תמרים ודקלים בערבה

ראו עוד טיולים בסוף הכתבה

אופי המסלול: ברגל וברכב, אורך המסלול: כשלוש שעות

ברוכים הבאים לאילת. נכון שחם בחוץ, נכון שמי הבריכה הקרירים שבמלון מפתים, אבל הפעם כדאי לדחות את הפיתוי בכמה שעות. כפיצוי ממתינה לכם לא הרחק מאילת הרפתקה שלא רואים בכל יום. היעד שלנו הפעם הוא מלחת עברונה שבערבה הדרומית.
מלחה היא אגן ניקוז סגור - חסר מוצא. מקור שמה של המלחה הוא בתהליך המתרחש במרכזה: מי תהום גבוהים מפני הקרקע מתאדים, ומלחים מצטברים בשכבת הקרקע העליונה. בערבה הדרומית ישנן שלוש מלחות: מלחת אילת, מלחת עברונה ומלחת יטבתה. במלחת עברונה שבה תבקרו הפעם, ישנם ארבעה מוקדי עניין עיקריים שהגישה אליהן אפשרית גם ברכב.
לעברונה מומלץ להגיע אחרי הצהריים. השמש הנוטה מערבה צובעת את הרי אדום בגוון אדום-ורוד עז ונהדר, ובאוויר כבר מרגישים רוח ערב נעימה ומלטפת.
איך מגיעים? נוסעים בכביש הערבה וכ-20 קילומטר צפונית לאילת (מול הפנייה לעמודי עמרם), פונים מזרחה לדרך עפר. ממשיכים לנסוע עוד כמה מטרים עד שהשביל נפגש עם כביש הערבה הישן, שהוא למעשה כביש אספלט משובש. כאן פונים שמאלה (לכיוון צפון) ונוסעים עוד קילומטר וחצי, עד שמבחינים מצד ימין (בכיוון מזרח) בסככה ובמגרש חניה. כאן אפשר להחנות את הרכב.

שרשרת פוגרות ושרידי פירים

האתר שאליו הגעתם הוא אתר הפוגרות: חווה חקלאית עתיקה מהתקופה המוסלמית הקדומה (700 לספירה). בימי קדם, קיומה של החקלאות באיזור כה צחיח התאפשר הודות ל'פוגרות' (בארות שרשרת). מדובר למעשה בשיטת השקיה המובילה מים ממפלס מי תהום דרך תעלות תת קרקעיות המחוברות בפירים לאורך קילומטרים, עד לפני הקרקע שם נאגרים המים בבריכה. באתר ניתן לראות את שרידי הפירים. שניים מהפירים, שביניהם עוברת תעלה, שוחזרו וניתן לעבור בהם בעזרת פנס שמאיר את הדרך. לבד מעברונה, ניתן לראות בישראל שרידי פירים ביטבתה, עין יהב ופצאל. מסתבר, שבאיראן ובאפגניסטן משתמשים עד היום בפוגרות כבשיטת השקיה.
בהמשך הפוגרות, לכיוון דרום-מזרח, יש תעלת מים פתוחה המובילה לבריכת אגירה ששוחזרה אף היא. סמוך לבריכה ניתן לראות את שטחי הגידול ושרידי מבנים ששימשו כנראה למגורים ולניהול החווה. כשמסיימים להתרשם מהמבנים הללו, חוזרים לרכב וממשיכים לנסוע בכביש הערבה הישן כקילומטר וחצי,עד שמגיעים לפנייה ימינה (לכיוון מזרח) המסומנת בשחור.

ימלוח פגום, הגה מצויה, אוכם שחור ושבטוט מצויץ

לאחר נסיעה של 1.2 ק"מ בדרך עפר תבחינו בקבוצת דקלים - זהו מקבץ של דקל דום מצרי. מוצאו באפריקה וכאן למעשה נמצאת הנקודה הצפונית ביותר בעולם שבה ניתן לראות את העץ הזה.
בעקבות קידוחי מים בערבה ירד מפלס מי התהום וכיום הדקלים מושקים בטפטפות. קבוצת הדקלים הגדולה כוללת עצים נקביים בלבד וניתן להבחין בפירות העץ החומים והגדולים. מצפון ניתן לראות קבוצה קטנה של עצים ממין זכר. אם תסתכלו מקרוב, אולי תצליחו להבחין בסמוך לדקלים בעקבותיהם של שועלים, צבאים, מכרסמים, ציפורים ולטאות.
מהדקלים המשיכו ברכב על הדרך המסומנת בשחור לכיוון צפון. בדרך תוכלו לראות שיחי מלחה שונים - ימלוח פגום, הגה מצויה, אוכם שחור ושבטוט מצויץ. אם יתמזל מזלכם, תוכלו לראות מתחת לעצי השיטה צבאים. אין זה פלא: בעברונה נמצאת אחת האוכלוסיות הגדולות של צבאי הנגב בארץ, המונה כ-200 צבאים.

באר, תמר ופלמינגו

אחרי נסיעה של שלושה ק"מ תגיעו לבאר מדופנת באבנים. זוהי עין עברונה. שמה הערבי של עין עברונה הוא עין א-דפיה - שפירושו 'פושר' או 'חמים'. עד לשנות השמונים הבאר היתה מלאה ואף עלתה על גדותיה, אולם בשל ירידה במפלס מי התהום התייבשה הבאר.
ליד הבאר נמצא עץ תמר. אם הגעתם לכאן לעת שקיעה, זה הזמן לעצור לרגע וליהנות מהמראה הרומנטי והמהמם: עץ תמר ולמרגלותיו באר עתיקה. אם אתם מרגישים כאילו חזרתם לרגע לימי התנ"ך - זה לא במקרה. מראות כאלו ממש ראו גם אבותינו בימי קדם.
כאן מסתיים הטיול. חוזרים בהמשך הדרך המסומנת בשחור במשך שני קילומטרים - עד שמגיעים לכביש הערבה.
מוקד עניין נוסף באיזור הוא בריכות המלח הצפוניות - שם ניתן לצפות בעופות מים שהמרשימים ביניהם הם ציפורי הפלמינגו האציליות - שנמצאות באילת במשך כל ימות השנה. כדי להגיע לשם נוסעים כך: במקום לפנות ימינה בכביש הערבה הישן לכיוון הפוגרות, יש להמשיך ישר לכיוון חוות רודד עד שעולים על סוללת הבריכות. אבל אם מתחשק לכם לראות את ציפורי הפלמינגו רק זיכרו לקחת אתכם משקפת.

שירי בירן היא מנהלת מרכז הדרכה אילת, רשות הטבע והגנים