מורשת ללא מתחרים, איים שטופי שמש והווי ים-תיכוני תוסס: אווירה של כיף במולדת הדמוקרטיה והתיאטרון
פורסם:
27.09.00, 18:39
למורשת יוון, שייצאה דרמה, טרגדיה ודמוקרטיה הרבה לפני שרוב העמים היו מסוגלים לבקש סופלאקי, אין מתחרים. מאתונה המעורפלת בגלל זיהום האוויר עד לאיים שטופי השמש, מפורסמת יוון בעתיקותיה ובהווי הים-תיכוני התוסס, לצלילם של פעמוני הכנסיות. אמנם לא הכול כאן דייגים, זאוס, עזים ובוזוקי, אבל האווירה בהחלט כיפית.
תעודת זהות
שם מלא: הרפובליקה ההלנית
שטח: 131,944 קמ"ר
אוכלוסייה: 10.66 מיליון נפש
בירה: אתונה (כ-3.1 מיליון נפש)
תושבים: 98 אחוז יוונים ומיעוטים טורקיים, מקדונים-סלביים ואלבנים
שפה: יוונית
דת: 97 אחוז יוונים אורתודוכסים
ממשל: דמוקרטיה רב-מפלגתית
ראש ממשלה: קונסטאנדינוס סימיטיס
פרופיל כלכלי
תוצר מקומי גולמי: 143 מיליארד דולר
תל"ג לנפש: 14,000 דולר
שיעור צמיחה: 3.5 אחוז
אינפלציה: 2.6 אחוז
ענפים עיקריים: תיירות, ספנות, מוצרי מזון, עיבוד טבק, טקסטיל, כימיקלים, מוצרי מתכת, מכרות, נפט
שותפות מסחריות עיקריות: גרמניה, איטליה, צרפת, בריטניה, ארצות הברית
חברה באיחוד האירופי: כן
חברה באיחוד האירופי המוניטרי: כן
סביבה
יוון משתרעת בקצה הדרומי של חצי האי הבלקני בדרום-מזרח אירופה וגובלת מצפון באלבניה, ברפובליקה היוגוסלבית לשעבר, במקדוניה ובבולגריה, וממזרח - בטורקיה. חצי האי מוקף בכ-1400 איים, ומתוכם 169 מיושבים. האיים מחולקים לשש קבוצות: הקיקלאדים, היונים, הדודקאנסים, האיים בצפון-מזרח
הים האגאי, הספוראדים ואיי המפרץ הסארוני. שני האיים הגדולים ביותר, כרתים ואוויה, לא שייכים לאף קבוצה. כארבע חמישיות משטח יוון הוא הררי, ורוב השטח נמצא מעל 1500 מ' מעל פני הים. באפירוס (Epiros) ובמקדוניה, בצפון יוון, נותרו עדיין יערות גדולים, אבל שאר המדינה סובלת מהתקרחות חמורה עקב רעיית עזים, כריתת עצים ושריפות יער.
אזור מאני (Mani) הצחיח בפלופוניסוס התברך בקשת רחבה של פרחי בר, בהם כרכומים, כלניות, אירוסים, פרגים, שושן צחור, ורדי סלע ורקפות. השדות לא מלאים רק בפרחים; לכו בעקבות הריח ותמצאו את עצמכם עומדים עד לגובה הברכיים בין צמחי אורגנו בר, ריחן וקורנית.
היוונים אוהבים מאוד ציד ודיג, ובמספר מקומות התוצאה היא פגיעה חמורה באוכלוסיית הדגים והציפורים. גם הזאבים והדובים נחשבים בעיני יושבי ההרים למטרד יותר מאשר לבעלי חיים בסכנת הכחדה. צפייה בדולפינים השוחים בעקבות הסירות היא אחד התענוגות בשיט בין האיים, ובמים באזור זאקינתוס (Zakynthos) וקפאלוניה (Kefallonia) מתגוררת המושבה הגדולה האחרונה באירופה של צבי ים, אלא שהצבים הבוקעים מן הביצים על החופים החוליים ניצבים היום לא רק בפני סכנות הטבע בדרכם לים, אלא גם בפני סכנה של תאונות דרכים ורמיסה במסיבות חוף. כלב הים מסוג Mediterranean monk seal הוא הנדיר מכל מיני כלבי הים ואחד מששת היונקים הנמצאים בסכנת ההכחדה המוחשית ביותר בעולם. מספרם ירד באופן קיצוני במאה השנים האחרונות והם מונים כיום 400-500 פרטים, מחציתם חיים ביוון.
באשר לאקלים, החורף ביוון ממוזג ולח, והקיץ חם ויבש. הטמפרטורות בחורף עלולות להיות נמוכות מאוד בהרים, ואפילו באתונה לעתים קר מאוד. בקיץ, הטמפרטורות המרביות באיים הן בסביבות 30 מעלות, אבל הרוחות הצפוניות הנקראות מלטמי (meltemi) ממתנות אותן.
היסטוריה
בתקופת הברונזה (3000-1200 לפני הספירה) שגשגו התרבויות הימיות הקיקלאדית, המינואית והמיקנית. על פי הומרוס, היתה זו תקופה של אלימות ומלחמות שמקורן היה ביריבויות בנושאי מסחר, למרות זאת נחשבה התרבות המינואית בדרך-כלל לרודפת שלום ושלווה. במאה ה-11 לפני הספירה שקעו התרבויות המינואית והמיקנית יקב שינויים בדפוסי המסחר והפלישה הדורית מן הצפון, והחלה מה שמכונה 'התקופה האפלה'.
