פרנקל: "אמריקה תצא כבר השנה מהמיתון בתנופה"

איש בשורה הוא פרופ' יעקב פרנקל. איש בשורה גדולה: המיתון בכלכלה האמריקנית - ובעקבותיו בכלכלת העולם - נגמר. הקיץ הקץ על ההאטה ושחר הצמיחה המהירה הפציע מחדש. פרנקל, בעבר נגיד בנק ישראל והיום יו"ר מריל-לינץ' הבינלאומית, אופטימי בגדול. בראיון חג ל"ידיעות אחרונות"

הוא אומר: "כבר במחצית הראשונה של השנה יתרחב המשק של ארה"ב בקצב של 3%-4%, ובמחצית השנייה תואץ הצמיחה ל-5% ויותר. אני רואה את אמריקה יוצאת מהמיתון, שהיה רדוד וקצר, בתנופה אדירה. כל המדדים מצביעים על התאוששות מופלאה, מהירה בהרבה מכפי שחזו ועדיין חוזים רואי השחורות".

התחזיות הנחרצות של פרופ' פרנקל עושות אותו לאיש אמיץ: הרצאת הפתיחה האופטימית מאוד שנשא ב"פורום כלכלי עולמי" בניו-יורק, בסוף ינואר, זכתה לתגובות של השתוממות ואף לגלוג. עוד קודם לכן הרצה פרנקל את תורת הצמיחה-הקרובה שלו בכנס לזכר פרופ' מיכאל ברונו בירושלים. אז הוא לא שכנע. הרבעון האחרון של 2001 הוצג על-ידי הסטטיסטיקאים באמריקה ומחוצה לה כאחד הקשים בעשור: התוצר ירד, האבטלה עלתה, הפריון התאפס. חזון השגשוג של פרנקל צלצל כפעמון בכנסייה רחוקה וזרה.

בינתיים התמונה התהפכה על פיה. לא רק שהמיתון לא העמיק, הוא נבלם. לא רק שהצמיחה לא הואטה, היא הואצה. לא רק שפריון הייצור - המפתח לכל הצלחה כלכלית, פוסק פרנקל - לא קרס, הוא זינק. סוכנות החדשות הכלכליות בלומברג כתבה: "חזאים כלכליים מצטרפים עתה בהמוניהם ל'מחנה פרנקל' ונוטשים את מחנה המדוכאים".

כבר יש לך מחנה של תומכים?

"לאחר פיגוע הטרור של ה-11 בספטמבר נכנס העולם הכלכלי לבונקר. זה היה טבעי. כשקורה אירוע כל-כך נורא מחפשים היצרנים והצרכנים, המשקיעים והעובדים מחסה בטוח וקירות עבים. רוח הבונקר שהשתלטה על קהיליית העסקים של אמריקה הגבילה את הפרספקטיבה. אני ראיתי בה תופעה זמנית בלבד, תגובה פסיכולוגית בת-חלוף. לשמחתי, הערכתי הוכחה כנכונה. אווירת הבונקר התפזרה, האנשים השתחררו ויצאו החוצה, לאור. ההחלטות הכלכליות והעסקיות שוב מתקבלות על סמך בדיקת מגמות יסוד במשק ולא על סמך פחדים סתומים מפני הלא-נודע. אם אתה רוצה לכנות זאת 'הצטרפות למחנה פרנקל', אתה רשאי לעשות זאת. בסך-הכל, מדובר בהצטרפות למחנה המציאות".

והמציאות אומרת גאות?

