אין כסף לתרבות, אבל יש בשבילך

בימים בהם נאבק משרד המדע, התרבות והספורט בקיצוץ תקציבי חריף שהונחת על-ידי משרד האוצר - קיצוץ של כ-60 מיליון שקל מתקציבו השנתי (העומד על 770 מיליון שקל) - כדאי להעיף מבט במשכורות בכירים בתחום התרבות והאמנות בארץ. הנתונים המובאים כאן מבוססים על משכורות הבכירים הללו לשנת 1999, עם התאמות לשנת 2000 על-פי ההעלאות המקובלות. הסכומים, יש לשים לב, הם עלויות השכר למעביד - כלומר הסכום הכולל שעולים הבכירים הללו למוסדות התרבות המעסיקים אותם. הסכום ברוטו אותו מקבלים הבכירים עצמם נמוך במעט.
אולי הבולטים שבמקבלי המשכורות בתחום התרבות בארץ הם מנהל תיאטרון הבימה, יעקב אגמון, ורעייתו, שחקנית הבימה גילה אלמגור. עלות שכרם השנתי המשותף של השניים לשנת 2000 עומדת על 1,157,900 שקל – כחמישה אחוזים מסך התמיכה התקציבית המוענקת ל"הבימה" מטעם משרד התרבות. סכום הברוטו שהשניים הרוויחו יחד בסוף שנת 2000 עומד על 904,185 שקל. כאשר מפרקים את הסכום המצטבר שמקבלים אגמון ורעייתו מדובר בעלות שכר של 403,400 שקל לאלמגור (שכר כולל למעביד. הסכום ברוטו שמקבלת אלמגור הוא 315,185 שקל) וסכום של 754,500 שקל לאגמון (589,000 שקל ברוטו).
מנכ"ל תיאטרון הבימה עומד בראש פירמידת השכר של מנהלי התיאטראות בארץ. שכרו של אגמון בתיאטרון הבימה – שאינו גוף פרטי – גבוה משכרם של מנכ"ל אל-על, מנכ"ל רשות שדות התעופה, מנכ"ל אוניברסיטת תל-אביב ועשרת הבכירים בבנק ישראל. למרות שהבימה משמש כתיאטרון הלאומי של ישראל, וככזה זוכה לתמיכה התקציבית הממשלתית הגבוהה מבין התיאטראות, מזה שבע שנים שהוא מתפקד ללא הנהלה ציבורית מפקחת מטעם המשרד הממשלתי ומטעם ציבור משלמי המיסים. את מקומה של ההנהלה הציבורית ממלא שמואל צור, נאמן ציבורי יחיד. בשנת 1995 התמנה יעקב אגמון למנכ"ל תיאטרון הבימה ומאז הוא מכהן בתפקיד, וכן כמנהל האמנותי של התיאטרון בפועל – זאת למרות מינוייהם של איציק ויינגרטן, חנן שניר ואילן רונן כחברי הוועדה האמנותית של הבימה. העדר הפיקוח והעובדה כי אגמון משמש בתפקיד כפול מחזקות את הטענה כי הוא המחליט הבלעדי בכל הנוגע להתנהלות הפנימית של תיאטרון הבימה.
תגובת הבימה: "לציבור אין מניות בתיאטרון הבימה והתיאטרון אינו גוף ציבורי, הוא רק נתמך על-ידי גופים ציבוריים".