בשנת 800 לפני הספירה עברה יוון התעוררות תרבותית וצבאית, עם התפתחותן של ערי מדינה, שהחזקות מכולן היו אתונה וספרטה. מאגנה גרקיה, כלומר 'יוון הגדולה' איחדה את יוון עם דרום איטליה. התקופה שלאחר מכן היתה תקופה של שגשוג רב, והיא מכונה התקופה הקלאסית, או תור הזהב. במהלך תקופה זו ציווה פריקלס על בניית הפרתנון, סופוקלס כתב את אדיפוס המלך, סוקרטס לימד אתונאים צעירים את כללי הלוגיקה, והחלה מסורת של דמוקרטיה (מילולית: שלטון העם). התקופה הקלאסית הסתיימה במלחמות הפלופוניסוס (431-404 לספירה) שבהן הביסו הספרטנים הלוחמניים את האתונאים.
בעודם שקועים במלחמות הפלופוניסוס, לא שמו לב הספרטנים להתרחבותה של ממלכת פיליפוס ממקדוניה בצפון, דבר שאפשר למלך פיליפוס לכבוש בקלות את ערי המדינה שבעות המלחמה. שאיפות ההתפשטות של פיליפוס הוגשמו על-ידי בנו אלכסנדר מוקדון, שצעד בראש צבאו לתוך אסיה הקטנה (טורקיה של ימינו) וסיפח אותה ואת מצריים (שם הוכרז כפרעה והקים את העיר אלכסנדריה), פרס וחלקים מאפגניסטן ומהודו של ימינו. תקופתה של אימפריית מקדוניה, שהתקיימה במשך שלוש שושלות לאחר מותו של אלכסנדר בשנת 33, נקראת התקופה ההלניסטית, בזכות האיחוד הרעיוני והתרבותי בין היוונים לבין התרבויות העתיקות מהם, שיצר מסורת קוסמופוליטית חדשה.
החל משנת 205 לפני הספירה חדרו הרומאים ליוון, ובשנת 146 לפני הספירה הפכו יוון ומקדוניה לפרובינציות רומיות. לאחר תת-החלוקה של האימפריה הרומית לאימפריה המזרחית ולזו המערבית ב-395 לספירה, הפכה יוון לחלק מן האימפריה המזרחית, הביזאנטית. במאה ה-12 היו הצלבנים בשיא כוחם, ועוצמתה של האימפריה הביזאנטית ירדה, בעקבות פלישת הוונציאנים, בני קטלוניה, הג'נובזים, הפראנקים והנורמאנים.
בשנת 1453 נכבשה הבירה הביזאנטית, קונסטנטינופול, על-ידי הטורקים, ובשנת 1500 היתה כמעט כל יוון תחת שלטון טורקי. השטחים של יוון כיום הפכו לאזור חקלאי נידח; סוחרים, אינטלקטואלים ואומנים הוגלו למרכז אירופה; וחיי הכפר המסורתיים והדת הנוצרית האורתודוכסית הם ששימרו את המסורת היוונית. התעוררות תרבותית בסוף המאה ה-18 זירזה את פרוץ מלחמת העצמאות (1821-32), ובמהלכה נתמכו היוונים במאבקם נגד הטורקים על-ידי צעירים אירופיים אריסטוקרטים, מעריצי יוון העתיקה, כמו ביירון, שלי וגתה. אלא שתנועת העצמאות היתה מפולגת, ובשנת 1827 החליטו רוסיה, צרפת ובריטניה להתערב. לאחר השגת העצמאות, החליטו המעצמות האירופיות שיוון צריכה להיות מלוכה, עם שליט לא-יווני שיפסיק את מאבקי הכוח במדינה, והכתירו את אוטו מבוואריה למלך ב-1833. המלוכה החזיקה מעמד למרות ההתנגדות הכללית עד לשליש הראשון של המאה ה-20, בעיקר בגלל שכבר בשנת 1864 כונן המלך גיאורגיוס חוקה חדשה, שהשיבה את הדמוקרטיה והותירה למלך תפקיד טקסי בעיקרו.
במלחמת העולם הראשונה, לחמו חיילים יווניים לצד בעלות הברית וכבשו את אזור תראקיה. לאחר המלחמה, שלח ראש הממשלה וניזלוס כוחות 'לשחרור' השטח הטורקי בסמירנה (היא איזמיר כיום), עיר שישבה בה אוכלוסייה יוונית גדולה. הצבא נהדף על-ידי חייליו של אתאטורק, ותושבים יווניים רבים נרצחו. הדבר הוביל ב-1923 לחילופי אוכלוסין אלימים בין שתי המדינות, וגידול האוכלוסייה ב-1,300,000 פליטים נוצריים היקשה על הכלכלה היוונית שהיתה רעועה ממילא. שכונות של פחונים התפשטו מסביב למרכזים העירוניים, איגודים הוקמו בקרב הפליטים העירוניים, ובשנת 1936 התרחבה התמיכה במפלגה הקומוניסטית.
באותה שנה מונה הגנרל מטאקסאס לראש ממשלה על-ידי המלך, ומהר מאוד כונן דיקטטורה פשיסטית. למרות שמטאקסאס אהד את הרעיון הנאצי ויצר מעין גרסה יוונית של הרייך השלישי, בכל זאת התנגד לשליטה גרמנית או איטלקית וסירב להרשות לחיילים האיטלקיים לעבור בשנת 1940 דרך יוון. למרות עזרת בנות הברית, נכבשה יוון על-ידי גרמניה בשנת 1941, דבר שגרם לטבח ולרעב המוניים. תנועות התנגדות צצו, נוצר קיטוב בין הפלגים המלוכני והקומוניסטי, והתוצאה היתה מלחמת אזרחים עקובה מדם, שנמשכה עד 1949, אז הכריזו המלוכנים על ניצחונם. במהלך מלחמת האזרחים העניקה ארצות הברית, בהשראת משנתו של טרומן, סכומי כסף גדולים לממשלה האנטי קומוניסטית, ולפי דרישתה חולקו 'תעודות אמינות פוליטית' (שהיו בתוקף עד 1962). אלה העידו על בעליהן שאינם בעלי נטיות שמאלניות, ובלעדיהן לא הורשו היוונים להצביע, וכמעט שלא הצליחו למצוא עבודה. בחשש מפני תחייה של השמאל, השתלטה על השלטון כת הקולונלים הצבאית ב-1967 ואנדריאס פפנדריאו אמר אז: "זה הפוטש הצבאי הראשון המוצלח של הסי.אי.איי. על אדמת אירופה". שלטון הקולונלים נודע באלימות, בדיכוי ובחוסר ארגון. ב-1974 ניסו הקולונלים לרצוח את המנהיג הקפריסאי, הארכיהגמון מקריוס, דבר שהוביל לפלישת טורקיה ולכיבוש של צפון קפריסין. זוהי עדיין נקודה כואבת אצל היוונים, והמתח עם טורקיה נמשך עד היום.
