בארץ המערות

החורף מייפה את ארצנו המיוסרת ומעניק לה כמה דקות של חסד אלוהי, בדמות מרבדים של פרחי בר ועשב שפורץ מהאדמה בברוטליות ירוקה ומהממת. כזה הוא חבל לכיש, מהיפים שבמחוזותינו - על גבול המדבר, מיושב בדלילות ועמוס אטרקציות.

שפלת יהודה משתרעת מאזור בית-שמש דרומה עד פאתי באר-שבע. ממזרח היא נתחמת על-ידי מורדותיהם התלולים של הרי יהודה, וממערב בקו הדמיוני היורד מצפון לדרום לאורך הכביש הראשי מגדרה לבאר-שבע. חבל ארץ רחב מאוד, מיושב בדלילות ומאופיין בגבעות עגלגלות המגיעות לגובה 300-400 מטר, ביניהן שפע נחלים רחבים וערוצים. אזור שממש מזמין טיולים רכובים באינסוף אפשרויות ובעבירות נוחה.

בתקופת המקרא היה האזור מהמיושבים והצפופים בארץ ישראל. הנחלים עובדו לכל אורכם, ושיפולי הגבעות אפשרו נטיעת בוסתנים, מטעים וכמובן מקום ליישובים עצמם. פני הקרקע עשויים גיר רך, המאפשר חציבה בקלות רבה, וכך מלא החבל אלפי שרידים מסוגים שונים: מערות קבורה, מערות קולומבריום, מחצבות תת-קרקעיות, תעלות מים, מחילות מסתור, בתי בד, גתות, בורות, בארות, כנסיות, שרידי ישובים ועוד.

היום זהו חבל ארץ מיושב בדלילות, תערובת של שטחים מעובדים, טבע פראי, דרכים נטושות, בוסתנים, חורשות, וכמובן ערב רב של אתרים בהם שרידי תרבות עתיקה. לתשומת לבכם: חלקים נרחבים מהאזור הדרומי לבית-גוברין הם שטחי אש של צה"ל.