עלותו של אוהד נהרין - 909 אלף שקל לשנה

הנתונים המלאים על עלות שכרם של בכירים במגזר הציבורי יפורסמו בעוד מספר שבועות במסגרת הדו"ח השנתי של יובל רכלבסקי, הממונה על השכר במשרד האוצר. בינתיים אפשר לחשוף כי עלות שכרו של אוהד נהרין, המנהל האמנותי של להקת המחול "בת-שבע", עומדת על 909.3 אלף שקל בשנה. בשנת 1998 היתה עלות שכרו של נהרין 515 אלף שקל, ובשנת 1999 עמדה על 866 אלף שקל. עלות שכרה של מנכל"ית להקת בת-שבע, נעמי פורטיס, עומדת על 315 אלף שקל לשנת 2000, כאשר עלות שכרו של התאורן - 385,350 שקל; המנהל הטכני מרוויח סכום זהה; ומנהל טכני נוסף עולה 273 אלף שקל לשנה.
ומה במוזיאונים? עלות מנכ"ל מוזיאון ישראל, ג'יימס סניידר, לשנת 2000, עומדת על סכום של כ-800 אלף שקל, על-פי אישור מיוחד של הממונה על השכר. עלות השכר של סמנכ"ל הכספים של המוזיאון, יקי הרטל, עומדת על סכום של 480 אלף שקל. שלושת מנהלי האגפים, כלומר האוצרים הראשיים של המוזיאון, מרוויחים סכום של 300 אלף שקל כל אחד. מן הראוי לציין שכל עובדי המוזיאון וההנהלה קיצצו 6 אחוז משכרם במהלך השנה שעברה וכי 17 אחוזים בלבד מהתקציב השוטף של המוזיאון ממומן מכספי ציבור, בעוד 60 אחוזים מהתקציב השוטף הוא מתרומות פרטיות.
עלות השכר של מנכ"ל מוזיאון תל-אביב לאמנויות, פרופסור מרדכי עומר, עומדת על סכום של 520 אלף שקל, בעוד עלות השכר של סמנכ"ל המוזיאון היוצא, איציק שחף, עומדת על סכום של 400 אלף שקל. עלות שכרם של דוקטור דוד אלכסנדר (מנכ"ל), יואל קאהן (אוצר ראשי) ויהודה בלכר (סמנכ"ל הכספים) מבית התפוצות בתל-אביב עומדת על חצי מיליון שקל כל אחד. עלות שכרו של מנכ"ל האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, מיכה טל, עומדת על חצי מיליון שקל, ועלות סמנכ"ל האקדמיה - 470 אלף ש"ח.
באופרה הישראלית החדשה מרוויחה המנכ"לית, חנה מוניץ, סכום של 599,550 שקל בשנה; 215,250 שקל עולה מנהל הכספים; 222,600 שקל עולה מנהלת ההפקות.
בתיאטרון "גשר" עולה יבגני אריה, המנהל האמנותי, סכום של 505,050 שקל לשנה; מנכ"ל התיאטרון אורי לוי מרוויח 472,500 שקל; המנהל האדמיניסטרטיבי מרוויח 256,200 שקל; והשחקן ישראל (סשה) דמידוב עולה לתיאטרון 214,200 שקל.