"יש בסיס מציאותי להתאוששות כלכלית חזקה באמריקה במהלך השנה ובשנה הבאה. אני אומר, התאוששות חזקה כעת, ולא רק ניצנים של צמיחה בעתיד. על סמך מה אני קובע זאת? על סמך התגובה המהירה והנחרצת של המגזר העסקי בארה"ב לתנאי המיתון. בלא לגמגם ולהסס קיצצו הפירמות האמריקניות את המלאים במאות מיליוני דולרים, הקטינו הוצאות, עצרו השקעות, פיטרו עובדים והתייעלו. זו היתה התאמה כואבת אבל הכרחית ומהירה לקריסת הרווחים. היא כבר מאחורינו. עכשיו אפשר לקטוף את פירותיה. לאנשים שעדיין מקוננים על ניפוץ בועת מניות הטכנולוגיה אני אומר: הבועה מתה, המהפכה הטכנולוגית חיה ובועטת ואין כמותה להאצת ההתאוששות. ברבעון האחרון של 2001 עלה פריון הייצור בארה"ב בשיעור שנתי של 5.2%, ואני מצפה לגידול נוסף של יותר מ-4% ברבעון הראשון של 2002. בכך הוכרע הוויכוח בשאלה אם הכלכלה הטכנולוגית החדשה העלתה את כושר הצמיחה של כלכלת ארה"ב, או שתרומתה הסתיימה עם סיום העשור הקודם. היא לא הסתיימה".

ואחרי אמריקה יתאושש העולם כולו?

"ההתאוששות תגיע במהרה לאזורים רבים בעולם. המיתון שהחל ברבעון האחרון של 2000 היה גלובלי והיציאה ממנו תהיה גלובלית".

ובכל זאת, ארה"ב נשארה הקטר.

"באקספרס ההבראה חוזרת ארה"ב למלא את תפקיד הקטר הראשון, אך לא הקטר היחיד. המשקים המובילים באסיה כבר עלו על מסלול הצמיחה. במדינות האיחוד האירופי ההאטה הכלכלית היתה איטית, וגם ההאצה תהיה איטית. אבל אי-אפשר לומר שבאירופה לא קרה הרבה. קרתה שם מהפכה כלכלית גדולה: הונהג בהצלחה מלאה מטבע יחיד, האירו, ותריסר מטבעות הלכו בשקט ובהכנעה לקבורתם. איחוד אירופה עבר את נקודת האל-חזור. הפגנות השמאל לא יועילו: חוקי העבודה בכל אירופה יתואמו ויוגמשו, לא כדי להקל על המעסיקים אלא כדי להקטין את ממדי האבטלה הזועקת לשמים. את מחיר הרגולציה בשוק העבודה של אירופה לא משלמים בעלי המניות, משלמים אותו חסרי התעסוקה".

לפני שאנחנו עוברים לישראל, מה תחזיותיך ביחס ליפאן?

"כלכלת יפאן פצועה קשה. אין בה מערכת בנקאות אמיתית. למעשה, אם כי עדיין לא להלכה, הבנקים הגדולים של יפאן פשטו את הרגל. גם הממשלה בפשיטת רגל. החוב הממשלתי עולה ב-50% על התוצר הלאומי. איך זה קרה? הממשלות בטוקיו ניסו להילחם במיתון ובהאטה באמצעות הגדלה של גירעונות תקציביים. והתוצאה הרסנית. הגירעונות, כצפוי, לא רק שלא האיצו את הצמיחה, אלא דיכאו אותה סופית. הם יצרו את החוב הציבורי האדיר. הנה לקח לכלכלנים בישראל, הממליצים לממשלתנו ללכת בדרך היפאנית. מדיניות של יצירת גירעונות תקציביים ומימונם על-ידי הגדלה של חובות תמיט אסון על המשק".

כשפורסמה ההצעה של משרד האוצר לתיקון חוק בנק ישראל, מתחת עליה ביקורת קטלנית. האם הביקורת שלך התרככה? בכירי בנק ישראל מנהלים כעת מו"מ עם בכירי האוצר על ניסוח שיהיה מקובל על שניהם.

"אני חושב שזו שגיאה להתווכח עם האוצר על סעיף כזה או אחר בהחלטת הממשלה. בנק ישראל לא צריך להכניס את עצמו למיקוח פרטני. הבנק צריך לעמוד איתן על עיקרון ברזל אחד: יישום מלא של ההמלצות המפורטות של 'ועדת לוין'. לדבוק בהמלצות אלו ולא לסגת".

