פינת גורדון

הטלוויזיה יכולה לפעול בשירות הפסיכולוגיה. למסקנה הזו מגיעה טל גורדון, זמרת ומנחת תוכנית "תוצרת הארץ", ערב תוכנית סיום העונה (הערוץ הראשון, יום ג' 20.30). "בעזרתה עברתי שינוי כאדם", היא מפתיעה בווידוי. "נפטרתי מכל מיני הסתבכויות בתוך עצמי. נפתח פלונטר. היום אני יותר פתוחה. בהופעות אני מוצאת את עצמי מתקשרת יותר עם הקהל, לא מסתתרת מאחורי וילון של שיער, גיטרה או מיקרופון". אכן, ניכר שחל בה שינוי. היא כובשת את הלב בכנות שלה ובנכונותה לשיחה אמיתית.

בתוכנית שלה היא רואה שליחות. "זו תוכנית יחידה מסוגה בטלוויזיה שלנו, העוסקת במוסיקה ישראלית. לא תוכנית אירוח שבין לבין יש זמר ואז מזפזפים. אני רוצה להכיר את האנשים מאחורי המוסיקה. גיליתי שלדבר נטו על מוסיקה זה משעמם. מוסיקה, כמו סקס, עדיף לעשות. אני משוחחת מלב אל לב עם האמן המופיע בתוכנית, ואם אני מקלפת ממנו במשהו את הקליפה, אני לומדת יותר על המוסיקה שהוא יוצר". בתוכנית נעילת העונה יהיה האמן המרכזי אביב גפן.

כבר בגיל 20 קיבלה גורדון הצעה מאליוט כהן, יהודי לונדוני, להנחות תוכנית טלוויזיה. "אני אשליה מהלכת", היא אומרת בתגובה לתזכורת הזו. "אנשים רואים אותי ובטוחים שהנה הגילוי הבא שלהם. אבל תוכי לא כברי, ואני לא מסוגלת לענות על המפרט הטכני של סמל סקס ולספק סוג של שטחיות שאין בי. אותו כהן היה מהאנשים שרואים את הבלונד וחושבים שאפשר לשחק עם זה, אבל מה לעשות שאני לא בלונדינית במקור, ולכן אין לי בעיה שרואים אצלי את השורשים הכהים. גם לדניאלה (גרדוש, המפיקה שהביאה אותה ל"תוצרת הארץ") הבהרתי שלא אלך לשחק אותה אמ.טי.וי. נראה לי שדווקא זה מה שהדליק אותה".

גרדוש: "כשחיפשתי מנחה ל'תוצרת הארץ', היה לי חשוב למצוא מישהו שיראו עליו שהוא יודע על מה הוא מדבר. לטל אומנם לא היה ניסיון קודם בטלוויזיה, אבל היא באה מהמוסיקה, מעורה במה שקורה כאן ואכפת לה. היא נבנתה עם התוכניות שהינחתה והתגלתה כאישיות טלוויזיונית מקסימה".

טל, עושה רושם שדווקאיות מפעילה אותך.

"תמיד! מאז היותי ילדה, ציפו ממני שאגיע לתואר שלישי באוניברסיטה מינימום, אבל גמרתי את התיכון ולא עשיתי בגרות. דווקא! הדווקאיות הזאת השאירה אותי בלונדינית, אחרת הייתי חוזרת מזמן לחום דבש. אני מקווה שהצבע הסגול בשוליים מאזן. אבל הדווקאיות נשארת בבית כשאני באה להנחות את 'תוצרת הארץ', עם החום והכימיה הנהדרת שיש לי עם דניאלה והצוות, שחבל על הזמן".

גורדון, 34, מדברת אוטוסטרדה בהתנסחות מרשימה. כשהיא מדברת על "תוצרת הארץ", גאווה מבצבצת בקולה. מנקודת מבטה, מתאים לה לשדר בערוץ הראשון. "לא היו יכולים לקחת אחת כמוני לערוץ מסחרי. שם הייתי צריכה להיות יותר קליפית, יותר תזזיתית, עם יותר נוצצים. כאן אני מסוגלת להביע את עצמי ולרדת לעומקם של דברים".

