"רק לא להיות הערבייה של התוכנית"
צליל סלע הסתירה מהמתמודדות ב"דוגמניות 3" את העובדה שסבא שלה היה דרוזי, כדי שלא תדבק בה תווית הערבייה המקופחת. עכשיו היא סוגרת חשבון עם שני המחנות בתוכנית שלא השתייכה לאף אחד מהם, ולא, היא לא היתה עושה את זה שוב
חתולה שחורה אחת והרבה קרבות חתולות, זה מה שצריך כדי לייצר עונה של "הדוגמניות". החתולה השחורה צריכה לדעת להתלונן יפה מול המצלמה ובעיקר לעצבן את הבנות עד כדי כך, שכל גינוני האיפוק המנומסים שהביאו עמן מהבית יתאדו מולה. בעונה השלישית של "הדוגמניות 3" היו לא מעט מועמדות לתפקיד, אבל אחרי שרובן הלכו הביתה, צליל סלע התבייתה עליו ולא הרפתה.
מתחילת התוכנית, כולם אמרו לצליל שהיא משהו לא רגיל. השופטים קבעו שהיא יפה אבל הגוף שלה מוזר ומראשית ימיה שם היא היתה בחירת המחדל של הבנות כנכשלת המשימה האולטימטיבית. "היה לי ממש קשה אפילו הביטחון העצמי שלי ירד", היא מוסרת עדות מהתופת. "קארין אומרת שאני לא נראית כמו דוגמנית, הבנות אומרות 'איך היא עדיין פה', 'צריכים להעיף אותה' 'היא לא מתאימה, איך היא נשארה'. הבנות העלו השערה שאולי אני מושתלת ובגלל זה אני עדיין שם. משהו מגוחך לגמרי.
"גם כל הזמן אמרו לי: 'את שמנה', כל הבנות, כל הזמן. הייתי באה לאכול - היו ישר צועקים עלי: 'תורידי את המזלג ואל תאכלי, כי את עושה לעצמך נזק'. הן אמרו לי שאין לי שום סיכוי לנצח וכשאת עם אנשים כל כך הרבה זמן ואף אחד לא אומר לך שום דבר אחר, את מאמינה לזה. היום כשאני מסתכלת על זה מהצד אני שואלת את עצמי איך בכלל האמנתי להן. ברור שיש לי סיכוי לנצח, אז מה אם אני באה ממקום אחר".
היתה תחושה שיש שני מחנות בתוכנית.
"כן, מההתחלה. ואני לא השתייכתי לאף אחד", היא מסבירה. "לא נעים להגיד את זה,אבל היתה הקבוצה של הרוסיות והיתה הקבוצה של המרוקאיות".
היו גם כאלה שהשתייכו לשתי הקבוצות לא? ריטה למשל.
"אני לא רוצה להגיד משהו שיפגע בה, אבל ריטה נתונה למצבי רוח. היא יכולה ברגע אחד להיות הכי מצחיקה ופתאום יכולה לחטוף קריזה על כולם, אפילו על ליליאנה היא צעקה פעם אחת. בדרך כלל היא מצטערת על ההתקפי הקריזות שלה, אבל מבחינת בגרות היא טיפה קטנה בשביל התוכנית. היא בת 18 אם אני לא טועה, אבל כל אחד מתבגר בזמן שלו".
לא למדה כלום מהתוכנית, רק לא לתת לאנשים להשפיע
מראשית ימיה כדוגמנית ריאליטי טירונית, צליל הסתבכה בגניבה לכאורה של גומיות, בריבים עם קארין ובגרוע מכל - סירוב להצטלם בעירום מדומה. סימן מטרים לשיבושי הסדרים שהיא עתידה לגרום ניתן היה למצוא בברית שניסתה לכרות עם אלינה בראשית הסדרה, שיצביעו זו לזו במשימה. כמובן ששאר הבנות, משתתפות פאסיביות שהפכו לפקידות צייתניות במפעל הדוגמנות הזה, לא ממש סבלו אותה. בטח לא את האזכורים שלה לגבי עיר מוצאה.
