'דרך החורנים' של נחל יבנאל

בימי ילדותי הרחוקים נראתה לי תמיד הירידה ממישורי השדות של הגליל אל בקעת יבנאל כחזון הקיץ וחופשתו, שאז היו הורי שולחים אותי לחברים בעמק הירדן, מקום שגם הוא נתפס בעיני הילד שלי כמשהו שהררי החושך לעומתו הם יעד לטיולי גן ילדים.
באותה ירידה, אל יבנאל, שתמיד היתה לוהטת, היו כתמי הירק של הקנים, קבוצות הדקלים הקטנות, ונגיעותיו הקלילות של הוורוד ההרדופי בשטח צהוב הפנים שנשף להט אינסופי, משהו מן הפיתוי המקל על העין. בבגרותי הם הפכו גם למושאים כמעט אירוטיים של היופי הבלעדי המבצבץ מבעד למסכה הזועפת של הקיץ שלנו. ועל גבול האירוטיקה הזו נעים עד היום כמעט כל מחזות המים של נחל יבנאל, הוא נתיב הקיץ שלי בדרכי הישנה אל החופש ו'החברים'.

שיירות משא של עלומים רחוקים

מן הסתם, אני חולק כאן תחושה שלה היו שותפים אלפים, שבדורות הרבים שעברו מאז שהנחל הזה התחיל להיות דרך, נעו בו בדרכם מן החורן, אסם תבואה מזרח תיכוני מקומי. הם נעו אל מחסני הנמל בעכו, שגם לה יש עבר לא רע בממד הארצישראלי של קורות העיתים.
אותם ההולכים בנחל ממעברתו בירדן, בין דגניה ובית זרע של היום, אל עכו וחזרה, נעו בחבורות של נהגי גמלים ופרדים עמוסי תבואות, שעורה וחיטה ודוחן ודורה וכל מה שמזרח תיכוננו צורך. מן הסתם הם חזרו לבתיהם עם תום מסעם בן שלושת השבועות עמוסי כדים של יין וסחורות נאות של שיראין וחלאים לנשותיהם שנותרו מאחור, והם שמחים וטובי לב, עליזים ומלאי סיפורים על בתי המרזח של עיר הנמל ועל קובותיה, וכיצד בילו בין קרפיפי הנמל ואורוות בהמותיהם בזלילה להתפקע, בשתייה לשוכרה ובמתן אתנניהם לאור מנורות השמן בטרם צאתם למסע בחזרה.
כל אלה נתנו לנתיב הנחל את שמו 'דרך החורנים'. ותיקים שעודם חיים בינינו, עוד יודעים לספר על שיירות המשא של עלומיהם הרחוקים, שהיו מתנהלות במורד הנחל או במעלהו, וחונות פה ושם בשעות החמות על כתמי הירק ובשולי הדקלים של ואדי פיג'אס, כך הוא נקרא בטרם המפה הישראלית.

