הכל בגלל עקיצת יתוש

נחשבת למחלת הטיולים השכיחה ביותר. היא נגרמת כתוצאה מעקיצת יתוש. במשך הזמן התפתחו שני סוגי מלריה עמידים לטיפול התרופתי הקיים, ולכן יש צורך בפיתוח מתמיד של תרופות חדשות. המחלה מתפרצת לרוב כחודש אחרי העקיצה, ולפעמים רק חודשים ושנים אחרי החשיפה לזיהום. "המלריה מתבטאת בחום וצמרמורות, ובהמשך גם בהרס כדוריות הדם האדומות, הרס הכליות, נזק לריאות ועוד," אומרת פרופ' רהב. "יש טיפול תרופתי למלריה, אך קל יחסית למנוע את ההידבקות."

אפשר למנוע מלריה (ומחלות נוספות שמקורן בעקיצת יתוש כגון קדחת דנג'י) על ידי שימוש קבוע בדוחה יתושים מסוג ,AUTAN לבישת בגדים שמכסים את כל הגוף, בייחוד בחשכה ושינה בתוך כילות עם חומרים דוחי יתושים.

בנוסף פרופ' רהב ממליצה למטיילים ליטול את תרופות המנע נגד מלריה חודש לפני הטיול, במהלכו וחודש אחריו. התרופות מונעות את הופעת המחלה במקרה שהמטייל נעקץ, או מצמצמות מאוד את הסימפטומים שלה, שיופיעו בצורה קלה. התרופות גורמות לעיתים לתופעות לוואי קשות, כמו דיכאונות וביעותי לילה.

נהרות ואגמים גם הם מקור למחלות זיהומיות. לדברי פרופ' רהב, ההידבקות בבילהרציה, שמקורה בטפילי סכיזטוזומה, נפוצה במיוחד בקרב מטיילים במלאווי. הטפילים חודרים דרך העור וגורמים למחלה קשה, שפוגעת בעיקר בדרכי השתן ועלולה לגרום לסרטן שלפוחית השתן. בילהרציה מתבטאת בתחילה במחלת חום, ובהמשך מופיע דימום בשתן. המחלה מחייבת מעקב רפואי צמוד באמצעות בדיקות דם ושתן. מניעתה פשוטה: הימנעות מטבילה באגמים.

יכולים להופיע בעקבות זיהום מעיים ועלולים להימשך מספר שבועות. הטיפול התרופתי ניתן בהתאם לאבחון מקור השלשול. עד אז הטיפול הוא בעיקר תמיכתי.

מקורה בנגיף שמועבר בעקיצת יתוש. המחלה אופיינית בייחוד לתאילנד, וכרוכה במחלת חום קשה וכאבי שרירים. הידבקות חוזרת עלולה להיות מסוכנת, והטיפול מחייב לעיתים אשפוז ביחידות טיפול נמרץ לקבלת טיפול תמיכתי, שכולל איזון לחץ הדם ומתן נוזלים.