חינוך מיני (גם) לטף

הפסיכולוגית האמריקאית דבורה הפנר מאמינה שחינוך מיני מתחיל כבר בחדר הלידה, במגע הראשון בין האם לתינוק, ושיש מסרים שילדים צריכים להכיר עוד לפני שמלאה להם שנה. "קשה אולי לחשוב על ילדכם כעל יצור מיני", אומרת הפנר בספרה 'כיצד לגדל ילדים בריאים מינית - מינקות עד בגרות' (הוצאת שמעוני ), "אבל בלמדכם את ילדכם הפעוט על מיניות, אינכם אמורים רק להסביר לו על אנטומיה ועל איך נולדים ילדים, אלא ללמדו מי הוא כבן או כבת, וליצור את הבסיס ליכולתו לפתח יחסים בינאישיים טובים".
הפנר סבורה שילדים בריאים מינית מרגישים טוב עם גופם, מכבדים את בני משפחתם, מבינים את המושג פרטיות וחשים בנוח לשאול את הוריהם על מין. "אני מאמינה", היא אומרת, "שהורים צריכים להחליט אילו מסרים וערכים הם רוצים להעניק לילדם לגבי מיניות. זאת בעיקר כיוון שילדים חשופים לנושאי מיניות בטלוויזיה, בקולנוע, במוזיקה ובפרסומות".
בספרה היא מנסה לשמש להורים מורה נבוכים בתוך ים המסרים. "זכרו", היא אומרת, "שילדים רוצים לדבר עם הוריהם על מין. הם זקוקים לשמוע את נקודת המבט שלהם. גבשו לעצמכם מה הם המסרים שאתם רוצים להעביר להם, אבל הקפידו לא לשקר. אל תחכו לשאלות. יש דברים חשובים מכדי שנחכה שהם ישאלו עליהם.
לעולם אל תגידו 'חכה עד שתגדל ואז תבין'. אמרו 'אני שמח ששאלת אותי'. אם אינכם יודעים מהי התשובה, הודו בזאת. לעולם אל תמציאו תשובה".
הורים לילדים בוגרים יותר צריכים להתמודד עם שאלות לא קלות, כמו "אמא, מתי קיימת יחסי מין בפעם הראשונה?", או "אבא, כמה פעמים בשבוע אתה ואמא שוכבים?" לדעת הפנר, אינכם צריכים לפרוש פני ילדיכם את ההיסטוריה המינית שלכם. תוכלו לומר: "לא נוח לי לדבר איתך על מנהגי המיניים. נראה לי שאתה מנסה להבין מתי תהיה מוכן לקיים יחסי מין. בוא נדבר על זה".
עוד עצה שהיא נותנת: הקשיבו לילדיכם, דברו איתם וחלקו איתם את רגשותיכם. אפילו על המבוכה והביישנות שלכם. בבתים רבים זהו תפקיד האם לדבר על מין, באחרים האב מדבר עם הבן והאם מדברת עם הבת.
הפנר חושבת שילדים יפיקו תועלת מכך ששני הוריהם ידברו איתם בקול אחד על מיניות. כך הם ילמדו שמיניות היא נושא שדנים בו בפתיחות וללא סודות. חשוב שתציגו בפניהם דעה אחידה לגבי מיניות, ועליכם לגבש אותה ביניכם עוד לפני השיחה.
ההבנה מה הילד שלכם באמת שואל חשובה בכל גיל. כשילדה בת שבע שואלת "איך לסביות מקיימות יחסי מין?", צריך לבדוק איתה למה היא מתכוונת. ייתכן שהיא רוצה לדעת איך לסביות יכולות לעשות תינוק. תנו לה את ההסבר הפשוט ביותר. אם ילדכם בן הארבע רואה קונדום ליד המיטה ושואל "מה זה,?", נסו את התשובה הפשוטה ביותר: "זה קונדום". רק אם הוא ישאל מה עושים עם זה, אמרו "אמא ואני אוהבים אותך ואת אחותך מאוד, אבל החלטנו שאנחנו לא רוצים יותר ילדים. הקונדום עוזר לנו בזה".
לאורך הספר שזורה העצה שאין לשכוח לדבר על ההנאה שבמין. יש לומר לילדים שיחסי אהבה יכולים להיות הדבר הטוב ביותר בחיים, ושאינטימיות היא דבר נפלא. אך יש להשתמש במילים וברעיונות שמתאימים לשלב ההתפתחותי של הילד ולדבר אליו בפשטות.
"מובן", היא אומרת, "שלא צריך להסביר לתינוק בן שנתיים על מנגנון הרבייה, אבל עליכם לזכור שתינוקות בני יומם מתפתחים גם מינית, ו- 18 החודשים הראשונים בחייהם מהווים את אחת התקופות החשובות ביותר ללמדם על אהבה ועל מגע ולפתח אצלם הרגשה של אמון בעולם. תינוקות לומדים כבר בינקותם שאוהבים אותם, כאשר מנשקים ומחבקים אותם".
הפנר מציינת שזיקפה מתחילה להופיע כבר אצל עוברים בסביבות השבוע ה – 16 של ההריון. תינוקות אוהבים לשים את אצבעות רגליהם וידיהם בפה ולגעת באיברי המין שלהם. "הטיפול בתינוק הוא חוויה חושנית מאוד בשביל הוריו", היא טוענת, "והטיפול בו הוא חוויה מאוד אינטימית. אנשי מקצוע מאמינים שהדרך בה אתם מלטפים, מחבקים ומנשקים אותו קובעת את הבסיס למה שימשוך את הילד מבחינה ארוטית כאשר יגדל". חיבוק וליטוף של תינוקות מלמדים אותם שטוב להם כשנוגעים בהם, ויש פסיכולוגים שטוענים שמגע אוהב עוזר להכשיר את הקרקע לקראת מסוגלות לאינטימיות בבגרות. תינוקות, מתברר, לומדים על עולמם וגופם באמצעות מגע, והזמן שבו רוחצים אותם יכול להיות רגע נפלא ללמידה על הגוף.
מסר שעל ההורים להעביר לילדים בגיל הגן: זה נעים לגעת בגופכם, גם בפין או בפות, אבל נגיעה באיברי המין צריכה להיעשות רק במקום פרטי. עם זאת, לאף מבוגר אסור לגעת באיברי המין שלכם, לבד מהרופא.
הפנר מסכימה שאוננות היא אחד הנושאים שקשה לדבר עליו עם ילדים. בגיל 12 רוב הילדים מאוננים ומנסים להגיע לאורגזמה: יש הורים שמתנגדים לאוננות, ויש כאלה שמתייחסים לכך בליברליות. "אם אתם מהמסתייגים, חשוב שתדברו עם ילדיכם על רגשותיכם בעניין, אולם זכרו ששום איסור על אוננות לא יגרום לילד להפסיק לאונן, ורק יגביר את רגשות האשם שלו. על כל ילד לדעת, באמצעות הוריו, עובדה אחת: אין כל ראיה מחקרית לכך שאוננות גורמת לנזק גופני או נפשי".