שתף קטע נבחר

תחליף דיאטטי

אריס סאן, חביב הממסד בשנות ה-60 וה-70, היה שביל האמצע המושלם של אותם ימים. היוונים, המזרחים והאשכנזים היו מרוצים. כעת יוצא אוסף משולש של שיריו, שמתאים בול לאווירת הנוסטלגיה שפושה במדינה. שושנה גבאי על מי שהיה תחליף דיאטטי לדבר האמיתי

היה היה איש נחמד בישראל בשנות ה-60 וה-70 שידע לעשות הרבה שמח. זה היה קצת לפני ששרל'ה שרון יצאה מהקיבוץ לדפוק קלידים באזני עם ישראל. לאיש החביב קראו אריס סאן, עריק מצבא יוון, שהתמקם במועדון 'אריאנה' שביפו בשנת 1959.
כשהוא מלהטט בגיטרה חשמלית, זימר אריס סאן המנוח את מיטב שירי מצעד הפזמונים של יוון, ואף חיבר שירים ציוניים בעברית. הקהל המאושר קיבל את השירים כאילו היו יד ראשונה. במלאת עשר שנים למותו יצא אוסף משולש של פזמוניו, בעריכת אילן בן שחר, והוא בהחלט מתאים למצב הרוח הלאומי, שמסתגר, שמחזיר את הנוסטלגיה, שלא מפסיק לשיר.

ראש בראש עם "ירושלים של זהב"

אריס סאן היה שביל האמצע המושלם של אותם ימים. בגטו הקטן והמסוגר של שנות השישים היה אריס סאן עבור המקומיים ניחוח קסום של חו"ל: זיכרון חי מהמולדת הישנה והאהובה ליוצאי סלוניקי; תחליף בטוח וכשר למוזיקה האהובה והאסורה - הערבית - עבור המזרחים; וטאצ' בינלאומי ליוצאי מזרח אירופה. גרסה קלה לעיכול של המוזיקה מזרחית המאיימת. במועדונים שהוא ניגן הצטופפה, מה שנהגו לכנות אז, הבוהימה התל-אביבית, שאחד מנציגיה, לשעבר יו"ר רשות השידור, אורי פורת, גם כתב לפטריוט הציוני מיוון הקדשה בחוברת המצורפת לאוסף.
האיש מאיר הפנים זכה להצלחה כל כך עצומה בישראל, עד שלהיטו הגדול "בום פם" התחרה בשנת 1969 בהיסטריה של "ירושלים של זהב". אריס סאן ,בניגוד לכוכבי המוזיקה המזרחית, הושמע בלי סוף ברדיו, וכיכב בטלוויזיה, בעיתונים ובמדורי הרכילות. חבריו בשלטונות, כמו משה דיין, דאגו לו לרישיון עבודה קבוע, ודן אלמגור, כוכב הטלוויזיה, תכנן לכתוב מחזמר, שאריס סאן יככב בו, אודות משפחת דייגים ענייה ביוון, למרות שבשנים אלו לא צריך היה להתרחק עד יוון כדי למצוא עוני אקזוטי, שהרי לפחות מחצית מאוכלוסיית ישראל לא חיתה אז בעושר גדול.

לא צריך להגזים

נכון, לאריס סאן יש כמה מניות בהמצאת צליל הגיטרה החשמלי היחודי של מוזיקת החפלה המזרחית בישראל, כתחליף לבוזוקי או העוד המסורתיים. היה זה אותו אריס סאן הגיטריסט ששיגע את יהודה קיסר הנער בשנות השישים, שהתגנב להופעותיו עם מקרופון צמוד לגוף וטייפ, כדי להקליט את האליל. קיסר ומשה בן מוש המשיכו ופיתחו את הצליל החפלאי המפורסם, אותו אקו מתמשך שגרם לקלטות מזרחיות שהוקלטו באולפן להישמע פרועות, כאילו יצאו זה עתה מהופעה חיה.
ולמרות זאת יאמר כי צרכני המוזיקה היוונית "הכבדים" בישראל, הן הסלוניקאים והן המזרחים שעברו דרך החנות של האחים אזולאי ביפו או חנות למוצרי חשמל של האחים ראובני בשכונת התקווה, ידעו דבר או שניים על מוזיקה יוונית, ואריס סאן היה עבורם רק תחליף דיאטטי לזמרים ענקים כמו סטליוס קזנג'ידיס.
שמעון פרנס ואורי פורת, פונקציונרים לשעבר של רשות השידור, השותפים במאמץ ליציאת האוסף, מגזימים מעט בתיאור חשיבותו של אריס סאן למוזיקה המזרחית, כפי שעולה בחוברת המצורפת לאוסף. פורת אף טוען שאריס סאן "יצר ז'אנר שהחליף את המוזיקה המזרחית במוזיקה ים תיכונית". נראה שחזונו זקוף הקומה של פורת התגשם רק חלקית. מה לעשות שאריס סאן ואום כולתום לא יושבים על אותה משבצת מוזיקלית?

מומלץ גם היום

יהודה פוליקר בתחילת שנות השמונים תרם את הדימוי האיכותי של המוזיקה היוונית, ומיד התקבצו אחרי גבו פרנס והאחרים, שהתעקשו להשמיע, תוך שימוש בתעודת כשרות של פוליקר, רק מוזיקה יוונית, ולהשליך לפח כל מה שנוצר בארץ על ידי מוזיקת הקסטות. הטענה כי אריס סאן הוא האב המייסד של המוזיקה המזרחית בישראל היא מופרכת כשחושבים כשבמרחק יריקה מ'אריאנה' שוכנת אחת מגדולות המוזיקאיות שקמו בישראל , אהובה עוזרי, שכבר בסוף שנות השישים נגנה בבולבול טרנג, וכלל לא הושפעה ממוזיקה יוונית, אלא יצרה מוזיקה מדהימה ואיכותית משלה. רק בשנים האחרונות, שוב אחרי שקיבל תעודת כשרות מהממסד, שם לב פרנס שעוזרי קיימת.
האוסף כולל שירים ביוונית, ספרדית ועברית, כשהאחרונים מביכים ברובם, במיוחד אלה המבקשים לתת מנה אחת אפיים לאוייב! ראוי לציון את השיר "צלילי הליל" המוכר כ"באו הצלילים", שאריס סאן אפילו הלחין בעצמו. שיר יפיפיה המשמש כמתאבן בכל חפלה ראויה לשמה. לא צריך להרחיק ולומר שאריס סאן השפיע על ענקי הזמר המזרחי, ממש כשם שחובבי המוזיקה הממסדית בישראל לא יאהבו את הטענה שדץ ודצה הם המקור ליצירתו של יוני רכטר, בשביל להנות מהשירים היוונים והספרדים, שגם היום מומלצים לשוכני המרחב הדיכאוני הישראלי.

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לאתר ההטבות
מומלצים