מה כה קדוש בהמלצות ועדת לוין?

"לא קדוש, מנומק ומבוסס. ממשלת ישראל מינתה ועדת מומחים רחבה כדי שתמליץ על חוק בנק ישראל חדש, התואם את המבנה והיעדים של הבנקים המרכזיים במאה ה-21. הממשלה העמידה בראש הוועדה את השופט דב לוין. הוועדה זימנה עשרות מומחים וקיבלה עשרות תזכירים. לפני שלוש שנים הגישה דין וחשבון והמלצות. בנק ישראל אימץ את ההמלצות במלואן, כמקשה אחת. שלושה ראשי ממשלה הבטיחו, בכתב ובעל-פה, לפעול ליישומן. מבחינתי, הדו"ח של ועדת לוין ממשיך להיות המסמך הרלוונטי היחיד לשינוי חוק בנק ישראל. יש בו כל התשובות לכל השאלות המקצועיות. יש בו מועצה מוניטרית, יש בו עיגון מוחלט של עצמאות בנק ישראל, ויש בו קביעת יעד עליון אחד לבנק ישראל - להשיג ולשמור על יציבות מחירים. אין שום צורך 'לעדכן' אותו או לשפץ אותו".

ואם השגת יציבות המחירים סותרת את החתירה לתעסוקה מלאה?

"אין ולא יכולה להיות כאן סתירה. יציבות מחירים היא תנאי הכרחי לצמיחה ולתעסוקה מלאה. בהעדר יציבות המשק לא יתרחב והאבטלה לא תצטמצם. אנשים שלא מבינים את הדבר הפשוט הזה עלולים לנסח עקרונות שגויים. לא מתקבל על דעתי ששלטון אחראי ירצה לסכן את הישגיה של המדיניות הכלכלית בשביל איזו חקיקת-חלטורה שמעבירים אותה בחטף. אני עדיין מאמין שכל המערכת, כולל ראש הממשלה, תתעשת ותחזור לדו"ח לוין".

אתה מסתייג מעסקות חבילה בין בנק ישראל לאוצר?

"מטבע הדברים, היכולות הביצועיות של בנק ישראל ושל האוצר שונות. כשבנק ישראל מחליט להוריד ריבית, הוא מוריד אותה וזהו. כשהאוצר מחליט לקצץ את התקציב, הוא חייב לקבל לכך את אישור הממשלה והכנסת. השעון המקצועי של בנק ישראל והשעון הפוליטי של האוצר לא מסונכרנים. לכן עדיף לבנק ישראל להתמיד במדיניות הריבית כפי שקבע לעצמו ולא להתנות תנאים עם הממשלה והאוצר".

הופתעת מהפחתת הריבית ב-2% בדצמבר?

"הופתעתי מגודל ההפחתה, 2%. אבל לא הופתעתי מפיחות השקל שבא אחריה: היה ברור שהורדת ריבית כה חדה תגרום לשינוי בשער החליפין. עם זאת, נראה שבנק ישראל פעל בעוד מועד והצליח למנוע את ההצתה המחודשת של אש האינפלציה. באשר לעתיד, אם יימשכו הגירעונות התקציביים הגבוהים ואם תימשך ההתנגחות בין האוצר לבנק ישראל, תגבר שוב העצבנות בשווקים".

אתה לא מרוצה מתקציב הממשלה ל-2002?

"השווקים לא מרוצים מהתקציב, ולכן הם מורידים את המחירים של איגרות חוב ממשלתיות ארוכות טווח ומעלים את הריבית עליהן. השווקים לא אוהבים את החבטות של האוצר בבנק ישראל. והשווקים חוששים מפני אובדן שליטה ממשלתית על היקף גירעונותיה. מסתכלים על מה שקורה ותוהים מי מחזיק בהגה המשק והיכן המנהיגות הכלכלית".