ב-1981 הצטרפה יוון לקהילה האירופית (כיום האיחוד האירופי), והמפלגה הסוציאליסטית בראשותו של אנדריאס פפנדריאו זכתה בבחירות. המפלגה הבטיחה לבוחריה את סילוקם של בסיסי חיל האוויר האמריקני מאדמת יוון ונסיגה של כוחות נאט"ו, אבל הבטחות אלה לא קוימו מאז. זכויות הנשים, לעומת זאת, זכו לתמיכה, עם ביטול שיטת הנדוניה והפיכת ההפלות לחוקיות. תקופתם של פפנדריאו וממשלתו היתה רצופת שערוריות, והם הוחלפו ב-1989 על-ידי קואליציה בלתי אפשרית של שמרנים וקומוניסטים. הבחירות ב-1990 העלו לשלטון את השמרנים ברוב של שני מושבים בלבד בפרלמנט עם כוונה לפתור את הבעיות הכלכליות של המדינה ומיתון כפוי. הבחירות הכלליות ב-1933 החזירו לשלטון את פפנדריאו המזדקן והחולה ואת המפלגה הסוציאליסטית.
קוסטאס סימיטיס מונה לראש ממשלה בתחילת 1966 כשהיה ברור שימיו של פפנדריאו קצובים - המדינאי היווני הזקן מת באמצע 1966.
סימיטיס נבחר שוב, בהפרש זעום, באפריל 2000. מאז זכה במנדט מחודש מן העם, הוא התחייב ליצור יחסים טובים יותר עם טורקיה, ולהנהיג רפורמות כלכליות שיבטיחו את מקומה של יוון באיחוד האירופי המוניטרי. יוון הצטרפה לאיחוד האירופי בתחילת 2001, ואימצה את האירו ב-2002. כעת נושאת המדינה את פניה לאולימפיאדה שתתקיים באתונה בשנת 2004.
.
תרבות ואירועים
האומנויות היו חלק בלתי נפרד מן החיים ביוון מאז העת העתיקה. בקיץ, מועלים מחזות יווניים בתיאטראות העתיקים שבהם הועלו לפני אלפי שנים. המורשת הספרותית היוונית כוללת שירה, דרמה, מחקרים פילוסופיים והיסטוריים ורשמי מסעות. רעיונותיהם הפילוסופיים של סוקרטס, אפלטון ואריסטו הם התשתית לחשיבה המערבית הלוגית עד עצם היום הזה, והמדענים, האומנים והפוליטיקאים של המערב חבים גם כן רבות ליוון הקלאסית. הסופר היווני הנקרא ביותר בעולם כיום הוא ניקוס קאזאנצאקיס (זורבה היווני), והמשוררים המפורסמים ביותר של יוון המודרנית הם חתני פרס נובל ג'ורג' ספריס ואודיסאוס אליטיס. האמנות החזותית משגשגת גם כן, ואומנות עממית מסורתית כמו רקמה, אריגת בדים ושטיחים ממשיכה את מסורות העבר. המוסיקה העממית רמבטיקו, העוסקת בעוני ובסבל, שהוחרמה בזמן שלטון הקולונלים, זוכה לאחרונה לקאמבק. במאי הסרטים היווני המוערך ביותר הוא תיאודורוס אנגלופולוס, שעם סרטיו נמנים אלכסנדר הגדול, נוף בערפל ומסע לקיתרה.
השפה היוונית היא ככל הנראה העתיקה ביותר באירופה, עם מסורת שבעל פה של 4,000 שנה ומסורת בכתב של 3,000 שנה. ביוונית מצויים מקורותיהן של מילים רבות בשפות ההודו-אירופיות ובפרט של מילים בתחומי המדע. היוונית המודרנית היא ניב דרומי שאומץ כגירסה הרשמית של השפה, ושונה מאוד מקאתארבוסה (Katharevousa), השפה המבוססת על היוונית העתיקה, שניסו להכניס לשימוש הממשלים הימניים השמרניים במאה ה-20. קאתארבוסה נראית עדיין על שלטי רחוב ועלולה לגרום לתיירים בלבול אינסופי.
כ-98 אחוז מהאוכלוסייה הם יוונים אורתודוכסים, והשאר קתולים, יהודים ומוסלמים. הדת היא חלק בלתי נפרד מן החיים ביוון, ולוח השנה נסוב סביב הפסטיבלים הדתיים. רבים ממאכלי המטבח היווני מקורם לפני 400 שנה בשלטון הטורקי, במיוחד מתאבנים כמו צאזיקי (tzatziki - מטבל מלפפון ויוגורט) ותמנון כבוש במיץ לימון ובשמן זית. בכל מקום מכינים חטיפים זולים כמו סופלאקי (souvlaki - שווארמה בפיתה) וספאניקופיטה (spanikopita - פשטידת גבינה ותרד). מנות עיקריות פופולריות הן פאסטיציו (pastitsio - פסטה אפויה בבשר טחון וברוטב בשמל), עגבניות ממולאות ודגים על הגריל. מנה קבועה בתפריט היווני היא חוריאטיקי סלטה (horiatiki salata - סלט כפרי), או סלט יווני בשמו הישראלי, הכולל חסה, מלפפונים, עגבניות, גבינת פטה וזיתים. היוגורט המקומי, הדומה יותר לשמנת מאשר לגרסת היוגורט הרזה, טעים מאוד ונמכר בכל מקום. בבדיחה הישנה על היוונייה שנהגה לקרוא לבעלה: "בוא לאכול צהריים לפני שהכול יתחמם" יש יסוד של אמת, כי האוכל היווני מוגש תמיד פושר. המשקאות היווניים הטיפוסיים הם אוזו, ציפורו וראקי.
