עשרת הגדולים של אבי סינגולדה

אבי סינגולדה, יליד ירוחם, החל את הקריירה המוזיקלית שלו בגיל 6. בתחילה ניסה את כוחו במנדולינה; שלוש שנים אחר כך עבר לגיטרה. לחגיגות הבר המצווה קנה לו אביו גיטרה חשמלית, וזו שינתה את חייו. הוא החל לנגן רוק וניזון בעיקר מהרדיו הישראלי. לקראת גיוסו החל לנגוע גם בג'אז. לאחר שחרורו מהלהקה הצבאית אליה התקבל במהלך השירות פגש במילואים את המוזיקאי אלדד שרים, שסלל לו את הדרך לקריירה מצליחה. סינגולדה סומן במהרה כגיטריסט מחונן והיה לאחד המוזיקאים העסוקים ביותר בישראל. מאז תחילת שנות ה-90, הוא, ללא ספק, נגן האולפנים המבוקש ביותר.
ל-Ynet בחר, לדבריו, את סולואי הגיטרה שכל נער או נערה שירצו לנגן יוכלו לגשת אליהם. לא תמצאו ברשימה את ג'ימי הנדריקס וג'ף בק, אותם מחשיב סינגולה לאמנים אדירים בכלל וגיטריסטים מופלאים בפרט, וגם לא נגני ג'אז נהדרים כמו דג'אנגו ריינהארט, שבשתי אצבעותיו הפך לאחד הגיטריסטים הגדולים של המאה שעברה. סינגולדה העדיף להתמקד בסולואי גיטרה שהם על תקן "קונסנזוס לאומי", קטעי גיטרה שיגרו ויסקרנו את המוזיקאים הצעירים, ויעודדו אותם להמשיך לנגן.

1. לד זפלין – "מדרגות לגן עדן" (גיטריסט: ג'ימי פייג')

"קודם כל, זה שיר מדהים, קלאסיקה. הכל בו מושלם, וגם הסולו הוא מלאכת מחשבת, אפשר ממש לשיר אותו והוא ממש חלק אינטגרלי מושלם בתוך השיר. יש אנשים שתרמו משהו לעולם, השאירו חותם, וג'ימי פייג', הגיטריסט הדגול של לד זפלין, היה אחד מהם".

2. הנשרים – "מלון קליפורניה" (גיטריסטים: ג'ו וואלש, גלן פריי ודון פלדר)

"שיר יפה עם סולו מדהים, בעיקר באופן שבו הגיטריסטים של הלהקה הנפיקו את הסאונד המיוחד שלו. אני זוכר שבצבא, לפי שניגנתי בלהקה צבאית, הייתי בדרך לשמירה עם חבר ופגשנו בדרך את הרס"ר והחובש שניגנו בגיטרות ועשו שירה בציבור. חבר שלי הציע להם שאנגן את הסולו של 'מלון קליפורניה' אחד לאחד תמורת שחרור משמירות. אז ניגנתי אותו ויותר לא חזרתי לשמור".

3. פינק פלויד – "הלוואי שהיית כאן" (גיטריסט: דייויד גילמור)

"זה בטח הסולו הראשון להתחיל איתו. יש בו שלמות, פשוט ליגה לאומית, ודייויד גילמור הוא אחד מנגני הרוק הגדולים בכל הזמנים. הסאונד המדהים שלו, הפרייזינג הנהדר, הוא כותב סולואים שם שהם שירים בפני עצמם. ראיתי את פינק פלויד בהופעה, וכשהוא מנגן את הסולואים נדמה שהוא כמו יושב ומנגן אותם בבית".

4. דייר סטרייטס – "סולטני הסווינג" (גיטריסט: מארק קנופלר)

"כשמארק קנופלר הגיח משום מקום אל עולם המוזיקה, הוא הדהים את כולם. הפנדר סטרטוקאסטר שלו הרי היתה קיימת שנים אבל הוא כאילו המציא אותה מחדש. אגב, הוא לא מנגן עם מפרט אלא פורט בעזרת אצבעותיו, שמעניקות לו את הסאונד המיוחד שלו. הפראזה החותמת את הסולו השני (בסוף השיר) הפכה לאות ומופת עם צאת השיר".