את מהרצליה פיתוח?
"לא, מהרצליה על גבול רעננה. כל הקטע של מאיפה באתי - זה בא מרגשי נחיתות של בנות. זה הרי נורא מגוחך, אבא שלי עובד בשכונת התקווה"
הדגשת את זה שהגעת מרקע אחר.
"אני יודעת שיצאתי קצת מתנשאת בתוכנית. חזרתי כמה פעמים בלי ששמתי לב על מאיפה באתי. אין ספק שזה באמת קובע".
צליל יודעת שכל שביב מידע על המקום ממנו באת קובע את השתייכותך המפלגתית באחוזה, וכשהמטרה היא לשרוד כל האמצעים כשרים. בין אם זה לומר שאת מהרצליה והורייך אקדמאים ואם זה על ידי הסתרה של מידע שעשוי לפוצץ את התדמית שלך. הדוגמניות, שחילקו עצמן לפי מגזרים, במילא התאחדו נגד אוייב משותף – צליל. מה הן היו עושות לו ידעו שהיה לה סבא דרוזי?
"לא סיפרתי את זה לאף אחד בתוכנית!" היא מזדעקת. "שלא יהפכו אותי לערבייה של התוכנית. אני זוכרת שבפרק הראשון באו אלי תחקירנים ושאלו אותי אם אני הולכת להיות ניראל הבאה. חשבתי שרק זה מה שחסר לי, שידביקו לי גם תווית כזאת, כמו ניראל, הערבייה המקופחת. דאגתי שהבנות לא ידעו את זה".
ובכל זאת הן יצאו נגדך.
"זה בלי קשר לגנים. אני טיפוס מתמרד. לא משתלבת בקלות, לא יכולה ללכת עם הזרם. אני זוכרת שבכיתה ו' כולם שיחקו את המשחק 'נשיקה סטירה' ואני אמרתי 'מה? אני לא רוצה לבזבז את הנשיקה הראשונה שלי על משחק מפגר'. עשיתי מחאה רצינית וסחפתי אחרי אנשים".
אז אבא של אבא שלך היה דרוזי.
"כן. חבל שאנשים מסתכלים על זה בקטע של צהוב. כולם שואלים אותי 'אז מה? מה הסבא הדרוזי שלך חושב על התוכנית? הסבא הדרוזי שלי לא חושב שום דבר על התוכנית, כי הוא נפטר כשהייתי בת 5. כל מה שנשאר זה הגנים ושני בני דודים חורגים וזה הכל".
צליל מסרבת להסגיר את שם משפחתה המקורי ובכלל, מסבירה, "זה הסיפור של אבא שלי, אני לא קשורה לזה. הוא גם הוציא על זה ספר אוטוביוגרפי, 'כי שרית' מאת ישראל סלע. מי שרוצה, שיקרא את הספר. הוא מספר שם איך הוא גדל כבן לנישואי תערובת ביפו. אמא שלו היתה יהודיה טריפוליטאית ואבא דרוזי והם היו ממש מאוהבים, הלכו כנגד כל החוקים והתחתנו. נידו אותם, ואז בשלב מסוים הם התגרשו. היא היתה חולת סרטן אז הוא גדל בפנימייה, הוא והאחים שלו".
לא להתשתמטות
אבא של צליל הוא מנהל המרכז לשיפור הישגים בשכונת התקווה. יש לו גם עמותה לנוער במצוקה. אמא שלה היא מפקחת במשרד החינוך, בתחום מדע וטכנולוגיה לגיל הרך. אנשי חינוך שמבכרים השכלה על עירום.
