עלו ברשת

תהרוג אותי וזהו

האתר הזה הוא ספק פרויקט מקוון מרתק, ספק שיגעון אקסהביציוניסטי, האופייני כל כך למשוגעי הרשת בעלי הגרין-קרד. פול מתיס הוא גיק מחשבים אמריקני טיפוסי בן 28, שמודה באתר שלו, כי כמו כולם, גם הוא התקין בשנת 1997 מצלמת רשת, למען יראה העולם ויירא, כי זה היה הדבר הקולי לעשות אז. רק מה, כבר אז נראה היה לו שלמצלמה שלו אין יתרון יחסי משמעותי על פני אלפי מצלמות הרשת האחרות, ועל כן הוא חיפש מיתקן נוסף שיאפשר לגולשים להתערבב לו בחיים קצת יותר.

הבחירה נפלה על פעמון הדלת, רעיון לא מקורי, אבל נחמד. רק אחרי שישה חודשים, כשפול כמעט אמר נואש, הוא מצא את הייחוד שלו: נורת חשמל רגילה. מה אם הגולשים יוכלו להדליק ולכבות ממרחק אלפי מילין את נורת החשמל בחדר העבודה שלי, ולצפות בכל בזמן אמיתי במצלמת הרשת שלי? הגה ועשה. מאז עברו כשנתיים, וכמעט כל מה שיש לו פתיל חשמלי בביתו של פול חובר לרשת, לשימושם של הגולשים לאתר שלו. גם האתר שופץ, ונוכח השיפור ביכולות הוסב שמו ל"שגעו אותי".

עמוד הבית של האתר מציג לוח של סוויצ'ים, בעזרתו ניתן להפעיל את פעמון הדלת, לכבות ולהדליק את נורות החשמל בסלון ובחדר העבודה של פול, את הנורות הצבעוניות המעטרות את עץ חג המולד, את מנורת הלבה וכדור הפלסמה שלו, ואפילו את הספרינקלרים, אותם ברזים זעירים במערכת הכיבוי הביתית, המתיזים מים בעת שריפה. די ברעיון עצמו כדי לשלוח את הוגה הרעיון הזה לאבחון נפשי, אבל תודו גם אתם שמדובר בעניין חינני ביותר. פול עצמו טוען שכולם שואלים האם יצא מדעתו והאם אין לו חיים, והוא מודה שהאמת היא מעט משניהם.

יער השאנטי

האתר הפרטי של הציירת דפנה ערוד הוא הרבה יותר מסתם גלריה מקוונת, אלא גם סיפור דרמטי על מיזם אמנותי שאפתני, שבמסגרתו נדרשה ערוד לצייר תמונת ענק של "יער השאנטי הכחול". התמונה מחולקת ל- 1000 חלקים שווים, וכל אחד מהם אמור להיחשב ציור עצמאי. את הפרויקט כולו נדרשה ערוד לסיים בפרק זמן של שלושה חודשים. ערוד מספרת בגוף ראשון כיצד הפרויקט המורכב הזה, אליו ניגשה במקור עם קבוצת אסיסטנטים אך נותרה מהר מאוד לבדה, כמעט שקירב את קיצה, לאחר שלקתה בהרעלות צבע, התעלפויות, ולבסוף, אושפזה למשך כמה שבועות בבית החולים. ה"גלריה" שנבחרה לארח את תהליך היצירה היתה מועדון כליף ביפו העתיקה, וערוד מספרת מעט גם על האווירה הבוהמית שליוותה את התהליך, ומשלבת תובנות ברוח הגורו החביב עליה.

מכת פורטיס

אין לנו שום הסבר רציונלי למכת אתרי הפורטיס הניתכת עלינו מכל כיוון, זה חודשיים ברציפות. והתמוה מכל - כולם טובים, כולם מקיפים, כולם ראויים להיקרא "הרשמי", ואל כולם מתייחס פורטיס עצמו כאל מתנה נאה ומודה אישית למקימיהם. הנה עוד אחד, הפעם זה שבנה החייל רן לובינסקי. חלקים מהאתר עדיין בבנייה, אולם הוא מקיף ורציני, ולעומת אתרי פורטיס אחרים – גם מצטיין בעיצוב ובשילוב סרטוני פלאש. לא רק לאוהבי פורטיס.