אירועים מיוחדים
השנה היוונית היא רצף של פסטיבלים ואירועים שחלקם דתיים, חלקם תרבותיים, ואחרים הם תירוץ לחופש. גינאיקראטיה (Gynaikratia) ב-8 בינואר הוא היום שבו מתחלפים גברים ונשים בכפרים בצפון יוון: הנשים מבלות את היום בקאפניה (kafeneia - בתי קפה) ובמקומות המפגש האחרים לגברים, ואילו הגברים נשארים בבית ועוסקים בעבודות הבית. עונת הקרנבל היוונית נמשכת מפברואר-מרץ עד שלושה שבועות לפני תחילתו של צום הלנט, ובתקופה זו מתלבשים באופן חגיגי, אוכלים ושותים, ויש הרבה ריקודים מסורתיים ומסיבות. הפסחא הוא החג המשמעותי ביותר ביוון, ובו תהלוכות עם נרות דולקים, סעודות וזיקוקים. הדגש הוא על תחיית המתים ופחות על הצליבה, כך שזהו אירוע משמח. פסטיבלי קיץ רבים נחגגים בכל המדינה, והמפורסם מכולם הוא הפסטיבל ההלני (יוני עד ספטמבר), עם מופעי מוסיקה ומחזות המועלים בתיאטראות העתיקים. הקיץ הוא גם הזמן להילולות שיכורים בפסטיבלי יין, בהם תוכלו לשתות כמה שתרצו בתשלום סמלי. הגדולים ביותר מתקיימים ברתימנו ובאלכסנדרופוליס.
פעילויות
שטחה ההררי של יוון מושלם לטרקים. באזורים הכפריים עוברים שבילי חמורים ועזים, ודרכים ביזאנטיות מרוצפות אבנים מקשרות בין רוב הכפרים. חלק מן השבילים האלפיניים אמנם אינם שמורים היטב, אבל רוב הדרכים הפופולריות מתוחזקות. הרי פינדוס (Pindos) המיוערים באפירוס, בפלפוניסוס ובדרום-מערב כרתים הם מהאזורים הטובים ביותר לטרקים. פני המים השקטים והמלטמי (הרוחות הצפוניות) בים האגאי מספקים תנאים מצוינים לגלישה, וזהו ספורט המים הפופולרי ביותר ביוון. צלילה עם מסיכה ושנורקל אמנם נעימה בכל מקום לאורך החוף, אבל צלילת עומק עם בלוני חמצן אסורה באופן עצמאי ומותרת רק בחסותם של מועדוני הצלילה, במטרה להגן על העתיקות מתחת למים מפני גנבים. יוון היא אחד המקומות הזולים ביותר באירופה לסקי, ויש כאן כעשרים אתרי סקי שמהווים חלופה זולה לאתרים הסטייליסטיים שבאלפים. האתר המפותח ביותר נמצא בהר פארנאסוס (Parnassos) ליד דלפי (Delfi).
מידע שימושי
ויזות: לאזרחי ישראל אין צורך בוויזה לביקור עד שלושה חודשים ביוון
בריאות: היזהרו מכוויות שמש. קודאין, תרופה נפוצה נגד כאבי ראש, אסורה לשימוש ביוון - שימו לב ואל תביאו אותה
שעון: השעה ביוון זהה לזו בישראל
חשמל: 220 וולט, 50 הרץ
מידות ומשקלות: השיטה המטרית
תיירות: 9.4 מיליון תיירים בשנה
מטבע: אירו (בעבר: דראכמה)
עלויות יחסיות:
ארוחה זולה: 4-8 דולרים
ארוחה במסעדה ממוצעת: 8-20 דולר
ארוחה במסעדת יוקרה: החל מ-20
חדר זול: 30-50 דולר (לזוג)
חדר במלון ממוצע: 50-90 דולר (לזוג)
חדר במלון יוקרה: החל מ-90 דולר
יוון כבר לא זולה מאוד כמו שהיתה. תקציב נמוך מאוד ליום פירושו 20 דולר לאדם, ומשמעות הדבר נסיעה בטרמפים, לינה באכסניות נוער או באתרי קמפינג, קניית מצרכים במקום אכילה במסעדות ושיט במעבורות רק מדי פעם. הקצו לעצמכם 35 דולר ליום לפחות, אם תרצו חדר משלכם, לאכול בחוץ באופן קבוע, כמו גם לנסוע ולבקר באתרים. אם תרצו חופשה אמיתית, בחדרים נוחים ומסעדות לאורך כל הדרך, תוציאו קרוב יותר ל-45 דולר ליום.
בבנקים יחליפו עבורכם את כל המטבעות העוברים לסוחר, במזומן או בהמחאות נוסעים, עם עמלות נמוכות יותר למזומן. בכל סניפי הדואר גם כן מחליפים כסף, השירות מהיר יותר והעמלות נמוכות מאלה בבנקים. כרטיסי אשראי מקבלים רק בבתי העסק הגדולים והיוקרתיים; ויזה, מסטרקארד ויורוקארד הם הנפוצים ביותר. ברוב הבנקים יש כספומטים, שמהם תוכלו למשוך כסף באמצעות כרטיסי האשראי שלכם, ויש גם מספר אוטומטים להחלפת כסף הפועלים 24 שעות ביממה.
