אם את כזאת סמרטוט, תישארי

העונות הראשונות של "סקס והעיר" היו מופלאות. המצבים, היחסים והדיאלוגים היו מאוד נכונים. היה בסדרה משהו מאוד מקורי, לא ניכר ניסיון להחדיר מסרים פמיניסטיים או שוביניסטים ולא היו בה הטפות מכל סוג שהוא. התמהיל של מצבים קומיים ונפשיים היה מציאותי, אנושי, לא בנאלי, רענן ומשעשע. מאוד הזדהיתי עם השאלות והספקות שמעלה הסדרה לגבי עוצמתנו ואושרנו כנשים פנויות ומשוחררות. שאלתה של קארי, "למה הוא התחתן איתה ולא איתי" היא השאלה הנצחית שלנו, ולא פחות מכך הדילמה של מירנדה לגבי היחסים עם סטיב החמוד, שאין לו שקל על התחת. כן, לכולנו יש בסביבה שרלוט אחת, מרובעת, שמרנית, שבלי בושה מתה להתחתן ולא מרגישה נוח עם סתם זיונים ועירום חופשי, ויש בינינו גם סמנתה, יוזמת מפתה, אבל אל תאמינו לה שהיא לא מחפשת אהבה.

פעם היה פה טוב

מרבית ההרפתקאות הרומנטיות והמיניות של הגיבורות היו מאוד אמינות: הגבר שהיה פעם חרמן בן-זונה אמיתי והיום הוא חמוד מאושר שלוקח פרוזק אבל לא מעוניין יותר במין; הגבר המקסים שנכנס לקשר בכל מאודו ומביא את חברתו אל תוך המשפחה, אבל עד מהרה מתברר שהוא משפחתי קצת יותר מדי, בן של אמא ולא גבר של אשה; הגבר שמעדיף משחקי כדורגל על פני מגע, ובכלל קרבה; הגבר שהיה יכול להיות הבעל האידיאלי אבל הנשיקות שלו לחות, דביקות מגעילות; הגבר שנראה כמו האביר שיגן עליך אבל הוא בעצם סתם מניאק שוחר קטטות, ועוד ועוד.
הסדרה הצליחה לצייר באופן מופלא ואמיתי מאוד את היחסים בין החברות, שיש בהם מסירות, פתיחות וסולידריות, אבל גם שקרים, קנאה, כעס וויכוחים. היו ביניהן קטעים נהדרים, כמו האופן שבו קארי מעלימה מחברותיה את יחסיה המתחדשים עם ביג, או הדיונים ליד השולחן בשאלות טריוואליות וגם הרות גורל. יש המון כיף בחברות הזאת בין נשים, שהנושא העיקרי שלה הוא, כמובן, גברים.

והסוף? לא משהו

אבל ככל שגברה ההתמכרות לסדרה מעונה לעונה, הסידרה החלה להידלדל. מצאתי את עצמי נוטשת את הפרק באמצע ועוסקת בדברים חשובים או מעניינים יותר. בעצם, כבר בסוף העונה הקודמת היתה תחושה של עייפות, הרגשה שהנושא כבר מוצה. אבל ההצלחה מפתה מדי, וקשה ליוצרי הסדרה ולקהל להפרד ממנה, ולכן היא נמשכה כאשר החומרים כבר לעוסים וכמעט תשושים. כאשר קארי מתקוטטת עם איידן, החבר שבא לגור אצלה, אודות הנעליים בארון, זה כבר דומה לקטטה מתוך קומדיה אמריקנית שגרתית; ולמי יש כוח לפסיכולוגיה בגרוש על הקשר בין נטישתו של אבא של קארי את המשפחה לבין בעיותיה עם גברים? נכונותה של סמנתה לאפשר לאהובה אורגיה בשלישיה עם יפהפיה צעירה מסתיימת מהר וקל מדי בנצחונה; ההריון של מירנדה נראה כבד והיסטרי מדי; ושרלוט המסכנה שלא מצליחה ללדת תינוק - אוי ויי - מעבירה אותנו פתאום לעולם אופרת הסבון.
פרק סיום העונה הכיל אף הוא את כל החולשות הללו. הוא היה צפוי להחריד, גדוש בעודף סנטימנטליות משעממת, ומלא בתחושה של "ראינו כבר הכל ואין שום חדש". שוב בחור מתחיל עם שרלוט במוזיאון, שוב קארי מתלהבת מזוג נעליים בחלון ראווה, שוב מירנדה אומרת לקארי לא לעשות "סקס עם האקס". תקצר היריעה מלספור את החולשות והנפילות של החלק המסיים הזה, וגם הריקוד של קארי עם ביג לצלילי השיר שהוריו אהבו דורש הפסקה ומעבר למשהו אחר.
אך לסיכום, היתה עונה נהדרת, וכמו דברים טובים רבים היא היתה חייבת להסתיים, וטוב שהיא הסתיימה. כמו קשר אהבה שדעך: הלב כואב אבל אי אפשר להמשיך לתחזק אותו. "סקס והעיר" תחסר לי ובוודאי גם לכם. מאוד.