תיאטרונים בישראל - תדריך
איזה סוגי תיאטרונים יש בארץ? תדריך למתמצא המצוי.
בדברנו על "תיאטרונים" הכוונה לגופים יוצרים, בעלי מערכת הפקה משל עצמם, להקות, להבדיל מאולמות מארחים או "היכלי תרבות" שהם "כלי קיבול" להפקות מן המוכן. בתי-יוצר (או להבדיל, לדעת אחדים – "בתי חרושת"...) לתיאטרון.
ציבורי ופרטי
התיאטראות בישראל נחלקים ל"ציבוריים" ו"פרטיים". למעשה אין כיום כמעט תיאטרונים פרטיים, הסקטור הזה נגנז לפני כעשור ונבלע אל תוך הסקטור הציבורי ולא נודע כי בא אל קרבו. שני המוהיקנים האחרונים – מרים עציוני ודשא-פשנל נעלמו אף הם מהשטח. כיוום יש לכל היותר, מפיקים פרטיים המפיקים הצגה מסויימת ו"מריצים" אותה כל עוד יש לה ביקוש, ומפיקים פרטיים רבים בשוק הצגות הילדים. לעיתים הם מכונים "תיאטרונים מסחריים". זה לא ממש נכון, כי למעשה גם מרבית הצגות ה"פרינג'" הן הפקות פרטיות של משתתפיהם והן בהחלט לא מסחריות.
התיאטרונים הציבוריים, להבדיל, הם כולם "תיאטרונים רפרטואריים", כאלה המחזיקים באמתחתם מלאי-מצאי ("רפרטואר-חי") של כמה הצגות בו-זמנית, שחלקם נוצרו בעונה הקיימת וחלקן בעונות קודמות. בדרך כלל יש לתיאטרון רפרטוארי בניין משלו המכיל אולם אחד או יותר, הם מופיעים "בבית" אך גם באולמות שונים ברחבי הארץ, הם מעסיקים להקה קבועה או קבוצת שחקנים הנשכרת לעונה והם מחזיקים "מפעל מנויים". מפעלי המנויים מאלצים את התיאטרונים הרפרטואריים להפיק ולהחזיק במלאי לפחות 5-6 הצגות חדשות, שנוצרו בעונה האחרונה.
תיאטראות ציבוריים-רפרטואריים
בישראל פועלים כיום תיאטרונים ציבוריים, המסתייעים בכספי סבסוד ציבורי מן הממשלה (משרד האמנויות ובעבר משרד החינוך והתרבות) ומן הרשות המקומית בה הם נמצאים. בדרך כלל מהווה הסבסוד 30-50 אחוז מן ההכנסה של התיאטרון.
מימסד ופרינג'
כשמדברים על תיאטרון "מימסדי" הכוונה בדרך-כלל, לתיאטרונים הציבוריים הרפרטואריים, להבדיל מתיאטרון "מסחרי" או "פרטי" או "פרינג'".
פרינג'
קצת קשה להגדיר אבל ננסה.
"פרינג'" FRINGE פירושו "שוליים" והכוונה, בדרך כלל, לכל עשייה תיאטרונית מקצועית המתרחשת מחוץ למסגרת המימסד. הצגות שאינן מופקות על-ידי מפיק פרטי למטרות "מסחריות", הצגות בלי "הורים" עשירים, הצגות "נסיוניות" או "חדשניות" מבחינת השפה האמנותית או מבחינת השימוש בחלל. בדרך כלל השחקנים, המחזאי והבמאי מתאגדים לצורך המטרה האמנותית ועובדים ללא תמורה וגם לאחר תקופת החזרות מספר ההצגות צנוע ואינו ממש מספק פרנסה לשחקנים, הנאלצים להתפרנס במקומות אחרים. תיאטרון פרינג' הוא תיאטרון עני.
להקות
חלק מהעשייה בפרינג' נעשית ב"להקות קבועות" או "אנסמבל", שהתגבשו סביב במאי-מנהיג-מורה ופיתחו שפה אמנותית ייחודית. בדרך-כלל טווח חייהן של להקות כאלה הוא קצר, אבל יש בהן המחזיקות מעמד שנים רבות והופכות, בדרכן, לסוג של "מוסד אנטי-מימסדי".
כאלה הן:
אנסמבל עיתים (רינה ירושלמי)
תיאטרון מקומי (יגאל עזרתי וגבי אלדור)
תיאטרון נוצר (אבישי מילשטיין ודלית מילשטיין)
תמונע (נאוה צוקרמן)
הלהקה של דודי מעיין בכברי
חלון הראווה וה"כינוס" השנתי של הפרינג' בישראל מתקיים מדי שנה בחג הסוכות ב"פסטיבל עכו לתיאטרון אחר" קישור בצד הכתבה לאתר הפסטיבל.
מקומות של פרינג'
הצגות הפרינג' מתאכסנות במקומות סימפטיים שנותנים להם בית, אבל בדרך-כלל לא מממנים את ההפקה. לפעמים מסייעים לה.
רוב הצגות הפרינג' מתקיימות בתל-אביב, במקומות קטנים ולא שגרתיים, כאלה שאין בהם במה "פרונטאלית" ׁ(חזיתית) מקובלת, לפעמים אין במה מוגבהת כלל. גם אין צורך בבמה משוכללת עם טכנולוגיה, כי בעיקרון, משתמשים במעט תאורה ואפקטים וסומכים על דימיונו הפורה של הצופה. הכוונה ליצור מערכת יחסים קרובה ואינטימית בין השחקנים לצופים, לטשטש את החייץ בין "במה" ל"אולם".
זה קורה במקומות כגון:
בית ציוני אמריקה ("מרכז הפרינג'")
צוותא ("מרכז הפרינג'")
הסימטה
תיאטרון תמונע
תיאטרון הספרייה ר"ג
תיאטרון החדר
קפה נחמה
קפה-תיאטרון קרוסל
אלהמברה
קאמל קומדי קלאב
ראש אחר (קפה נורדאו)
חלק מהמקומות קמים ונופלים כל העת, זה חלק ממשחק הפרינג'.
בתי ספר למשחק
בית צבי
ניסן נתיב החוג לתיאטרון
החוג לתיאטרון, אוניברסיטת ת"א
סמינר לוינסקי – החוג לתיאטרון
יורם לוינשטיין – הסטודיו למשחק
אמיר אוריין - תיאטרון החדר
שרון אלכסנדר
תלמה ילין
ועוד הרבה מסגרות פרטיות שקמות ונופלות כל העת.
לפנייה לכתב/ת 
שרידי תיאטרון ישן, היום זה נראה אחרת
צילום: אוסף החברה להגנת הטבע
מומלצים
