רק העוגה הראשונה
הטחת עוגת הקצפת בפרצופו של שר התקשורת היא רק סנונית המבשרת על בואו של אביב מבורך במהלכו אולי יבינו פוליטיקאים ישראלים כי לא יוכלו יותר לעשות בכספי הציבור כרצונם
ראובן ריבלין, מאז התמנה לתפקידו, החליט להיכנס למיטה אחת עם בעלי ההון במדינה. הדבקת הטורט לפניו אינה אלא הרמת השמיכה מעל אותה מיטה בה התגלה האיש במערומיו, מתנה אהבים עם חברי אוליגרכיית התקשורת בישראל. ריבלין לא מתנהג כשליח ציבור. זה זמן רב שאין הוא מסתיר את רצונו להביא למיזוג כולל של כל חברות הכבלים במדינה, והוא מתעתד גם להעניק להם את היכולת להפעיל את ה"פס הרחב". וכאילו לא די בכך, זומם ריבלין לאפשר לשלוש זכייניות הערוץ השני להפוך לחברת טלוויזיה אחת. תחרות? לא במקומותינו.
במלים אחרות, שר התקשורת הנוכחי מבקש להפוך את טייקוני המדיה לעשירים אף יותר. מסיבות מחשידות באמת הוא מתעקש להעניק להם רישיון להדפיס כסף עד בלי די. במהלך השבועות האחרונים הוא משתף עמם פעולה בין כותלי ועדת הכלכלה מתוך רצון לבצע מחטף עד יציאתה של הכנסת לפגרת הקיץ. מחטף זה ינציח את שליטת בעלי הכבלים על התשתית ועל התוכן ויאפשר להם למכור שירותי חיוג טלפוני וגלישה באינטרנט. ריבלין מנהיג כאן אורגיה של ביזה בקופת הציבור ואין הוא מתבייש בכך כלל וכלל.
יתרה מזאת, הברית הבלתי קדושה אותה הוא כרת עם ברוני העיתונות, הביאה אותו להעליב פקידי ציבור המנסים לבלום בולמוס בלתי נלאה זה. לפני שבועיים הוא האשים בכך את המשנה ליועץ המשפטי מבלי להזכיר את שמה. "ישנם גורמים פקידותיים אשר חוששים פן מישהו בישראל יצליח להרוויח כמה אגורות", הוא אמר. כמה אגורות? אם אכן ייצאו תוכניותיו אל הפועל יגיעו רווחיהם של בעלי הכבלים למיליארדי דולרים!
ריבלין אינו מבין מדוע בכלל צריך להתערב בשוק התקשורת בארץ. לדידו, יש להניח לאותם זכיינים מעטים להמשיך ולרפד את דרכם אל הבנק בדולרים. ההגנה על האינטרסים שלהם הפכה כבר לגילוי עריות פוליטי במדינה בה ריכוז הבעלות בשוק התקשורת הוא הגבוה בעולם.
הטורט בפרצופו, מעשה ידם של אנשי "אינדימדיה" הלוחמים למען תקשורת עצמאית, הוא גם אות אזהרה לעסקנים אחרים. מחר זה יהיה שר החקלאות, המבקש להעשיר את החקלאים על ידי הפשרת קרקעות מדינה. מחרתיים יגיע תורו של שר הרווחה, המכריז מלחמה במובטלים ובעובדים הזרים. בעוד שבוע ינחת הטורט בפרצופו של מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, המרוויח 74,000 שקל בחודש ועושק יתומים ואלמנות. אלה ואלה יצטרפו לשורה ארוכה של בעלי הון ופקידים בכירים שספגו עונש כזה ברחבי העולם – מביל גייטס ועד מנהל הבנק העולמי.
הציבור מתחיל לחוש כי כלו כבר כל הקיצין, והיום יותר מתמיד הוא מוכן לעלות על הבריקדות. לפוליטיקאים כדאי להבין כי עוגת הקצפת היא רק ההתחלה. כמאמר הפתגם הערבי "יומו של כל כלב בוא יבוא".
ד"ר שאול צדקא, מרצה לתקשורת בינלאומית באוניברסיטת בר-אילן