דמי השירות במסעדות כלולים בחשבון, אבל מקובל להשאיר סכום קטן כטיפ, כלומר לעגל את הסכום כלפי מעלה. כך גם במוניות: טיפ קטן זוכה להערכה. ביוון לא נהוג להתמקח כפי שמקובל ממזרח לכאן; המחירים ברוב החנויות קבועים ולא ניתנים למיקוח, אבל כישרון המיקוח שלכם יועיל בשווקים. כדאי תמיד לבקש הנחה במחיר החדר במלון, בייחוד אם בכוונתכם להישאר מספר ימים.
אתרים
אתונה
אתונה אמנם דומה לרומא ולירושלים בכל הקשור לעבר המפואר, אבל מעטים אוהבים את העיר המודרנית, היושבת בבקעה ולפיכך מכוסה בערפיח (נפוס - nefos) תמידי. גם השיכונים רבי הקומות שנבנו במהירות כדי לאכלס את הפליטים שהגיעו בהמוניהם מאסיה הקטנה במהלך חילופי האוכלוסייה עם טורקיה ב-1923 לא תורמים לאווירה, אבל למרות הבטון נותר כאן קסם מסוים. כמעט לכל דירה יש מרפסת שופעת פרחי גרניום, ורבים מרחובות העיר ומכיכרותיה מעוטרים בעצי תפוזים. אתונה היא תערובת מעניינת של מזרח ומערב, של עולם מודרני ועולם שלישי; רוכלי הרחוב הצעקניים והשווקים הססגוניים מזכירים את הבזארים הטורקיים בעוד שבתי האחוזה הניאו קלאסיים המתפוררים מחזירים את המבקרים לימי הזוהר הקצרים, כשהעיר כונתה 'פאריז של הים התיכון'.
האקרופוליס, הגבעה שבראשה מתנוסס הפרתנון, חולשת על אתונה ונראית כמעט מכל מקום בעיר. פריקלס הורה להפוך את המתחם לעיר של מקדשים, לאחר שהכוהנת שכונתה האוראקל מדלפי אמרה לו בשנת 510 לפסה"נ שזה יהיה משכן האלים. בזמן העתיק היתה העיר תיבת תצוגה של מבנים כבירים צבועים בעושר ומצופים זהב ושל פסלים גדולים, חלקם מארד ואחרים משיש עם עלי זהב משובצים באבני חן. גם כיום, מבין העתיקות, הפאר הקר של השיש החשוף עדיין עוצר נשימה. ליד הפרתנון, מבנה שאין עולה עליו בהדר ובהרמוניה, נמצא הארכתיאון (Erechtheion), הניתן לזיהוי בזכות שש הקאריאטידות, עמודי התמיכה בדמות נשים. תיאטרון דיוניסוס העתיק, שבו חזה כל אזרח אתונאי בטרגדיות היווניות, נמצא במדרון הדרומי של האקרופוליס.
רובע הפלאקה (Plaka), במדרון הצפון-מזרחי של הגבעה, הוא למעשה כל כולה של אתונה לפני שזכתה למעמד עיר הבירה של יוון העצמאית. הסמטאות הצרות והמתפתלות עדיין רבות קסם, למרות המסחור. בקצה הפלאקה תראו את האגורה העתיקה, רחבת השוק שהיתה מרכזם של החיים החברתיים והמדיניים באתונה העתיקה. שני אתרים נוספים שכדאי לראות הם המוזיאון הלאומי לארכיאולוגיה, ובו פריטי זהב מיקניים מקסימים ופרסקאות מינואיים מרהיבים מסנטוריני (תירה), פסלי שיש מרשימים ועתיקות; ומוזיאון גולאנדריס (Goulandris) לאמנות קיקלאדית ולאמנות יוונית עתיקה ובו אוסף פסלוני שיש אלגנטיים שישמשו השראה למודליאני, לבראנקוזי ולפיקאסו.
הפלאקה הוא האזור הפופולרי ביותר ללון בו, ובמספר מלונות זולים מאפשרים לישון בקיץ על גגותיהם בתעריף מוזל. ליולי-אוגוסט הזמינו מקום מראש, כיוון שאתונה מוצפת אז בתיירים.
פלופוניסוס
פלופוניסוס, חצי האי הדרומי של יוון, עשיר בהיסטוריה ומגוון מבחינת הנוף. בפינה הצפון-מזרחית של חצי האי דחוסים האתרים העתיקים אפידאברוס (Epidaurus), קורינתוס (Corinth) ומיקינס (Mycenae), אל כולם קל להגיע מנאפפליו (Nafplio). עיר הרפאים הביזאנטית הגדולה מיסטראס (Mystras) מטפסת על מדרונותיו הר טאייגטוס (Taÿgetos), ושביליה המתפתלים והמדרגות מובילים לארמונות נטושים ולכנסיות מעוטרות בפרסקאות. הלאה לכיוון דרום תוכלו לגלות את מאני (Mani), אזור של הרים חשופים ושל נופים צחיחים, שפזורים בו מגדלי אבן מרשימים, רובם עזובים, אבל עדיין ניצבים בזקיפות קומה. אתרים נוספים באזור הם אולימפיה העתיקה, מונמבסיה (Monemvasia), עיירה יפה מימי הביניים ודיאקופטו-קאלאבריטה (Diakofto-Kalavryta), מסילה של רכבת עם גלגלי שיניים, המטפסת בשיפועים החדים שבמעלה הערוץ העמוק של נהר ווראיקוס (Vouraïkos).