לאומי כן, ציבורי לא

בכל הקשור ליעקב אגמון, קיבלה העיתונות הישראלית בהרמת גבה מסוימת את העובדה שעם כניסתו לתפקיד, זכתה הקריירה התיאטרלית של אשתו, השחקנית גילה אלמגור, לשדרוג משמעותי, ולאחר 13 שנים בקירוב בהן לא שיחקה בתיאטרון הלאומי, חזרה אליו באחת. היו שטענו כי חזרה זו באה על חשבונן של שחקניות כמו מרים זוהר וליא קניג, המזוהות מאוד עם תיאטרון הבימה. מעטים עסקו בטעם לפגם ובבעייתיות המתעוררת לכאורה בכל הנוגע למינהל תקין, כשהמנכ"ל והמנהל האמנותי של התיאטרון הוא גם המעסיק בפועל של רעייתו.
בתיאטרון הבימה סירבו להגיב על הנתונים ודובר התיאטרון, יעקב הכהן, אמר: "למי שמסר את הנתונים הללו יש דמיון פורה, יצירתי ומטורף לחלוטין. אני יודע בדיוק את הנתונים. נתוני שכרו של אגמון פורסמו בעבר בתקשורת וגם אז, מה שהופיע היה עלות שכרו השנתית שעמדה על חצי מיליון שקל. שכרה של גילה לא הופיע ולא יופיע. היא עובדת על-פי הסכם קיבוצי של השחקנים, ואפילו שחקנית עם שנות ותק כמו שלה מרוויחה בסך הכל משכורת באזור שיותר קרוב לעשיריה הראשונה, כלומר כמה עשרות-אלפי שקלים". הכהן הוסיף: "יעקב אגמון לא מתייחס לשאלות כאלה. אין שום הוראה בחוק או בתקנות, שמחייבות את המנכ"ל להשיב לתקשורת על נתוני שכרו. אילו המניות של תיאטרון הבימה היו נסחרות בבורסה, לציבור היתה הזכות לדעת. לציבור אין מניות בתיאטרון הבימה, והבימה אינו גוף ציבורי, הוא רק נתמך על ידי גופים ציבוריים". אז מה בעצם הופך את התיאטרון התל-אביבי לתיאטרון המגדיר עצמו כתיאטרון הלאומי של ישראל? להכהן אין תשובה, אבל התואר הוא זה שמקנה ל"הבימה" הקצבות כספיות ממשלתיות גבוהות בהרבה מאלו של שאר התיאטראות.
גם במשרדו של שר התרבות מתן וילנאי סירבו לפרסם את נתוני שכרם של אגמון ורעייתו ולצורך העניין גם את נתוני שכרם של שאר הבכירים בתיאטרון הבימה וביתר תיאטראות ישראל. משה פוגל, דובר המשרד, מסר בתגובה: "על-פי חוות דעת של היועצת המשפטית של המשרד, אנחנו לא רשאים לפרסם משכורות של מוסדות בהם אנו תומכים, אלא באישורם של אותם גופים".
על-פי הנתונים הרשמיים של משרד התרבות, המדע והספורט, נתמך תיאטרון הבימה בשנת 2000 בסכום של 22,589,000 שקל. התמיכה בתיאטרון הקאמרי עומדת על 10,829,000 (בניגוד לתיאטרון הבימה, הקאמרי נתמך גם על-ידי עיריית תל-אביב בסכום של 13 מיליון שקל), בתיאטרון בית-לסין על 7,364,000 שקל (בנוסף לתמיכה מעיריית תל-אביב בסכום של 1,372,000), בתיאטרון באר-שבע על 8,918,000 שקל, ובתיאטרון החאן על סכום של 4,493,300 שקל.

לא אוהבים שמחטטים בקרביים

בתיאטראות ישראל לא ששים למסור נתונים על שכר הבכירים שלהם, זאת למרות שמדובר בגופים שנתמכים על-ידי משרדי הממשלה והרשויות המקומיות – כלומר בכספי משלם המיסים. מלשכתה של ציפי פינס, מנכ"לית תיאטרון בית-לסין, נמסר כי מדובר בצנעת הפרט. מלשכתו של נעם סמל, מנכ"ל תיאטרון הקאמרי, נמסר כי "כל התייחסות בשלב זה לנתונים תוציא את הפוקוס מהמאבק של מטה החירום ותשחק לידי משרד האוצר", כשהכוונה היא להצעת האוצר מלפני שבועיים, לקיצוץ של 60 מיליון שקל מתקציב משרד התרבות, המדע והספורט.
מנכ"ל תיאטרון החאן, רני פינצי, הוא היחיד שניאות להעביר נתונים ברורים, ונימק: "אין לי מה להסתיר, מדובר בנתונים גלויים. אז אולי לא נעים שמחטטים לי בקרביים, אבל צריך לדעת כמה אני עולה ואם אני שווה את זה". עלות שכרו השנתית של פינצי לשנת 2000 עומדת על 451,992 שקל (312,000 שקל ברוטו). עלות שכרה של המנהלת האמנותית לשעבר של התיאטרון הירושלמי, אופירה הניג, עומדת על 398,891 שקל.
הפניות למשרד האוצר בנושא גובה שכרם של אגמון-אלמגור לא זכו למענה. אלי יוסף, דובר המשרד, אמר כי אין בכוונתו להתייחס לדברים. במשרד האוצר חוששים אולי שתגובה מצדם תתפרש כסגירת חשבונות עם אגמון, שאמר בשבוע שעבר: "פקידי האוצר מסוכנים יותר מקבוצות טרור קיצוניות שכן הם הסכנה האמיתית לדמוקרטיה".