שתף קטע נבחר

תראו מה מצאנו

עירום - בעד או נגד? תחשבו מהר. אם אתם חושבים לאט, תנסו לבקר באתר של פרוייקט Naked, שבעצמו עדיין לא החליט. ועוד כמה לינקים מוזרים

תחשבו על זה - לכולנו יש את הזיכרון הראשון שלנו, עירומים בנוכחות אנשים אחרים. מבינים לראשונה שהעירום הוא "אסור". מהו הזיכרון הזה אצלכם? מתי הפעם הראשונה שהבנתם שעלול להיות משהו "לא טוב" בלהיות עירום? מתי הפעם הראשונה שחשפתם את גופכם בתור מבוגרים? האם אתם משווים את גופכם לגופם של אחרים? איך הרגשתם לגבי גופכם בעבר? איך אתם מרגישים לגביו היום? האם הייתם מסכימים לחשוף אותו באינטרנט?
לאן שלא תצביעו עם העכבר, באיזה שהוא שלב תיתקלו בגוף עירום. אתם יכולים לכרכם פניכם בצדקנות עד מחר, אבל זו עובדה. ובדיוק בגלל הסיבה הזו, קשה לחדש בתחום העירום המקוון (אם אכן קיים תחום כזה), וכמעט בלתי אפשרי להתייחס אליו ברצינות. ובכן, האנשים מאחורי פרוייקט "עירום" הצליחו לעשות בדיוק את זה. הם אספו קבוצה של שמונה גברים ושמונה נשים, כמעט כולם צעירים, ושאלו אותם שאלות בנושא גוף ועירום מול חברה. בין השאלות: "מתי הבנת שיש משהו לא בסדר בלהיות עירום?", "מתי לראשונה היית עירום בציבור כבוגר?", "איך הרגשת לגבי הגוף שלך בעבר ואיך אתה מרגיש לגביו כיום?" ועוד. התשובות לשאלות הוקלטו והן מתנגנות כל הזמן, בלי שניתן יהיה לקשר אותן ל-16 הדמויות. התשובות שלהן, נבוכות או נועזות, לעתים אינטימיות ולעתים מתנגדות, תמיד מעניינות, וללא ספק פולשניות יותר מכל תמונת עירום שתמצאו כאן.
חוץ מהשאלות, 16 הדמויות התבקשו להתפשט. כל אחת מהן מופיעה בסדרה של שמונה תמונות, ועוברת מלבוש מלא לעירום מלא. האובייקט עומד במרכז עיגול המסומן על הרצפה ובכל פעם מפנה אלינו צד אחר, בכל שלב של הסיבוב מסיר פריט לבוש נוסף. הצילומים לא מחמיאים, ואולי בכוונה אלה צילומים מנוכרים, כמעט משטרתיים, פוטו רצח שגוזל מהגוף את המיניות. מצד שני, הוא משאיר את העירום.
אנחנו יודעים, זה נשמע חשוד. זה נשמע כמו עוד אתר פורנו במסווה אקדמי, או כמו נודיזם או סוג של הקסהביציוניזם. זה לא. חלק מהאנשים שמופיעים באתר הזה הודו שהם נבוכים, אמרו שזה לא הדבר הכי טבעי בשבילם. אבל הם בחרו לחשוף את גופם, צעד אחר צעד, שלב אחר שלב, כפי שגם אתם תבחרו כנראה לעשות להם. בכל שלב הם יכלו לעצור, ואתם תוכלו לעשות את אותו הדבר. אבל הם המשיכו עד הסוף, וחשפו את העירום הלא מאופר והלא מעובד שלהם. העירום שלהם לא משקר. מצד שני, הוא גם לא מסגיר כלום. הוא רק עירום.

גשר על מים סוערים

לפעמים מוצאים דברים באינטרנט שאין לך מושג מי שם אותם שם, מאיפה הוא השיג אותם ומה לעזאזל אנחנו אמורים לעשות איתם? עמוד ה-TugBoat (ספינת גרר), הוא עמוד כזה. לא ברור מי צילם את התמונות שמופיעות בו ואיפה הוא צילם אותן, אבל אין מה להגיד - אלה פשוט תמונות מדהימות.
מדובר ב-19 תמונות, שמתעדות ספינת משא ששטה בנועם לאורך הנהר, עד שהיא מגיעה לגשר שמסרב להיפתח. כל מה שקורה אחרי זה יכול להיות פרק בתיקים באפילה או בסיינפלד. עזבו, אי אפשר להסביר את זה, פשוט תסתכלו בתמונות.