מטאורה
המנזרים של מטאורה (Meteora) במחוז תסאליה, הכלולים ברשימת נכסי העולם של האו"ם, הם מן המראות יוצאי הדופן ביותר ביבשת יוון. הם נבנו לתוך פסגות של סלע רך ובראשן, כשמסביבם חורים כמו בגבינה, במטרה לספק לנזירים מקומות מפלט משפיכות הדמים בתקופת שקיעתה של האימפריה הביזאנטית בסוף המאה ה-14. אל המנזרים המוקדמים ביותר טיפסו בסולמות תלויים. מאוחר יותר, השתמשו בכננות שהעלו את הנזירים ברשתות, שיטה שבה השתמשו עד שנות ה-20 של המאה ה-20. מבקרים דואגים, ששאלו באיזה תדירות הוחלפו החבלים, נענו: "כשאלוהים גרם להם להיקרע". כיום הגישה למנזרים היא במדרגות שנחצבו בסלע, והכננות משמשות רק להעלאת מצרכים.
האיים הקיקלאדיים
הקיקלאדים (Cyclades) הם יוון מהגלויות: בתים לבנים בוהקים וכיפות כנסייה כחולות, על רקע של חופים זהובים הנושקים לים הטורקיזי. כמה מן האיים הקיקלאדיים, כמו מיקונוס, סנטוריני, פארוס ואיוס (Ios) מתוירים וממוסחרים מאוד, ואילו באחרים, כמו אנדרוס, קאה (Kea), קיתנוס (Kythnos), סריפוס (Serifos) וסיפנוס (Sifnos), יש פחות תיירים זרים, אבל הם חביבים על נופשים מאתונה.
מיקונוס הוא האי היקר ביותר והמתויר ביותר בכל יוון, עם חיי לילה מעודכנים וסצינת גייז מפורסמת בכל העולם. האי הצחיח והשטוח, לא היה זוכה בתחרות היופי של איי יוון, אבל יש כאן חופים טובים, ואילו העיירה היא ריכוז צפוף של בוטיקים אופנתיים ושל מועדונים, ברים ובתי קפה עם מרפסות צבעוניות, ששיחי בוגנוויליה מטפסים עליהן. סנטוריני, הנקרא גם תירה, נחשב בעיני רבים לאי היווני היפה ביותר. אלפי תיירים באים בכל שנה כדי להביט בלוע הר הגעש המלא מי ים, שריד להתפרצות הגעשית הגדולה ביותר אי פעם, כך סוברים. המונים מבקרים כאן בקיץ, אבל גם הם לא יכולים להרוס את קסמם של החופים עם החול הוולקאני השחור והצוקים הגדולים.
בסיקינוס (Sikinos), באנאפי (Anafi) ובאיים הקטנים ממזרח לנאקסוס (Naxos) תמצאו שלווה, אם תרצו להימלט מהמוני התיירים.
כרתים
לאי הגדול ביותר ביוון יש הכבוד המפוקפק לארח רבע מן המבקרים ביוון. עדיין אפשר למצוא כאן מעט שלווה, אם תבקרו בחוף המערבי שלא פותח כמו זה המזרחי, בהרים הטרשיים בפנים האי ובכפרים של רמת לאסיתיו. כרתים היה מרכז התרבות המינואית, התרבות האירופית המתקדמת הראשונה שפרחה בשנים 2800-1450 לפני הספירה. ארמון קנוסוס (Knossos), מחוץ לעיירה הגדולה ביותר בכרתים, איראקליו (Iraklio), הוא האתר המינואי היפה ביותר בכרתים. איראקליו, היא עיירה מודרנית ועשירה, אך נטולת קסם, אבל העיירות הגדולות האחרות, חאניה (Hania) ורתימנו (Rethymno) מלאות בבניינים ונציאנים יפים. פאלאוחורה (Paleohora) בחוף הדרום-מערבי התגלה על-ידי ההיפים בשנות ה-60, ומאז הסתיימו ימיו ככפר דייגים שליו, אבל המקום נותר חביב על התרמילאים. מטיילים רבים מבלים יום אחד בטרק בערוץ סאמאריה (Samaria) שאורכו 18 ק"מ עד לאגיה רומלי (Agia Roumeli) בחוף הדרום-מערבי. הלאה לאורך החוף הדרומי, שהוא תלול מדי מכדי שיהיו בו יישובים גדולים, נמצאים הכפרים לוטרו (Loutro) וחורה ספאקיון (Hora Sfakion), שהגישה אליהם בסירה בלבד. האקלים בחוף הדרומי מתון עד כדי כך, שאפשר לשחות כאן מאפריל עד נובמבר.
האיים הדודקאנסיים
הדודקאנסים (Dodecanese) פזורים לאורך החוף המערבי של טורקיה, קרובים הרבה יותר לאסיה הקטנה מאשר ליבשת יוון. בשל מיקומם האסטרטגי והפגיע, היו נתונים לפלישות ולחדירות רבות יותר מאשר שאר יוון, מצד המצרים, האבירים ההוספיטלרים, הטורקים והאיטלקים. רודוס (Rhodes) הוא האי הגדול ביותר בקבוצת האיים, והעיירה רודוס היא היישוב הגדול ביותר באירופה שנותר מימי הביניים. לאורך שדרת האבירים ניצבים בניינים נהדרים מימי הביניים, המרשים ביותר הוא ארמון השליטים הגדולים, מבנה ששופץ כבית הנופש של מוסוליני, אבל מעולם לא השתמשו בו. האקרופוליס של לינדוס ניצב על צוק סלע ולצדו גם מצודה צלבנית, מעל לסמטאות המתפתלות שלאורכן בתים מסוידים לבן, ומעוטרים בקפידה.