אשפה, שאריות מזון וכיעור גדול

בימינו, רק שוטה וחסר דעה יטריח את עצמו לכתת רגליו בנתיב החורנים הזה. שעל כן במורד נחל שרונה, יובלו של נחל יבנאל ונתיב המורד של דרך החורנים, סלול כביש למהדרין, זה שממנו נראית עין שרונה, מבוע נאה ובית מעיין רומי מאבן ועצים גדולים שקבעו בצילם ספסלים, שזדים טורחים להותיר תחתיהם את אשפתם ושאריות מזונם. גם עין-דק ועין-ניסן, שהן לחלוחיות של כלום אבל די בהן להביא ירוק-ורוד של קיץ אל האדמה הלוהטת, וגם הדקלים ועצי השיזף שמבלעדי מים בבתי שורשיהם אין הם מתקיימים, מלווים את הכביש היורד אל יבנאל.
הדרך עוברת ביבנאל עצמה, שהיתה נאה וציורית והתכערה כיעור גדול בשל שלטים וסיסמאות של חסידי ברסלב, המעידים בכל פינה על קיומם הבוטה ועל אמונתם חזקת היד. ומיד לאחריה חדלה הדרך מלהיות כביש, וחוזרת אל עברה בצורת דרך עפר, אלא ששוב אין אף גמל אחד לרפואה עובר בה, ואין שיירות המחפשות צל מתחת לאמירים הנמוכים והרחבים של עצי השיזף במדרון ושל התאנה על המים.
במקום אלה, מקרטעים שם כלי רכב נאים שיפים לצלוח מכשולי סלעים ובוצות ומים, ונהגיהם נהנים הנאה מרובה מעינויי הדרך ומהאבק, ספונים בקרירות שמאחורי שמשותיהם ומדי פעם מגיחים ברגליהם והולכים לצווח צויחות של גיל בדיוק באותם מקומות שפעם היו הגמלים והחמרים ואנשי השקים והמרכולת נותנים בהם מרגוע לגופם הלוהט ולרגליהם הבצקות.
כך הוא עין פטל וכך בריכות הנחל הקטנות שנחבאות בצל העצים ובחישות הקנים הנעים תמיד ברוח הקלה בין כובדם של שיחי ההרדוף, שלעולם לא ינועו ברוח, אלא אם היא סועה ומעלה נד מתעלעל של אבק חום ורע מעמק הירדן.
ועוד בשולי נחל יבנאל מקומו של האדם הקדמון בעוביידיה, שכבר שחנו בו בעבר, וחורבותיו של הכפר עוביידיה וטחנות הקמח שלו, שנמחו עם הכפר ועם אנשיו בימים של מלחמה, וסופו שאפיקו דועך אל נהר הירדן, קרוב אצל המקום של אום-ג'וני, שהוא מקומה הראשון של דגניה, שהיא סיפור גדול ואחר.

איך מגיעים

אפיקו האמיתי של נחל יבנאל נמתח למרגלות מדרגת הר יבנאל בבקעת יבנאל, מאזור התעשייה גולני ודרומה-מזרחה דרך יבנאל עד דגניה. 'דרך החורנים' ההיסטורית טיפסה מיבנאל מערבה אל שרונה כדי להתחבר בסביבתה אל מערכות דרכי הגליל המוליכות אל עכו.
גם בזה וגם בזו הלכו שיירות, אלו נסתייעו למנוחתם בחאן לוביה (מסכנה) הגדול שנמחה מעל פני האדמה והיום בנוי עליו צומת גולני, ואלה נתנו מרגוע לגופם ולבעירם בחאן א-תג'אר, ששרידיו הנאים קיימים עד עצם היום הזה מול בית קשת (על כביש 65).
עוד בסביבה: אתר הטבילה בירדן, 'ירדנית', ליד כינרת; הכינרת, או מה שנותר ממנה; מוזיאונים בעמק הירדן: בית אורי ורמי נחושתן באשדות יעקב (מאוחד), בית גורדון בדגניה.

טריוויה

כמה מלים על הגליל התחתון המזרחי (או, מזרח הגליל התחתון):
1. שמו המדויק הוא רמות יששכר. 2. אפשר לבוא אצלו מהתבור, אפשר מכוכב הירדן, אפשר מן הכינרת ואפשר מצומת גולני. 3. זה המקום היחיד בארץ שבו נוף סוונה אמיתי, שאין כמותו לירק ולפרחים בחורפים ולהט חורב אפריקאי (אמרנו, 'סוונה') בקיץ. 4. זה האזור היחיד בארץ, מבקעת באר שבע וצפונה עד גבול הלבנון, שבו הנוף לא מופר ולא מושחת בכבישים, בקווי חשמל, במחצבות ובשאר מרעין בישין. 5. זה האזור מהאחרונים בארץ שבו החקלאות עדיין נחשבת למקור חיים ולדרך חיים ואין בה אפילו שטח צבאי אחד סגור שבו יורים, מפציצים ודורסים. 6. זה המקום היחיד בארץ שיש בו את כל אלה וכה מעט מכירים אותו, כי גם אין לו יחסי ציבור.