יופרד העם לאלתר

לדעתי אין פוליטיקאי, בין שהוא מתחיל או גומר, אשר לא יעלה גרה את הדרישה "לאחד את העם!" "לאחות את השסע!" ואם הוא נורא מסורתי אין ספק שיזעק מרה את המשפטים: "כל ישראל חברים". ואם לא מספיקה החברות האפלטונית, מן הראוי שהמקונן יוסיף: "כל ישראל ערבים זה לזה", ואפילו ראש ממשלתנו הזחוח יזכיר לנו ש"על קמצא ובר קמצא חרב בית המקדש".

אני חייב להודות ש"צו הפיוס" הזה (מילא אם היה נוסף לו "צו גיוס" לחרדים) לא מדבר ללבי, למוחי ואפילו לא לנימוסיי. כל עניין האחדות הלאומית מעורר בי צמרמורת היסטורית. עמים שלמים טמונים בבתי-הקברות של האחדות. בכל מקום שבו איחו שסעים, מיזגו גלויות והיתכו בכורים, זה נגמר ברע. מספרטה דרך ס.ס.ס.ר, בואכה הרייך השלישי ועד לפונדמנטליזם הדתי באשר הוא – כולם מתבוססים בתוך בריתות דמים שבין עמים לגזעם, אנשים למעמדם, מאמינים ואלוהים. אני יכול להבין שעם נקרא לאחדות מתוך אינטרס משותף להגן על עצמו מפני איום מחוצה לו, אבל עד אז, מאיפה כל ההסתלבטות הזאת סטייל "הרעות" וריקודי בזק שמזכירים לי חתיכת אשראם בסוטול אידיוטי. הרי אני לא אוהב את ש"ס, המפד"ל, תושבי יש"ע, מלקקי פרץ, אברהם ויעקב, משפחות עזאני, טברנה ונמרודי, לימור לבנת, יוסי שריד, מכבי תל אביב, אל על, יוני-אוגוסט, שפילברג, צפון קוריאה, סושי ואת כל מי שזז עכשיו בשנקין (רשימה חלקית בלבד).

אז למה לוותר על השסע והקרע? למה לא לאמץ את תקוות התחבורה ב"שמור מרחק!"? למה לחבק בחום הזה? למה לא לשמור על זכות השתיקה ועל זכות היוצרים הגדולה מכולם – הזכות לאי-שיוויון, להיות שונה, להיות אחר, נבדל, חופשי, אותנטי, נטול לאום, שורשים ואלוהים. כל מה שהמין האנושי השיג בתחומי התרבות, האמנות, המדע, הרפואה וההומאניות היה בזכות אותם אנשים שחיו ומרדו בזכויות הכלל למען הפרט, והם אשר מאותתים לי כי צ`יק-צ`ק, תוך רבע מיליון שנה, נגיע אל האדם הפוסט-היסטורי אשר יפעל לפי העיבוד הקאנטיאני של דברי חז"ל, לפיו אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך, ורק אז "איש תחת גפנו…" וגומר.

אסי דיין הוא במאי ותסריטאי