העולם לפי הוגרברוג

האם האן הוגרברוג יחזור לצייר? בספטמבר האחרון פרסם הוגרברוג, אמן פלאש הולנדי בן 40, את הפרק האחרון, מספר 99, בסדרת Modern Living המופתית. כשנשאל מדוע הפסיק, ענה הוגרברוג ש"עדיף לעצור בפרק מספר 100 מאשר בפרק מספר 112 או 103".
לאחרונה, הופיעה כתובת חדשה באתר הבית המוקפא של הוגרברוג. "הוגרברוג חוזר?", כך כתוב שם, ובקטן: "עוד לא. זה רק טיזר". כל מעריציו של האנימטור מוכנים לקבל גם את הרמז המעורפל הזה כסיבה טובה לתרגל אופטימיות זהירה. לכל מי שלא מכיר כדאי להתכונן, כי אם הוגרברוג עצר רק כדי לקחת נשימה לפני שהוא חוזר, הוא הולך לעשות הרבה רעש כשיחזור. בינתיים, אתר הבית שלו יקשר אתכם לעבודות הרשת הקודמות שלו (שלושה ריבועים מצד ימין למטה בעמוד הראשי).
בעמוד הפתיחה של האתר תראו גבר ללא ראש בחליפה שחורה. אם תלחצו על החליפה, יצוצו מתוך החליפה שלושה ראשים זהים, ירחפו מעליה, וישירו בקול חורק את הפזמון מתוך Staying Alive של הבי ג'יז. זה אמור לרמוז לכם לאן הגעתם, למרות שהייחוד של הוגרברוג הוא שהנונסנס שלו יכול להיות גם מאד ערמומי. תנסו קודם כל את Modern Living, היצירה המרכזית שלו (הריבוע האמצעי מבין השלושה).
בModern Living- מספר 61, לדוגמא, שנקרא Drowning, נראה גבר, צף במים ירקרקים, ראשו וכפות ידיו מעל למים, והוא מתנשם בכבדות. גשו אליו עם סמן העכבר שלכם. ברגע שהסמן יגיע אליו, הגבר יטבע. הסמן בוגד בנו, הוא מבצע פעולה הפוכה מהפעולה שהיינו מעוניינים בה. התהליך יחזור על עצמו שוב ושוב, כשעוד גבר יופיע מעל לקו המים ויטבע כשהעכבר ישלח אליו, עד שהכוונה תתבהר: הוגרברוג מעמיד אותנו בפני דילמה. לפנינו סרטון אינטראקטיבי, כשהפעולה היחידה שעומדת בפנינו היא להטביע את השחקן הראשי בסרטון. ואם אנחנו לא מעוניינים במותו, הרי שאנחנו חסרי אונים כמוהו: אנחנו לא יכולים לעשות דבר חוץ מאשר להתבונן בו מתנשף. ובכל זאת, כפי שתגלו בעצמכם, אי אפשר לעצור את הרפלקס המותנה ששולח שוב ושוב את הסמן, כמו בהושטת יד לעזרה, וששוב ושוב מבצע בדיוק ההיפך, ודוחף את ראשו של הטובע מתחת למים.
זו רק דוגמא אחת, אבל יש עוד רבות אחרות, חלקן ערמומיות כמו האחרונה (תנסו את 98) וחלקן רק מצחיקות (72 או 57, לדוגמא), אבל כולן מפתיעות (לכו על מס' 47). אל תפספסו את סרטון הפלאש האינטראקטיבי והמצוין, שנקרא Flow. תגיעו אליו בהקשה על הריבוע השמאלי בעמוד הראשי של האתר. אם כבר הספקתם לבקר בעבר באתר Modern Living, תיהנו ממנו אפילו יותר. ואיזה מוזיקה.

כבשת הרש

בחודש שעבר הסברנו לכם איך להרכיב פרה עם רגל אחת וארבעה ראשים, והפעם נראה לכם איך להוריד ביריות כבשה (מסוג הדברים שכל אחד צריך ללמוד מתישהו, ושאנחנו תמיד שמחים ללמד).
בזכות אינטרנט - שכידוע כל מטרתה להקל על חיינו - תוכלו לרכוש עוד היום בעבור מחיר סמלי (24.95$) כבשת לייטקס מתנפחת בגודל טבעי, עם תלתלי צמר טבעי ושפתי דובדבן (כן, כן, ועם ביריות אדומות וגרבי רשת, אל תדאגו). למרות שאתר MuttonBone, שמוכר את הכבשה, מתעקש לשכנע אותנו שהוא מוכר אותה בתור בדיחה או גימיק למסיבות, אנחנו יודעים את האמת. מספיק לי מבט אחד בעיניים הלחות של ברטה (ככה אני קורא לה) כדי לדעת שמה שיש בינינו הוא לא בדיחה. רגע, ברטה רוצה להגיד משהו. תדברי יותר חזק. שנייה, אני אתקרב. ווי, עבדת עליי, רצית שאני אתקרב כדי לעשות לי נעים באוזן. שובבה. טוב, אני חייב לסגור את האייטם הזה, יש לי פה עניינים עם ברטה... אגב, הספקתי לציין שברטה היא כבשה מדוייקת מבחינה אנטומית? שנייה, ברטה, עזבי את האצבע, אני בא.

