ברגעים אלה, כאשר הטלוויזיה משדרת את ההיסטריה ואת הקולות המרים שמלווים את כניסתו של אריה דרעי לכלא, אני מנסה להתרחק משאון היום הזה והמולתו. מנסה לראות מה יזכרו מיום כניסתו של דרעי לכלא, ומה יישאר מהאירוע נגיד בעוד שנה, חמש, עשר.
ואז אני מחייך. בנחת. כי בחלוף השנים, אני בטוח, ייזכר היום הזה כיום חשוב לדמוקרטיה הישראלית. לשלטון החוק. יום שמח. למרות כל המאמרים שנכתבו, כל הדעות שהובעו וכל החששות שבוטאו, התברר היום שאנחנו לא רפובליקת בננות. אנחנו מדינת חוק.
אחד מבכירי המדינה – מה בכיר? האיש שהכתיר ראשי ממשלות, האיש שנקרא מנכ"ל המדינה - ניכנס לכלא. הוא חטא, הוא לקח שוחד, הוא נתפס, הוא נחקר, הוא נשפט, והוא הולך לכלא. הכל נורמלי. כמו כולם. אין הנחות לאף אחד, גם לא לבכיר הבכירים שלנו, אריה דרעי. יש בכך נחמה גדולה, וכל מי שחושש מהתפרקות המדינה הזו, צריך לראות זאת כך.
עשר שנים נאבק דרעי בניסיון להושיב אותו בכלא, לתת לו לשלם על חטאו לחברה. כשאדם כמו דרעי נלחם - זה לא דבר קל. יש לו גייסות, יש לו כוחות, יש לו יכולת להטיל בליסטראות כבדות על מערכת אכיפת החוק שלנו. והנה – הוא זורק, ומערכת החוק ממשיכה לתפקד. ממשיכה, למרות הכל, לעשות את מה שמוטל עליה במדינת חוק.
ומלה לתומכי דרעי: אני יודע שצערכם כן, אבל לא תמיד כנות שווה צדק. אתם רואים באריה דרעי מרטיר, קדוש, והוא לא. העבירה שהוא עבר – לקיחת שוחד ומרמה – היא חטא קטן לעומת החטא שהוא חטא כלפיכם.
אתם סמכתם עליו שהוא ייצג אתכם במאבקכם הצודק להשוואת תנאים, להכרה תרבותית, למתן לגיטימציה למקומכם בחברה הישראלית. והוא - הוא הבטיח להילחם את מלחמתכם, אבל במקום זה דאג למעמדו האישי. לחרסינות באמבטיה שלו. אתם נתתם לו את הבכורה במאבק החברתי החשוב ביותר במדינת ישראל, והוא מכר אותה בעבור נזיד עדשים. או שמא נגיד, בעבור ג'קוזי. אל תבכו עליו, הוא לא ראוי לזה. המשיכו את המהפכה בלעדיו.
אמנון לוי, איש טלוויזיה