איים פופולריים נוספים בקבוצה הם קוס (Kos), סימי (Symi) ופאטמוס (Patmos). באיים הלא-מתוירים ליפסי (Lipsi) וטילוס (Tilos) יש חופים נהדרים וריקים מאדם, ואילו אגאתוניסי (Agathonisi), קסטלוריזו (Kastellorizo) וקאסוס (Kassos) הם איים טובים לחוות בהם את חיי האי המסורתיים. קאסוס הוא אי קטן וסלעי מדרום לקארפאתוס (Karpathos), ובו רק עצי אגס, זית ותאנה, בתים עם קירות אבן לא מסוידים, כבשים ועזים. אם תגידו לאנשי קארפאתוס שאתם בדרך לקאסוס, ייעצו לכם לקחת משהו שיעסיק אתכם.
האיים היוניים
קבוצת היונים כוללת שבעה איים עיקריים: קורפו (נקרא גם קרקירה), פאקסואי (Paxoi), קפאלוניה (Kefallonia), זאקינתוס (Zakynthos), איתאקי (Ithaki), לפקאדה (Lefkada) וקיתירה (Kythira). הם משתרעים לאורך החוף המערבי של יוון, קבוצת האיים היחידה שאינה בים האגאי, ובדרכים רבות הם מזכירים יותר את שכנתם הקרובה, איטליה. פרט לאי הקטן מגאניסי (Meganisi), כל האיים כבר נתגלו על-ידי התיירים, אבל מי שירחיקו מהחופים אל פנים היבשה יזכו לבקר בכפרים שלא התקלקלו. קורפו, עם הנוף המקסים של פרחי בר צבעוניים וברושים דקים המתרוממים מעל למטעי זיתים, נחשב על-ידי רבים לאי היפה מכל איי יוון.
האיים בצפון-מזרח הים האגאי
קבוצת האיים בים האגאי כוללת שבעה איים גדולים: סאמוס (Samos), חיוס (Chios), איקאריה (Ikaria), לסבוס (Lesvos), לימנוס (Limnos), סאמותראקי (Samothraki) ותאסוס (Thasos). מרחקים גדולים מפרידים ביניהם, כך שלא קל לקפוץ מאי לאי כמו בקיקלאדים או בדודקאנסים, ורוב האיים האלה גדולים ובעלי אופי ייחודי. סאמוס, מקום הולדתו של הפילוסוף והמתמטיקאי פיתגורס, עשיר בצמחייה ולח, עם הרים המעוטרים באורנים ובעצי שקמה וגבעות מיוערות באלונים. סאמותראקי, בצורת ביצה, הוא אי בעל קווים דרמטיים טבעיים, ששיאם בפסגת הר פנגארי (Fengari; 1611 מ') האדיר, המגיח מעל לעמקים של עצי אלון גדולים ומסוקסים ועצי דולב ומעל יערות עבותים של עצי זית וקרחות יער לחות וחשוכות, עם מפלי מים קרים הנשפכים לבריכות.
האיים הספוראדיים
בקבוצת איים הררית ומיוערת זו יש ארבעה איים מיושבים: סקיאתוס (Skiathos), סקופלוס (Skopelos), אלוניסוס (Alonnisos) וסקירוס (Skyros), ורובם מתוירים מאוד ויקרים. סקיאתוס מפורסם בחופים הנפלאים ובחיי הלילה, אבל האותנטיות היא לא הצד החזק שלו. סקופלוס מסחרי פחות, עם מספר חופים מקסימים מוגנים, אבל ברובם יש חלוקי אבן ולא חול. אלוניסוס הוא עדיין אי שליו, גם בגלל פני השטח הסלעיים המקשים על בנייתו של נמל תעופה. המים מסביב לאלוניסוס הוכרזו פארק ימי, וכתוצאה מכך הם הנקיים ביותר בים האגאי. בכל בית יש בור ספיגה, כך שאף פסולת לא מגיעה לים. סקירוס הוא הפחות מפותח וחף מקבוצות של תיירים בטיולים מאורגנים.
איי המפרץ הסארוני
חמשת האיים במפרץ הסארוני הם הקרובים מכולם לאתונה, וסאלאמיס הוא למעשה פרבר של הבירה. איגינה (Aegina), הידרה (Hydra), ספצס (Spetses) ופורוס (Poros) שונים באופן מפתיע זה מזה באדריכלות ובפני השטח, אבל כולם מתוירים מאוד ויקרים. הידרה, שהיה מקום מפגש לאומנים, לסופרים ולחוג הנוצץ, מוצף כיום בנופשים, אבל מצליח איכשהו לשמור על אווירה אנינה, וחל בו איסור על הנסיעה ברכב ממונע.
מחוץ למסלול
זאגוריה
יש 44 כפרים באזור זאגוריה (Zagoria), מצפון ליואנינה (Ioannina), וכמו באזורים הרריים אחרים ביוון שאינם נגישים, שמרו גם כפרים אלה על מידה רבה של אוטונומיה בתקופת הטורקים, כך שתרבותם פרחה. הבתים בנויים כולם מצפחה שמקורה בהרים באזור, והכפרים, עם הסמטאות המפותלות מרוצפות האבן וגרמי המדרגות הרבים, נראים כאילו קפצו לכאן מתוך אגדה של האחים גרים. למרבה הצער, מיושבים כיום כפרים רבים בדלילות, בקומץ של תושבים מבוגרים.
האזור מיוער מאוד בעצי אלה לבנה, אדר, ערבה ואלון, ועם חיות הבר כאן נמנים דובים, זאבים, חזירי בר, חתולי בר ועזי בר. רועים ולאכיים וסאראקאצאניים חיים כאן עדיין חיי נוודים, כשהם נודדים בקיץ עם עדריהם לשטחי מרעה גבוהים בהרים וחוזרים לעמקים בסתיו. בתחומי הפארק הלאומי ויקוס-אאוס (Vikos-Aoös) כלול חלק גדול מאזור זה, שלמרות שהוא פופולרי בקרב הטרקרים, לא נפגעו מהתיירות.
