איימתם לאחרונה באמצעות מתקן בזק?

כמו כל שיחה רגילה בין שני אנשים, גם שיחות בחדרים וירטואלים עלולות להיגרר לרמת ביבים של הכפשות, קללות וסתם חילופי מהלומות מילוליות. אפשר לקבל דוגמה בכל פורום שתרצו, במיוחד בפורומי אקטואליה למיניהם, וגם במערכת התגובות של ynet, ממש מתחת לאף שלכם בעת קריאת כתבה זו, שם גורלם של הערבים, היהודים, הדתיים, החילוניים, ובעקרון כל מי שלא חושב כמו השני בדיוק, נידון למוות בגריסה. לפעמים זה נראה כאילו האצבעות של האנשים לקחו פיקוד על המקלדת ופיטרו את הסופר-אגו.
נקודת מבט אפשרית להתבונן על העניינים היא דווקא מכיוון הגבול הפלילי. אני מבקש סליחה מראש על השימוש - המועט ככל האפשר - במילים עורכדיניות. דה עקא - אופס, סליחה! - סעיף 30 לחוק הבזק, שכותרתו "הטרדה באמצעות מתקן בזק", קובע כי "המשתמש במתקן בזק באופן שיש בו כדי לפגוע, להפחיד, להטריד, ליצור חרדה או להרגיז שלא כדין, דינו - מאסר שלוש שנים". השימוש במילה בזק הוא במובן טלקומוניקציה, ולא במובן חברת הטלפונים החביבה עליכם.
חלק מכם ודאי קפצו ממושבם בהיזכרם במישהו שהרגיז אותם בטלפון, ולכן דינו מאסר שלוש שנים. ובכן לא, לא מדובר בהרגזה כזו ("שלום, מדברת שימרית ממכון טלסקר") אלא בהרגזה רצינית יותר ("שלום, מדברת שוב שימרית מחברת טלסקר"), שהיא שלא כדין. העניין הוא דווקא במילים אחרות מתוך הסעיף - למשל "להפחיד", למשל "ליצור חרדה". במילה אחת - לאיים.

דקירת סכין מציאותית ביותר

האם איימתם על מישהו לאחרונה בצ'ט, למשל? האם איימתם עליו כשאתם יודעים את זהותו וכשהוא מודע לעובדה, או עלול לסבור, שאתם יודעים את זהותו? ייתכן שאתם חשופים, תוך עשיית שימוש בחופש המוחלט, לכאורה, של הרשת, לבעיה משפטית פלילית שעלולה להיות לא נעימה כלל.
בהכרעת הדין (שהיא קביעת השופט האם הנאשם אשם או לא, להבדיל מגזר הדין - שהוא העונש במקרה ואכן נמצא אשם) בבית משפט השלום בתל אביב, שניתנה על ידי השופט חנן אפרתי (ת"פ 004833/99), הואשם והורשע הנאשם על פי סעיף 30 הנ"ל לחוק הבזק, וזאת כי איים על מישהי בטלפון. טלפון, על פי חוק הבזק, הוא כמובן "מתקן בזק", ומכאן ההרשעה. מייד נגיע לקשר אליכם, קצת סבלנות.
עובדות המקרה עצמו חרגו בהרבה מאיומים בצ'ט, שכן מה שעורר את המשטרה להתערב היתה דקירת סכין מציאותית בבטנו המציאותית של המתלונן המציאותי ברחוב בלפור פינת רחוב אלנבי בתל אביב, שהיא, לפחות אליבא דחולדאי, עיר מציאותית. ייתכן מאוד ש"רק" איומים בצ'ט לא היו מוצאים את דרכם לתלונה במשטרה ומשם לבית משפט. אבל, בכל זאת, הנאשם הורשע בהטרדה באמצעות מתקן בזק.
הסיפור מאחורי המקרה המשפטי שייך לשני אנשים. מטעמים של חוסר רצון להמשיך ולהציק להם, שמותיהם האמיתיים שמורים במערכת ובתיק בית המשפט, אולם נאמר שהמתלונן השתמש בצ'ט של וואלה בכינוי "פוסט עארס", והנאשם מס' 1 בכינוי "קוקאין". מסיבות שלא הובהרו לבית המשפט ובלשונו של השופט, "התגלה סכסוך וירטואלי בין המתלונן לנאשם... שתחילתו בחילופי קללות וחרפות וירטואליים...".
הסכסוך הווירטואלי המשיך, כשאיים הנאשם על אשתו של המתלונן בטלפון, וכאמור הורשע לפי סעיף 30 לחוק הבזק (בנוסף, הוא הורשע באיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, קשירת קשר לביצוע פשע ופציעה בנסיבות מחמירות).

מה בין מתקן בזק לבין המחשב שלכם

התגלגלות הדברים הלאה, שכאמור היתה מעורבת בה סכין (היה מעורב בה גם נפנוף פטיש, אגב), אינה מעניינת אותנו כאן, מפני שהתרחשה כאמור במציאות, על המדרכה, ולא בעולם האמיתי, שהוא האינטרנט. אבל, וכאן הדבר המעניין, באותה הכרעת דין נקבע גם כי מחשב הוא "מתקן בזק", לצורך אותו סעיף 30 לחוק הבזק.
ומדוע קובע כך השופט? במילותיו שלו: "... תכלית החוק ומציאת/חשיפת הנורמה החברתית הטעונה הגנה המונחת בבסיס סעיף 30 לחוק הבזק ... הינה שמירה על בטחונם ושלוות נפשם של המשתמשים בשירותי הבזק מפני אלה המבקשים בחסות האנונימיות היחסית שאמצעים אלה מאפשרים ... להלך אימים על זולתם ולהטריד את מנוחתם. ולית מאן דפליג, שכל אדם זכאי לשקט, מרגוע ושלוות נפש בכלל ובין כותלי ביתו בפרט, מפני מטרידים ועוכרי שלווה למיניהם, גם באמצעות ציוד ה'בזק'". (ולית מאן דפליג, בארמית עתיקה, משמעו "אין חולק", בעברית, או "duh!" בעברית חדשה).
ספציפית במקרה זה, השופט לא קבע כי בוצעה עבירה של הטרדה באמצעות המחשב, אולי מכיוון שלא היה זקוק לכך - ממילא הורשע הלה בהטרדה באמצעות טלפון, שאף הוא מתקן בזק. אבל, אם מחשב הוא מתקן בזק לכל דבר, הרי שאיומים באמצעות מחשב דינם אותו דין כאיומים באמצעות הטלפון.

איך זה נוגע אליכם?

הרשו לי רק להפנות אתכם אל ראש כתבה זו. האם אי פעם עשיתם שימוש במחשב שלכם באופן שיש בו כדי לפגוע, להפחיד, להטריד, ליצור חרדה או להרגיז שלא כדין? תיזהרו, שופט עלול למצוא שאותו זה לא מצחיק.

הכותב הוא משפטן