולכן ילחמו עד תום את מלחמת העצמאות שלהם. ואילו למתנחלים יש מדינה ובית והגליל והנגב שמחכים להם.
אנחנו אף יודעים, גם אם לא נעים להזכיר, שגם האצ"ל והלח"י ביצעו פעולות טרור והרג נגד אזרחים במלחמת יום העצמאות שלנו, וגם עליהם, כארגונים קיצוניים ופורשים, להנהגה הלגיטימית לא היתה שליטה.
אז בלי קולות של רבנים ומקדשי אדמה, עץ ואבן, ובלי התלהמות של שנאה ויצר חמדנות של "כולה שלי", ובלי להרוג, לחנוק, להרעיב ולכתר, ובלי גזל נוסף של אדמות לא-לנו. יש להתאפק, להבליג ולחפש דרך להידברות במקום שלהוב יצרים ושנאה. כדאי מאוד להיות יותר רציונליים ויותר הגונים בטרם נותנים לצה"ל לנצח.
נכון שהפלסטינים הם גויים ורק אנחנו נחשבים בעיני עצמנו כבני אדם ("רק נחשבים אתם בני אדם ואין אומות העולם בני אדם", ויש המוסיפים, "אלא בהמות"), אך כבני אדם אנחנו חייבים לגלות הגינות ולדעת להבדיל בין נכון ללא נכון, בין צודק למעוות.