"בהתחלה חששתי שהם לא יאהבו את הרעיון הכללי. בכל זאת, יש להם מסלול אחר בחיים ואני בטוחה שהם היו רוצים לראות אותי הולכת לכיוון אחר. אבל הופתעתי מהם. הם נורא תומכים בי, יותר ממה שחשבתי. הם מבינים אותי בכל
מה היא חשבה על מה שעשו לאחותה בתוכנית?
"אנחנו לא לוקחים את העניין של שיער כמשהו דראסטי".
לא התכוונתי לתספורת.
"את מתכוונת ללינץ' החברתי? אז בהתחלה רצו שגם היא תהיה בתוכנית, והיא לא יכלה כי היא היתה עוד בצבא ולא הרשו לה. היא אמרה לי 'אם הייתי בתוכנית, הייתי מגינה עלייך, הייתי צועקת עליהן שיעזבו אותך".
עם מי הכי לא הסתדרת שם?
"עם קארין וקטיה. גם עכשיו אני לא יכולה לסבול אותן. אל כל השאר אני יכולה לחייך. אלה באות לחבק אותי אני ישר נרתעת. אחרי התוכנית הן חושבות שהכל היה בשביל ההפקה והמצלמות, יופי. מבחינתי זה היה לגמרי אמיתי".
שתי המנהיגות של שתי הקבוצות.
"לא מנהיגות. עובדה שאלה, שהיא בחורה אמיתית מאוד, הלכה נגד קטיה. שתיהן רוצות להסב אליהן כמה שיותר תשומת לב ורייטינג, וזה נראה לי דווקא סוג של חולשה".
מה עשית שם בזמן החופשי? התבודדת?
"הייתי קוראת את 'אם יש גן עדן'. מצד אחד זה הפריע לי להשתלב עם הבנות, מצד שני הספר הכניס אותי לפרופורציות, הראה לי שיש דברים יותר גרועים. גם כתבתי ביומן שחברה שלי הביאה לי. לפעמים כתבתי בו בפסיכוטיות, כאילו אני מדברת איתה. יש לי המון חברים מהתיכון, מהצבא, אז נפגעתי מאיך שיצאתי, כי לא יוצא לקהל בבית לראות את צליל החמה, האוהבת, המצחיקה, אלא את צליל הנעלבת הנפגעת".
הגעת לתוכנית מיד אחרי שהשתחררת.
"כן, הגעתי לתוכנית יום אחרי השחרור שלי מצה"ל".
עשית שירות מלא.
"בטח. קארין ניגשה אלי באודישנים, דיברנו על צבא ואמרתי לה שעשיתי שירות מלא ושהתנדבתי גם למילואים, והיא התחילה לצחוק לי בפרצוף 'זה בזבוז זמן ממש גדול. אני הספקתי לעשות עבודות בדוגמנות'. קודם היא השתמטה, אחר כך התנדבה לשירות לאומי של שנה בחפיף, כדי שתוכל לסמן וי. קטיה הצטרפה
לשיחה ואמרה שהיא הספיקה לעשות בינתיים פסיכומטרי ושבזבזתי את הזמן שלי.
"זה נורא צורם, במיוחד שבשנה האחרונה היתה מלחמת לבנון השנייה, כמה אנשים בגיל שלנו הקריבו את החיים שלם למדינה בשביל להגן על הבנות שאחר כך משתמטות, איבדו את החברים הכי טובים, זאת ההוקרת טובה שלהן? להגיד שהן בזבזו את הזמן שלהן? את החיים שלהם? במלחמה הייתי פעילה בעורף, היה לי חמ"ל הייתי קרובה לזה".
היית עושה את התוכנית שוב?
"לא. אני לא מבינה את הבנות שאומרות שהיו עושות את זה שוב. אני הייתי מעדיפה לעשות את כל הצבא מההתחלה מאשר לעשות שוב פעם את התוכנית. בצבא לא היה לי כל הזמן קל, אבל למדתי לעמוד על שלי והכרתי אנשים מדהימים, החברים הכי טובים שלי עד היום. בתוכנית לא למדתי כלום".
