יורדים מהפסים

מה הקשר בין הקלטת הלוהטת של פיני גרשון לבין מסמך שב"כ על תוחלת מנהיגותו של יאסר ערפאת, לבין מאמר בעמוד זה, הקורא לחשוף את התוכניות המבצעיות של צה"ל להתקפה בשטחים, לבין מותם של שני אופנוענים בסוף השבוע שעבר בכביש לירושלים? מה הקשר? לכאורה אין קשר, והחיבור בין כל אלה מאולץ ומלאכותי. אבל גם אם זה המצב, זהו סיפור "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה". מדינת ישראל יורדת מהפסים.

הקלטת של פיני גרשון כוללת שטויות והבלים וזכתה, לעניות דעתי, להמולה תקשורתית חסרת פרופורציה. אבל רק מעטים טרחו לשאול איך הגיעה קלטת מקורס מח"טים - אחד הקורסים החשובים והרגישים ביותר של מערכת הביטחון - לרשות הרבים. מניסיוני אני יודע כי סודות ממלכתיים "נשפכים" בקורס הזה כמים. מדובר בחניכים ובמדריכים שמופקדים על חייהם של אלפים ואנו חייבים לסמוך על שיקול דעתם ועל החלטותיהם. במוצא פיהם תלויים חייהם של רבים. לאחר קלטת גרשון, מי יתקע לידינו שבגלל אמונה לוהטת ברעיון אחר, או חלילה בגלל בצע כסף, לא ידליף מח"ט, או אפילו מדריך בקורס, סודות כמוסים יותר? התקשורת מילאה את תפקידה ופרסמה את הקלטת. עכשיו חייב צה"ל להציג לעצמו כמה שאלות.

מאיר שטיגליץ כתב כאן ב"ידיעות אחרונות" ב-4.7 כי יש לחשוף את התוכניות המבצעיות של צה"ל להתקפה על הרשות הפלסטינית, כדי "לקלקל את ההצגה" ולמנוע את מימושה. לקרוא - ולא להאמין. בהכנת תוכנית מבצעית משקיעה מערכת הביטחון מאות שנות-אדם, מודיעין, הרבה מאוד זיעת אימונים ולעיתים גם דם. כל תוכנית נבנית כך שתמזער סיכונים, בעיקר באמצעות הפתעה. וכאן מציע שטיגליץ לחשוף יעדים, דרכי פעולה, כוחות? שומו שמים!

לפני מלחמת לבנון היתה חבורה גדולה של אנשי תקשורת (גם פוליטיקאים) שהזהירו מפני המלחמה המיותרת הזאת. רבים הכירו את התוכניות המבצעיות (שהרחיקו כבר אז עד ביירות). אך לא היה בהם אחד שהעז לחשוף משהו. מאמרים נגד מלחמה מיותרת? בכל הכבוד. אבל לרדת מהפסים?

ביום ו' נחשף ב"מעריב" מסמך ממטבחו של ראש השב"כ, שעניינו אם טוב או רע ליהודים שיו"ר הרש"פ יעבור מן העולם. המסמך, כמובן, "סודי ביותר". אם ההדלפה באה מן השב"כ כדי להטיל מורא ופחד על ערפאת ואנשיו, יש מקום לחלוק על התבונה שבדבר. כך או כך, כמו במקרה הקלטת של גרשון, תפקיד התקשורת לפרסם ותפקיד השב"כ לחקור.

עשרים בני אדם נהרגו בשבוע שעבר בתאונות דרכים והכותרות על פיני גרשון היו כפולות בגודלן מכותרות הידיעות על התאונות. מאות אלפי הנהגים יוצאים כל יום לדרך ואל הרולטה הרוסית לחיים ולמוות. גרועים מכל נערי השליחויות על האופנועים. הנהגים על הכביש מתוחים וערניים בגללם. דהירותיהם בין המכוניות הן מבחן לעצביו המרוטים של כל נהג ישראלי ממוצע. למה לא מגדילים את דמי הביטוח שלהם פי עשרה?

לכאורה אין קשר בין הסיפורים האלה, אבל אני מוצא קשר שמוליך אותנו, אולי עם כוונות טובות, אל הגיהנום.