למה פה, למה עכשיו

1. מחסור באויבים טבעיים

נראה שלמדוזות אין כמעט אויבים טבעיים. אחת התיאוריות הנפוצות שמנסה לענות על השאלה נקראת תיאוריית "שקית הניילון", לפי תיאוריה זו צבי הים – הניזונים ממדוזות – טועים לא פעם ובולעים במקום מדוזות שקיות ניילון ופלסטיק שצפות במים. הצבים נחנקים, אוכלוסייתם מתמעטת בהדרגה, והמדוזות חוגגות.

2. אור הירח

יתכן שהמדוזות, בדומה לאלמוגים, מתרבות כתוצאה מאירועים אסטרונומיים – ירח מלא ואורך היום. ידועים מיני אלמוגים שמתרבים בבת אחת ביום מסוים בשנה, וזאת על מנת להציף את הטורפים הטבעיים שלהם בכמות עצומה של יצורים חדשים.

3. הרוח, השמש והמים

המדוזות נוחתות על החופים הים תיכוניים של מדינת ישראל ובכמות עצומה. יתכן שחום המים של האגן המזרחי של הים התיכון שמגיע כמעט עד ל-30 מעלות בקיץ (לעומת 21-23 מעלות בימים הטרופיים, כולל הים האדום), הוא הגורם לכמות ולגודל. סברה נוספת טוענת שהאשמה ברוחות הסוחפות, לצד משטר הזרמים בים התיכון. ויש גם הטוענים שריבוי אוכלוסיית המדוזות נובע מתהליך שמקורו בערעור שיווי המשקל האקולוגי ובשינויי אקלים גלובליים שהתרחשו בשנים האחרונות.

פורסם בידיעות אחרונות, ביולי 2000