ירוק מקנאה, אדום מבושה

אנחנו רוצים לספר לכם כמה דברים על עצמנו. אנחנו, למקרה שלא ידעתם, מאד רגישים, ומשתדלים - אולי יותר מדי - לקבל הכרה. קשה לנו להשיג את המטרות שלנו, וזה מרגיז אותנו. אנחנו מאד משתדלים שלא להיות בינוניים. מה שהיינו באמת הכי רוצים, זה לספר לכולם כמה שאנחנו נהדרים, אבל אנחנו לא מעיזים לעשות את זה כי אנחנו חוששים מהתגובה שלהם.
זו טעות! יש לנו אופי נהדר, וחבל שאנחנו לא מודים בזה. בינתיים, אנחנו מתאמצים להתנהג כאילו שמה שקורה סביבנו לא באמת חשוב, אבל זה לא באמת מה שאנחנו מרגישים, והניסיון להסתיר רק גורם לנו למתח הולך ומצטבר. האמת המרה היא שאנחנו אלו שגורמים לבעיות שלנו. עלינו להיות פחות אימפולסיביים מצד אחד, אבל גם ללמוד להשתחרר קצת.
נשמע כמו ניתוח אסטרולוגי? כמעט. זה ניתוח אישיות קולורגני, שנעשה באמצעות בחירה בצבעים (זה במקום כוכבים וכאלה). את הניתוח הזה עשה בשבילנו אתר ששמו Colorgenics, שכל מה שהוא מבקש זה לבחור בין שמונה קוביות צבעוניות, כל פעם קוביה נוספת, עד שבחרנו את כל הצבעים. האמת, בשביל מבחן שנשמע ממש מפגר, די הופתענו מהתוצאות. עד כדי כך, שנתנו לכמה חברים לנסות, וגם הם הופתעו לטובה.
אז מה זה אומר - שזה עובד? שאם אני בוחר ירוק אז יש לי סיבה טובה לקנא ואם אני בוחר שחור אני דכאוני? בדקנו כמה פעמים, ובכל פעם התחזית הקולורגנית שמתקבלת שונה, או לפחות נכתבה מחדש, מאחר והטקסטים לא חוזרים על עצמם.
ד"ר פול גולדין מדבלין, אירלנד, האיש עומד מאחורי כל שיטת התאמת הצבעים הזו (ומאחורי "מכון פול גולדין לפסיכולוגיה התנהגותית", שם שממש מריח מקומבינה, אבל שגם אמור להציע טיפול בחרדה ומתח בשיטות של פסיכותרפיה ושל היפנוזה), נותן מידע מועט מאד על השיטה מאחורי מבחן האישיות הקולורגני, אבל מבטיח שבאתר מבקרים רבע מיליון גולשים ביום.
האם ד"ר גולדין יכול לדעת מי אנחנו לפי שמונה קוביות צבעוניות? או שהוא פשוט גילה שיש אבחנות מסוימות שפשוט מתאימות לכולם? ואולי האתר אומר לנו את הדברים שאנחנו רוצים לשמוע? אם זה ככה, ואלה דברים שאנחנו רוצים לשמוע, אז דווקא נחמד שיש מישהו שאומר לנו אותם, לא? תנסו ותחליטו לבד.

שעון אנלוגי בעולם דיגיטלי

בתחילת שנות השמונים הגיע אלינו שעון היד הדיגיטלי. לכל הילדים היו שעונים כאלה, וכולם ידעו להגיד "דיגיטלי". המילה "דיגיטלי", כשלעצמה, הפכה מילת קוד לכל מה שחדש, בעיקר עם הוא אלקטרוני, מגמה שהשתלבה יפה עם הכניסה של טכנולוגיות "דיגיטליות" חדשות לעולם המחשוב. האמת היא, שהדיגיטלי הזה והדיגיטלי ההוא, לא היו קשורים זה לזה. השעונים ה"דיגיטליים" הראשונים - אלו שהציגו לוחיות פלסטיק עם ספרות מודפסות בשחור - נקראו "דיגיטליים", משום שהציגו ספרות (Digits). לא משום שיישמו טכנולוגיות מחשוב מאיזה סוג.

כואב אבל פחות

הזוכה בתואר משחק הפלאש האווילי של החודש, הוא גם המשחק שיגמור סופית את מקש הרווח (Space) במקלדת שלכם. Five Finger Fillet הוא משחק לא קל, שמשלב דיוק, קצב וקיבה חזקה. וחוץ מזה, הוא גם מאד לא חינוכי.
חלק מכם מכירים אותו בתור "פוקר מלחים", ואולי כבר שיחקו בגירסה הלא-וירטואלית שלו. אם כך, תשמחו לדעת שעכשיו אפשר לשחק אותו גם בלי להיפצע ממש. הרעיון פשוט: על השולחן לפניכם כף יד פרושה, בידיכם סכין ארוכה וחדה. המטרה היא לנעוץ את הסכין בשולחן, ברווחים שבין האצבעות הפרושות, שוב ושוב ושוב, עד שתשברו את השיא האישי שלכם או עד שלא ישארו אצבעות על השולחן.
אפשר לטעון שזה לא חוכמה לשחק כזה משחק באינטרנט, בלי הזיעה הקרה והמבטים המקפיאים, אבל הגירסה המקוונת מפצה אתכם בנשימות כבדות וצרחות אימה. טיפשי? בחייכם, כאן זה משחק פלאש, לא עמנואל הלפרין.

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
טבעה? לא טבעה? תשפטו לבד
לא נעים, אבל גם לא כואב
מומלצים