האיים המינוריים
בין נאקסוס (Naxos) לבין אמורגוס (Amorgos) שבאיים הקיקלאדיים יש שרשרת איים קטנים הנקראת האיים המינוריים, ורק בארבעה מהם יש תושבים קבועים: דונוסה (Donoussa), קופוניסי (Koufonisi), איראקליה (Iraklia) ושינוסה (Shinoussa). הם דווקא היו מיושבים בצפיפות בעבר, וההוכחה היא מספר הקברים הרב שנמצא בהם, אבל כיום יושבים בהם רק מספר רועי עזים ומספר קטן יחסית, אבל הולך וגדל, של מבקרים הנמשכים לחופים השלווים. באיים יש דומאטיה (domatia - חדרים להשכרה) וטאברנות בנמלים, אבל אל תצפו למשהו מפואר.
מאני
הרים אפורים וסלעיים, מנומרים בסבך של שיחים ירוקים, מאפיינים את אזור מאני (Mani) בפלופוניסוס. תושבי מאני טוענים שהם צאצאים ישירים של הספרטנים, הלוחמים הנועזים שבחרו לסגת להרים כדי לא להיות נתונים לשלטון זר. עד לעצמאות חיו בני מאני בשבטים שהונהגו על-ידי ראשי שבט. כתוצאה מהמחסור באדמה פורייה, התגלו כאן חיכוכים מרים, ומשפחות הקימו להן בתי מגדלים מבוצרים, שישמשו אותם כמקלטים. עד היום נחשבים בני מאני ביוון קבוצה עצמאית פראית, תומכים במלוכה וימניים. אראופולי (Areopoli) היא עיר הבירה של מאני ונקראה כך על שמו של ארס, אל המלחמה. בסמטאות הצרות ומרוצפות האבן של העיר העתיקה, ניצבים בגאווה על המשמר בתי מגדלים קודרים ומבוצרים. במערות דירוס (Diros) המצויות 11 ק"מ מדרום לאראופולי, חיו אנשי תקופת האבן המאוחרת, וסוברים שהגיעו לכיוון צפון עד לספרטה. מבקרים יכולים לשוט לאורך הנהר התת-קרקעי דרך מנהרות צרות ומערות עצומות מלאות בזקיפים ונטיפים. הלאה לכיוון דרום, ניצבים הרים סלעיים וחשופים שפזורים בהם מקומות יישוב נטושים עם מגדלים גדולים. ואתיה (Vathia) הוא הכפר הדרמטי ביותר מכל הכפרים העתיקים באזור זה, ובתיו המבוצרים יושבים על פסגה סלעית.
האי גאבדוס
גאבדוס (Gavdos) נמצא בים הלובי, מדרום לכרתים, והוא הנקודה הדרומית ביותר באירופה. האגדה אומרת שהיה זה האי שבו החזיקה קליפסו, נימפת הים, את אודיסאוס בשבי בדרכו הביתה ממלחמת טרויה. באי יש שלושה כפרים קטנים וחופים נעימים, והוא מושלם למי שרוצים להיות לבד. אין כאן מלונות, אבל מספר מקומיים משכירים חדרים. דייגים מגאבדוס משיטים מבקרים לאי הלא מיושב גאבדופולה (Gavdopoula).
תחבורה
טיסות הפנים של חברת התעופה אולימפיק מקשרות בין הערים ביוון לבין איים רבים בתעריף שהוא בסביבות פי שלושה מתעריף המעבורת. האוטובוסים הם אמצעי התחבורה הציבורי הפופולרי ביותר, כיוון שרשת הרכבות מוגבלת ליבשת בלבד. ניתן גם לרכוב על אופניים ביוון, אבל תזדקקו לשרירי רגליים חזקים כדי להתגבר על פני השטח ההרריים. רשת מעבורות נרחבת מקשרת את היבשת עם האיים.
מתי ואיך להגיע
האביב והסתיו הן העונות הטובות ביותר לבקר ביוון. בחורף סגורים אתרים רבים מחוץ לערים הגדולות, ושירותי התיירות נמים את תנומת החורף מסוף נובמבר עד תחילת אפריל. התנאים מצוינים בין חג הפסחא לבין אמצע יוני, כשמזג האוויר נעים וחמים ברוב המקומות, אבל לא חם מדי; החופים והאתרים העתיקים לא צפופים; התחבורה הציבורית פועלת במלואה או כמעט במלואה; והחדרים זולים יותר וקל יותר למצוא אותם מאשר בשיא העונה מאמצע יוני עד סוף אוגוסט. התנאים אידיאליים שוב מסוף אוגוסט עד סוף נובמבר, כשעונת התיירים הולכת ושוככת.
ביוון יש 16 נמלי תעופה בינלאומיים וקשרי תעופה עם כל העולם. יש גם טיסות תכופות לאיסטנבול ולסופיה ומהן. אם טסים בטיסת שכר, לא תמיד אפשר לשלב בטיול גם שיט במעבורת לטורקיה, כיוון שעם חותמת טורקית לא תמיד יכבדו ביוון את כרטיס החזרה של טיסת השכר.
מספר כבישים מקשרים את יוון עם טורקיה, בולגריה, אלבניה ומקדוניה, ויש גם רכבות ממקדוניה לטורקיה. הנסיעה ליוון מאירופה בכרטיס חופשי יורייל (Eurail) לא מחייבת מעבר דרך מקדוניה, כיוון שיש אפשרות לשלב הפלגה במעבורת מאיטליה ללא תוספת תשלום. לחלופין, סעו ברכבות דרך הונגריה ובולגריה כדי לא להיקלע למקומות בעייתיים.
מעבורות מפליגות ליוון מהערים האיטלקיות ברינדיזי, בארי ואוטראנטו, מנמלים בצד הטורקי של הים האגאי וכן מישראל ומקפריסין.