כולם מתעסקים עם הריבית של בנק ישראל, אבל הסכנה טמונה בתקציב לא ריאלי. התקציב תוקן בדצמבר והוא מתבסס כעת על תחזית צמיחה של 2% בלבד. זה לא ריאלי, על אף תחזיותיך האופטימיות ביחס לכלכלה העולמית?

"גם תחזית הצמיחה של 2% כבר לא מציאותית. ברור שהמשק הישראלי יצמח השנה בפחות, בין אפס לאחוז אחד, והגירעון יחרוג בשיעור משמעותי מאוד מהכתוב בחוק התקציב. בלי קיצוץ מיידי בהוצאות הממשלה תיקלע המדיניות הממשלתית לתוואי של אובדן אימון כרוני".

האם הכלכלה הישראלית יכולה בכלל לחלום על התאוששות כל עוד היא לכודה במצב הביטחוני והמדיני הנוכחי?

"למלחמת הטרור יש השפעה מצטברת לא רק על ביצועי המשק הישראלי, אלא גם על דימויו. כשהעולם כולו היה שרוי במיתון, המיתון הספציפי של ישראל לא בלט לרעה. כעת, כשרכבת ההתאוששות התחילה לנוע, מצבנו היחסי מידרדר. נפתח פער לרעת ישראל. בל נשגה באשליות, ישראל לא מהווה עכשיו מקום מושך להשקעות. המתיחות הביטחונית וחובסר הוודאות הפוליטית מרתיעים את המשקיעים, המחפשים יציבות. זו עובדה המחייבת את ממשלת ישראל לנהל מדיניות כלכלית סופר-אחראית. במצבנו המיוחד, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לעשות שגיאות ולהסתכן בניסויים. לנו אין את הלוקסוס הזה.

אתה חושש מתרחיש של כדור שלג נוסח ארגנטינה בישראל? בריחת הון, התמוטטות של מערכות?

"גם מדיניות כלכלית הכי נכונה לא תסיים את האינתיפאדה. האם בשל כך צריכים קברניטי המשק להרים ידיים? להמתין למימוש תרחיש האימה של כדור השלג המתגלגל? להיכנס למצב רוח פטליסטי, דפיטיסטי? בהחלט לא. צריך לפעול במשותף, בנחרצות, כדי למנוע סחף והידרדרות. מדיניות נכונה תעזור להתגבר על השלכותיה השליליות של מלחמת הטרור, ותמזער את נזקיה. מדיניות גרועה תעשה את ההפך: תחדד את הפגיעה במשק ותגביר את הסכנות.

"הרשה לי להעיר פה הערת אזהרה מתחום מדע המדינה: ממשלה שמאבדת את אמינותה בניהול התקציב, תאבד גם את אמינותה בניהול ענייני המדינה באשר הם. חוסר עקביות, דחיית הכרעות, אי-עמידה במחויבויות, עמימות וזגזוג בתחום הכלכלי משליכים ומעידים על אופי הממשל כולו".

מה תגובתך למי שאומרים: לפרנקל קריירה מופלאה בעשיית מדיניות כלכלית, אבל פרס ישראל לכלכלה שניתן לו לא מגיע לו, כי תרומתו למדע הכלכלה צנועה?

"אני מודה לוועדת השופטים של פרס ישראל על הכבוד שהעניקה לי. אני גאה בהישגים האקדמיים שצברתי לאורך שנות עבודתי. אני גאה בהישגי הסטודנטים הרבים שלמדו אצלי וקיבלו מידי את תוארי הדוקטור שלהם. לא אתייחס ללחישות של אנשים אלמוניים, הבוחרים שלא להשמיע את טיעוניהם בפומבי".

בכל זאת, אינך יכול להתעלם מהביקורת, גם כשהיא אלמונית.

"יש בישראל לא מעט כלכלנים מצוינים, וייתכן שמישהו מהם יצא מאוכזב מכך שפרס ישראל לא הוענק לו השנה. עליהם להצטייד בסבלנות: אני בטוח שמצוינותם תזכה בעתיד גם היא להכרה מלאה. יבוא גם זמנם לקבל את פרס ישראל".