"תוצרת הארץ", היא אומרת, נועדת גם לאמנים הממתינים לגילוי. "הפתיחות שלנו רבה. אנחנו לא סגורים בפני אלמונים. חברי להקות צעירות עוצרים אותי ברחוב ומבקשים שאקבל הקלטות שלהם. אני בחורה אורבנית, שונאת טבע. אותי מרגש נוף של בניינים, אני צריכה פיח לוורידים וצפירת מכוניות לאוזניים. וכשיצאנו עם התוכנית לשטח, מצאתי את עצמי מגיעה למקומות שבהם לא הייתי. עם 'גאיה' הייתי באיזשהו שדה, לא יודעת בדיוק איפה, וכדי להיפגש עם שלוש להקות מהעמק יצאנו צפונה ליומיים, שבמהלכם עקצה אותי דבורה. כמו הטיול השנתי של בית הספר. באותה הזדמנות עשיתי כל נזק אפשרי. כשהבמאי רצה לצלם אותי נוהגת בקלנועית לפתיח, התנגשתי בעץ. עם קלנועית! מהעמק טיפסנו להררית והתוודענו למוסיקה של ניקו לוי, שאליו הגעתי די באנטי כזה. אני אדם מאוד רוחני, אבל לעצמי. כשזה נהיה טרנדי וכולם קוראים את 'הנבואה השמיימית', ישר אני חוטפת אלרגיה. כשחזרתי הביתה עם התקליט שלו, באמת מצאתי בו משהו מדיטטיבי, ובהשראתו חזרתי לצייר לאחר שנים".

לדבריה, חשוב לה גם להניף את הדגל המזרחי. "אני מחזיקת התיק הזה בתוכנית", היא מתגאה, "גם אם הדבר לא בשורשים שלי. אני מסתכלת אל השמש ורואה שזורחות ממנה דרבוקות. לדעתי, הלבנטיניות כאן היא האמת של החיים. צריך לזכור שבני ישראל עלו ממצרים, לא מהולנד או מרומניה. תמיד אני מחפשת את החיבור שלי לאזור, גם אם לא גדלתי על אום כולתום".

גורדון לא חלמה להיות זמרת. "עד הצבא די החבאתי את הקול העמוק והצרוד שלי". גדלה בתל אביב, למעט שנה בקיבוץ מעברות, שם ניסו הוריה לשקם את נישואיהם לפני קריסתם. את גירושי הוריה היא זוכרת כאחת מחוויות הילדות החיוביות שלה. "פתאום נהיה רגוע בבית", היא נזכרת. "זה לא הפריע לי להיות ילדה מאוד לא מקובלת. אם נערה רוצה לעבור את גיל ההתבגרות בנינוחות, עליה להיות גבוהה, ספורטיבית, בעלת רגליים ארוכות ושיער בלונדיני. שום דבר מזה לא היה לי אז".

למרות נקודת הזינוק הלא נוחה הצליחה להתקבל ללהקת המפח"ש, "שם הצלחתי להופיע כמה שפחות, חוץ ממקומות כמו עזה, שכאוהבת אקשנים שמחתי להגיע אליהם". העובדה שהסולו הארוך ביותר שלה היה בן שורה אחת, לא הפריעה לה להתגלות. בהופעה בעצרת צבאית גילה אותה המפיק סולו יורמן ונדלק על המיוחדות שבה. בניגוד לדעת אחרים, התעקש שהיא זמרת ונתן לה כסף לקנות את הגיטרה היקרה ביותר. תוך שנה-שנתיים התרחש הבלתי ייאמן, והיה בידה תקליט ביכורים מעורר תשומת לב, "מסכות", עם שתי הצעות מפתות להקלטות ולתוכנית טלוויזיה בלונדון, שאותן דחתה כדרכה, "כי אני לא בנויה לפופ שהם רצו, עם סוג של קלילות שאין לי באישיות".