5. הביטלס – "כשהגיטרה שלי מייבבת חרישית" (גיטריסט: אריק קלפטון)

"בכל שיר שבו קלפטון מנגן הוא משאיר סולו עם אופי. ב'כשהגיטרה שלי מייבבת חרישית' לא ניתן לפספס אותו ואת התחושה שיש שם גיטריסט גדול שנותן את הטון. יש סולואים שעומדים בפני עצמם ויש נגנים שעומדים בפני עצמם – קלפטון הוא אחד כזה".

6. סגול כהה – "Highway Star" (גיטריסט: ריצ'י בלקמור)

"ריצ'י בלקמור היה המורה והאב הרוחני שלי. הוא היה הגיטריסט הראשון שבאתי איתו במגע. לא היה סולו שלו שלא ידעתי לנגן; למדתי איך הוא מרים את המפרט, את המיתרים, זה גיטריסט שהוא פסל. גם הוא ניגן על פנדר סטרטוקאסטר, אבל הוציא סאונד מיוחד משלו. לפני כמה שנים יצא אלבום מחווה ל'צלליות' (להקת גיטריסטים חשובה בפני עצמה) - לקחו עשרה גיטריסטים שינגנו את הקטעים הגדולים של הלהקה. בלקמור ניגן את 'אפאש' וזה היה מדהים, חבל על הזמן".

7. מייקל ג'קסון – "Beat It" (גיטריסט: אדי ואן הלן)

"אדי ואן הלן היה עוד גיטריסט מדהים. פשוט רוצח בדם קר. גם באלבומים הראשונים של הלהקה שלו הוא הבריק עם קטעים מדהימים, אבל בשיר הזה של מייקל ג'קסון הוא מפגין סופית את סממני ההכר שלו - טאפינג (נגינה בשני ידיים על צוואר הגיטרה) שהוא לא המציא אותה, אבל היה למפיץ הגדול שלה".

8. קווין – "רפסודיה בוהמית" (גיטריסט: בריאן מאי)

"ממש קשה לבחור סולו שלו. הוא הביא סגנון חדש של נגינה. הוא מנגן עם מטבע של כסף ולא עם מפרט. תמיד היה כתוב על התקליטים שלהם שאין סינטי והגיטרה שלו נשמעה לפעמים כמו סינטי. גם ההכפלות שלו היו מדהימות. והליקים שלו, שהושפעו ממוזיקה קלאסית, הם יצירות מופת עד היום".

9. גרי מור – "מדרכות פריז" (גיטריסט: גרי מור)

"גרי מור הוא אנגלי נחמד עם גיטרה לס פול יפה ועם פיל מדהים. לדעתי הוא לא למד מעולם אצל אף מורה, האיצבוע שלו לא ממש נכון לפי הספר, יש לו איצבוע שבא מהשכונה. אגב, חוץ מחצי שנה של לימוד עם מורה, גם אני מעולם לא למדתי באופן מסודר".

10. סנטנה – “Black Magic Woman" (גיטריסט: קרלוס סנטנה)

"אבות המזון של כל מי שרוצה להיות גיטריסט. 'בלק מג'יק וומן' הוא כמו שירה בציבור. פשוט פנטסטי.
ועוד כמה גיטריסטים ענקיים שכדאי לגשת אליהם בהמשך הדרך: לארי קרטון, מי שניגן עם סטילי דן ודונלד פייגן - פשוט יצרן יהלומים; סטיב לוקיטר, הגיטריסט של להקת טוטו, מנגני האולפן הגדולים העולם; סקוט אנדרסון, נגן פיוז'ן נחשב, ניגנתי אותו חמש שעות והיתה לנו חוויה נהדרת, פשוט המלאך גבריאל של הגיטריסטים; ואלן הולסוורת', אם כי אסור שגיטריסט מתחיל ישמע אותו, הוא עלול להיבהל; האיש פשוט גאון, כשהוא מנגן אתה לא מאמין שגיטרה ניגנה את זה. ולסיום, שני גיטריסטים שאני שומר להם פינה חמה בליבי: ג'ו וויליאמס, גיטריסט קלאסי שאני אוהב, וג'ו פאז מהצד הג'אזי".