זקן זקן, אבל אריה

"לא חוזרים לאהבה ישנה" היא קלישאה מפורסמת ממש כמו "אהבה אמיתית לעולם לא תמות". ושתי אלה נלחמו זו בזו כאשר קרבתי ל-306, זו שבגרסת סדאן באפור-מטאל נראתה אפרורית מתמיד.

מאז הושקה המכונית בכבישי סיני, לפני שמונה שנים פחות או יותר, זכתה אצלי למקום חם בלב. לא כי הייתה יפה, לא כי הייתה חדשנית, אלא בגלל שהוסיפה לקומפקטיות חווית נהיגה, ולא על חשבון שימושיות או נוחות.

תמיד אהבתי לנהוג בה, והרומן הגיע לשיאו לאחר מאות קילומטרים עם GTI נפלאה ב"רו דה גרנד-אלפ", אותו נחש אספלט מתפתל בין פסגות האלפים בין ז'נבה למונטה-קרלו. אבל גם אחיות רגילות היו מהנות, וגרמו לך בדרך כלל לשכוח מתיבה עצלה, מנוע לא מעודן או פנים לא מלהיב.

אלא שבפגישה הזו, כאן ועכשיו, חשתי שאולי הגזמתי. פתאום ראיתי קמטים ואותות גיל ברורים, שהלכו והעמיקו לאחר הופעת ה-307. כניסה למכונית רק החריפה את המצב - לוח המחוונים נראה לפתע ארכאי מתמיד, הזוויות חדות מדי ולא אופנתיות, השמשה נמוכה והתחושה צפופה, המושב מציק. לרגע אפילו רציתי לצאת ולוותר. אני פשוט לא מוכן להיות המסמר האחרון בארונה של אהובה.

מה פתאום

אבל רק רגע, מה פתאום אנחנו עוסקים ב-306? הרי ה-307 הכל-כך מודרנית חתמה בצמיגיה על תעודת הפטירה לא מזמן. אם חושבים על-כך, זה ממש לא מדויק: לגור האריות אין עדיין גרסת סדאן וסטיישן, ואלה עדיין מיוצרות תחת ה-306. זאת בזמן שפיז'ו נפרדת מגרסת החמש דלתות, שעדיין נמצאת במלאי, אך בכמויות קטנות בלבד.

לכבוד סוף הדרך, בשנתה האחרונה, זכתה הקומפקטית הוותיקה בתוספת כוח - הספק מנוע ה-TU גדל ביותר מעשרה האחוזים מ-90 ל-100 כ"ס, אולי גם כפיצוי על כך שהקסארה קיבלה מנוע 16 השסתומים. לכאורה, הוא מעמיד את ה-306 היישר מול חזית הפוקוס והגולף. למעשה, קצת תמוהה הבחירה במנוע זה ולא בגרסת 16 השסתומים של אותו מנוע המופיעה ב-206, קסארה וגם ב… 306 הידנית שנמכרת בצרפת.

ישנה אבל לא פשוטה

אחרי התאקלמות קצרה בתא הנוסעים, מסתבר שה-306 אולי ישנה, אך גרסת ה-XT אינה פשוטה כלל. בנוסף לציוד הבטיחותי המקובל (ארבע כריות, ABS), היא כוללת גם בקרת אקלים פשוטה אך נוחה לתפעול, מערכת שמע מקורית (רדיו-טייפ) עם שליטה מההגה. חיישן גשם לפעולת המגבים, אפשרות ניתוק כרית-נוסע, ואפילו בורר ההילוכים, בעל המסילה המשוננת, זכה בכיסוי אלומיניום. ריפוד קטיפה עשיר ונעים למגע משלים את התמונה ומקנה לדפנות מראה טוב. לצערי, כל אלה אינם מחפים על העובדה שסביבת הנהג נראית מיושנת, כולל פלסטיק שעבר זמנו.

המושבים שנראים מצוין אינם נוחים ברגע הראשון עקב תנוחה מוזרה ובליטה מוגזמת בגב, אך לאחר הסתגלות ובתום נסיעה ארוכה, מתחילים להעריך אותם יותר. זאת למרות שאמצעי כיוון הזווית, הממוקם גרוע, ודאי ישבור יותר מציפורן אחת. אגב, נראה לי כי במרכב חמש-דלתות המושבים עדיפים.

מצד שני, הסדאן מפתיעה עם מרחב מחייה גדול יותר. מרווח הראש מאחור, עם מושב נמוך ותקרה גבוהה, בפירוש עדיף. הסדאן, יש לזכור, לא רק ארוכה ב-23 ס"מ, היא גם גבוהה ורחבה בס"מ. כך או אחרת, הטובות שבקבוצה מרווחות יותר, כמו הפוקוס למשל.

ההגה ההגה

עוד מספר דקות חולפות, ואני כבר מרגיש כמעט בבית. כי למרות הכל ה-306 עדיין יודעת לעשות את העבודה. ההגה המצוין מפתיע אותך ברגע הראשון, בעיקר כי בזמן האחרון הורגלנו להגאים פחות מתקשרים וישירים.

