הסיפור של דוקטור בשאר אסד מתחיל עם מכונית שעוזבת את הכביש במהירות 200 קילומטרים בשעה. המכונית לא שייכת לו. היא שייכת לאחיו הבכור, באסל, גאוות המשפחה. פלייבוי ידוע וחובב להוט של מרוצי מכוניות. אלא שבאותו לילה ערפילי זו היתה חוסר זהירות או שכרות מתקדמת שהביאה את באסל, היורש המיועד, להתרסק יחד עם מכוניתו. ההלם במשפחת אסד היה גדול. ולא רק שם. העדה העלאווית הסתגלה לעובדה שיש יורש בטוח. לעדה המהווה מיעוט בסוריה, ולמעשה רק הוכרה כמוסלמית לפני כשלושים שנה – המשכיות השלטון משמעותה הישרדות ושליטה. אובדנו של באסל האהוב גרם להפעלת לחץ בלתי מבוקר על האב, הנשיא הגוסס חאפז אסד: קדימה, מצא יורש אחר לפני שיהיה מאוחר מדי.
וכך, מצא עצמו ד"ר בשאר, רופא עיניים צנום בשנות השלושים המוקדמות שלו, עוזב את לימודיו בבריטניה וחוזר הביתה, לדמשק. אבא חאפז שלח את הבן למסע כומתה מקוצר של חמש שנים: קורסי קצינים ופיקוד, הדרכה פוליטית וקבלת תחומי סמכות. בשנה האחרונה החל השלב האחרון: טיהור איטי ושיטתי של כל אנשי "המשטר הישן", שמידת נאמנותם לבן היא בלתי ברורה. כמה מהם, כמו מחמוד זועבי ראש הממשלה לשעבר, התאבדו. חלק, כמו הרמטכ"ל לשעבר חיכמת שיהאבי נמלטו לחו"ל. ויש כאלה שפשוט הלכו בשקט. ובשאר, האיש הביישן שהגיע משומקום, מצא עצמו מוכתר בתארים "הלוחם בשחיתות", "עתידה של סוריה", ואוטוטו תואר חדש: היורש החוקי, עם חותמת של הבעת`.
אבל הכל עלה בעשן עם מותו של חאפז אסד. כינוס הבעת` נועד ל-17 ביוני, והאישור עדיין לא ניתן. בנוסף על כך, בשאר בן השלושים וחמש לא מבוגר מספיק כדי להיבחר כנשיא על פי החוקה. הגיל המינימלי הוא ארבעים. כעת מתחיל מרוץ מטורף כדי לשנות את ספר החוקים ולהבטיח יציבות בתוך זמן קצר. אסד האב מינה כמה "חונכים" לבשאר "הצעיר", והשאלה היא אם יעמדו כעת לצידו. בכירים כמו עבד אלחלים חדאם סגן הנשיא, מוסטפא טלאס שר ההגנה ואחרים. ומה יעשו המתחרים הפוטנציאלים על השלטון? הבולט בהם הוא ריפעת אסד, אחיו של אסד המת שכבר ניסה לא אחת לחולל הפיכה. וישנה השאלה הקשה מכל: מיהו בעצם האיש הצעיר הזה, שבא משומקום? בשאר, למרבה הצער, הוא עד כה תעלומה מוחלטת. בראיונות הספורים שנתן עד כה, הוא מציג עמדות שלא סוטות במטר מאלו של אביו. אבל האם הוא פרגמטי? הססני? מילטנטי? האם יש לו את הכוח לשאת את סוריה על גבו? או את האומץ לעשות את הצעדים הדרושים לשלום עם ישראל? האם הוא יכול לעמוד לצד ההנהגה הצעירה של המזרח התיכון, המלך עבדאללה בירדן, המלך מוחמד במרוקו? כולם, אגב, בני גילו. אבל להבדיל מהם, בסוריה אין מסורת מסודרת של ירושה מלוכנית. ההיסטוריה הסורית היתה, עד אסד, רצופה בהפיכות והפיכות נגד. בשאר אסד הוא אולי המועמד המרכזי להוביל את סוריה. אבל לא מעט זאבים ממתינים לו. והשאלה היא, האם יש לו את היכולת לנשוך.
;){kind=link}