יורמן הפך את חייה על פיהם. "אין לי מושג איך הם היו נראים בלי סולו", היא מודה. עם המוסיקה באה האהבה. סולו, שהיה גרוש ואב לבנות כשהצטלבו דרכיהם, מבוגר ממנה ביותר מ-20 שנה. מתחילת פעילותם המשותפת היו רינונים על רומן. זה יצא לאור כעבור שנים אחדות, וגורדון מדברת עליו כעל "הגבר של חיי". המטרייה הנוחה שהעניק לה מתחילת הקריירה שלה לא הקלה עליה. "אני מהאנשים שלא עושים הנחות לעצמם", היא מעידה. "דברים קרו לי במהירות והייתי נורא אומללה מזה. סולו רצה לעשות לי קיצורי דרך ודי התבאס כשלא שיתפתי איתו פעולה. לא הייתי בשלה להתמודד עם מאסה של הצלחה. רציתי להילחם על מה שאני שווה. רק בגיל שלושים נפלו לי האסימונים. זה השתקף בתקליט השלישי, שבו אירחתי את רונה קינן, שהביאה איזשהו סוג של עדינות, ובא לביטוי בהנחיית 'תוצרת הארץ".

היא שנים עם יורמן, אבל הם לא מתכננים להינשא. "זה לא רומנטי בעיני, חתונה", היא מצהירה. "חסרים לי כמה הישגים עם עצמי עד שאגיע לקטע של ילדים. כלומר, עוד תקליטים וגם תוכנית רדיו משלי, דבר שעליו אני חולמת כל החיים, ולהיות זמרת בהצגת תיאטרון".

מנותקת מאבא

הצלחתה של טל גורדון בטלוויזיה לא איחתה את הנתק רב השנים שיש לה עם אביה, המוסיקאי בני עציוני. איך תגיב אם תשמע אותו לפתע בהקשר לתוכנית? "במקרה אני בימים אלה בדיון עם הפסיכולוגית שלי על הנושא, שעדיין לא הכי מסודר לי בראש. זה לא תלוי רק בי. כידוע, צריכים שניים לטנגו. אני חושבת שהוא לא רוצה את הקשר איתי, בדיוק כפי שאני לא רוצה את הקשר איתו".

היא בתו של עציוני מנישואיו השלישיים לדורי, מורה לאקורדיון. עציוני חי כעת במטולה עם רעייתו החמישית, מיכל, הצעירה מטל, ולהם ילד משותף. הוא עזב את הבית כשטל היתה בת תשע. "כמי שהרגישה הילדה של אבא, לא יכולתי לסלוח לו", מתוודה גורדון, שאימצה לעצמה שם משפחה של קרוביה והתנתקה משם אביה. אחותה, שרון, 30, עובדת משרד יחסי ציבור וסטודנטית לתקשורת, התחברה לשם המשפחה של אמה, בן דוד. גורדון שונאת פלמנקו. "זה מזכיר לי את הילדות המוקדמת שלי", היא מבהירה. "זאת המוסיקה ששמעתי מאבי מגיל אפס. ושתסלח לי אמי האהובה והמתוקה, מאז אני שונאת גם אקורדיון. כילדה קטנה אני זוכרת את אבי ב'סדנת התיאטרון שכונת התקווה'. זיכרון בלתי נשכח יש לי מעפרה חזה, מתאמנת אצלנו בבית, פשוטה, חייכנית ונעימה. כעבור שנים, כשהופעתי בלהקה צבאית, פגשתי בה. 'אני הבת של בני', הצגתי את עצמי בפניה. תוך שניות היו חיבוקים ונשיקות. זאת היתה עפרה, איילה אמיתית עם נפש אצילית".