גם הנחישות והתגובה לפקודות מעט מפתיעה, כמו-גם היכולת הלא-פוליטיקלי-קורקט לצאת להחלקת אחוריים מדודה על כבישים מפותלים. שם, על אותם כבישים, היא מזכירה כי היא עדיין מסוגלת להעביר מספר שיעורי-חובה בהתנהגות כביש, לעלמות חן צעירות ממנה בהרבה. מה שאי אפשר לומר על מערכת הבלמים אגב, שאינה מרשימה כך או אחרת.

נוחות הנסיעה עדיין טובה, למרות שה-306, כך נראה, זכתה להקשחה מסוימת במקצה השיפורים האחרון. אז השיבושים מעט מורגשים יותר, אם כי אינם מפריעים במיוחד. כמעט כרגיל, כאשר עולה המהירות היא משתפרת – הנוחות. אגב, שלא כרגיל, גם כאשר מתווספים נוסעים ניכר השיפור.

היה מנוע

אולם חתן השמחה הוא המנוע המשופר. כעת, עם 100 כ"ס, הפער בין ה-306 למתחרות אירופאיות כבר אינו משמעותי כל-כך. הרושם הראשון אמנם מאכזב מעט, בעיקר כי המנוע מתעורר רק מעל 2500 סל"ד, אך התעקשות על סל"ד גבוה יותר יוסיף את הפלפל הרצוי. הוסיפו לכך יחסי העברה לא-ארוכים ותקבלו ביצועים בהחלט נאותים עד סביבות ה-150 קמ"ש. משם, עם כניסת ההילוך הרביעי לתפקיד, האוויר נוטש.

למרבה הצער, מנוע ה-306 עדיין אינו שקט ומעודכן. אמנם, באיזור ה-4000 סל"ד מקבל הצליל נופך ספורטיבי יותר אך הצליל הופך לא נעים בקרבת הקו האדום.

תיבת ההילוכים של פיז'ו-רנו מספקת גם היא - כרגיל - סיבה לטרוניות. נכון, היא נמרצת למדי ואולי אפילו מדי, ומתפקדת לא רע כאשר המצערת מלטפת את הרצפה. אולם בנסיעה רגועה היא פשוט מעצבנת עם נטייה להישאר בהילוך נמוך או לסרב לקיק דאון. בעיה נוספת היא נטייתה להחליף בין ראשון לשני תחת מצערת מלאה, לפני ההגעה לשיא ההספק ב-5,700 סל"ד.

צריכת הדלק דווקא התגלתה כטובה למדי עם 9.5 ק"מ לליטר. אגב, בפיז'ו חוששים כנראה מגניבת דלק ולכן כנראה ננעלת גם הדלת הקטנה שמעל המכל (פתיחה מתוך הרכב) וגם המכסה הישיר (באמצעות מפתח). מסובך, מורכב ומיותר.

קוראי התגר

למרות מעט גמגומים בפתיחה, מטפטפת ה-306 אט אט לתוך הוריד. עד כדי כך, שלאחר מספר שעות התרגלתי לחולשות וחזרתי ליהנות מהיכולת. כמו באהבה אמיתית. יתרה מזאת. היא נושאת תג-מחיר של 95,000, כולל רמת אבזור גבוהה יחסית. מפתה, מפתה מאד.

אלא שלא הכל ברור כל-כך. ראשית, היא לא ממש זולה ממתחרות ישירות. שנית, אין לשכוח כי גרסת הארבע דלתות פשוט נראית מיושנת, וחסרה עידון המאפיין כיום חלק מהמתחרות.

אך הבעיה הגדולה מגיעה דווקא מבית, השכנים ליתר דיוק. בניגוד לפיז'ו, סיטרואן קסארה מצליחה להראות עכשווית למרות הגיל. עם יחידת כוח מודרנית ונעימה בהרבה, רמת אבזור עדיפה ומחיר זהה, היא מפתה יותר עבור הלקוח האופייני - זה שאינו יוצא בשבתות לחגוג על כבישים מפותלים. אגב, גם רנו מגאן תפתה רבים: תמורת 500 שקל נוספים היא מציעה מראה ויחידת כוח עדכניים יותר, אם כי היא פחות מהנה ומצוידת.

ומה דעתכם על יריבה מעניינת והרבה יותר מודרנית, העונה לשם …307? בגרסה הפשוטה היא תעלה 99,900 שקלים, ורמת הציוד תהיה דומה. קשה לנו לראות רבים מדי שלא יעדיפו להמתין לה.

סיכום

כך שלמרות מחיר תחרותי לכאורה, ה-306 למעשה חייבת להיות זולה יותר, בעיקר עם תחרות חזקה ומשמעותית כל-כך מבית. הרי ציי הרכב יקבלו אותה במחירים נוחים עוד יותר מבעבר, ויעדיפו מן הסתם גרסה פשוטה יותר - ללא ABS, בקרת אקלים, והפעלה חשמלית למראות ולחלונות האחוריים – במחיר (לצרכן הפרטי) של 92,000 שקלים…

כך שמבחינתנו, היא בפירוש יקרה מדי. ואם אתם דווקא מתעקשים על הדגם, נסו את גרסת החמש דלתות. זו נאה בהרבה ואפילו זולה ב-1000 שקלים. במחיר הזה תקבלו גם צמיגים בשרניים יותר - 195/55 לעומת 185/65 – וחישוקי "15 במקום "14. חוץ מזה, היא מהנה עוד יותר לנהיגה, וזה בעיקר מה שיש היום ל-306 להציע.