המכתבים הבלתי נשכחים

מה שמכעיס באתר של רשות הדואר הוא חוסר התבונה במבנה ובעיצוב עמוד השער שלו, שמסתיר הרבה יותר מאשר הוא מגלה אודות התכנים שהוא מכיל. זה מכעיס, כי אם מצליחים להתגבר על עמוד השער הבעייתי, אפשר בקלות להיחשף שם לתכנים חביבים, אפילו מעניינים, ואל רק לאספני בולים. כך למשל, אפשר לפספס בקלות את האזור החדש באתר, המקבץ עשרות מכתבים אישיים של מפורסמים יותר ופחות, המוגדרים שם "בלתי נשכחים".

האזור הזה מביא עשרות מכתבי אהבה של משוררים, מדענים, מדינאים ואנשי רוח, לצד מכתבי פרידה ופיטורים, מכתבי ילדים ומכתבים לאלוהים, שחלקם הגיעו למחלקת "עלומים", המרכזת מכתבים שאין דרך להביאם ליעדם. האזור נבנה במאמץ גדול – ומצטט מכתבים מספרים, אוטוביוגרפיות ומהעיתונות. התצוגה העלובה שלו בעמוד השער של אתר רשות הדואר עושה לו עוול.

ריטה, הסיפור האמיתי

האתר המוזר הזה הוא למעשה מצבה מקוונת לאתר מקיף ומאוד דינמי על הזמרת ריטה, אותו ניהל והפעיל במשך כשנה וחצי המעריץ הצעיר שגיא בן פורת. בן פורת חווה מערכת יחסים מורכבת וחד צדדית עם מושא הערצתו. מתוך עלבון והשפלה על חוסר שיתוף הפעולה של האלילה עם האתר, הוא החליט לסגור אותו, אך לא לפני שיחסל את החשבון. מי שנכנס כיום לאתר יכול לקרוא ביותר מדי פרקים את השתלשלות העניינים (הטרחנית, יש להודות, והבלתי מהותית) שקדמה לסגירתו.

קיצורו של עניין: שגיא רצה הערכה, ריטה הבטיחה גם כיסוי הוצאות, ההבטחות לא מומשו, שגיא נפגע, האתר ירד, הסיפור העצוב והמשמיץ עלה, וכעת הוא מצליח לנקום את נקמתו של המעריץ: זוהרה של האלילה הועם מספיק כדי לאזן את יחסי הכוחות בין השניים. ינון רויכמן מ-ynet הביא לידיעתנו את האתר המוזר הזה.

פורטל חקלאי

"אגרופרוטקט" הוא שם לא אטרקטיבי ולא קומוניקטיבי לפורטל חקלאי ורטיקלי איכותי ומעוצב היטב, שעד כמה שהבנתו בחקלאות משגת – הוא מהטובים מסוגו בארץ. האתר מאמץ את גישת הפורטל, אך מתמקד בתחום החקלאי. ככזה הוא מציג חדשות, כתבות מגזיניות, מדריכים מקצועיים רבים, מאמרים בענייני גידולים ווטרינריה, שירותי מידע ותחזיות במגוון תחומים – ממזג האוויר ועד דישון והדברה, וכן פורומים ותשובות מומחים לשאלות מקצועיות.

אזור רחב באתר מוקדש ללוחות מודעות למכירה וקנייה של ציוד, זרעים, תוצרת חקלאית ואפילו שדות ושטחים. האתר מפיץ אגרת חדשות מקוונת מדי חודש לאימיילים של החברים הרשומים, ומנהל מועדון מנויים המזכה בהנחות. את האתר בנו עידית קמה, מומחית לזיהוי וטיפול במחלות עצי פרי והגנת הצומח, ומהנדס התוכנה דניאל וישניה. השניים מעידים כי מאז השקתו הפך האתר אבן שואבת לתנועה ערה של חקלאים מכל העולם.

העולם מצחיק

מנהל מכון גשטלט בישראל לני רביץ, המוכר גם כאבא של נתי, מקיים סדנאות והרצאות בנושא השפעת ההומור והצחוק על בריאותנו, הנפשית בעיקר. רביץ רואה בצחוק מכשיר יעיל להתמודדות עם לחצים חיצוניים, ובאתר הבית האסתטי שלו הוא מביא מעט מעיקרי תפיסתו, מציע את שירותיו כמרצה, ומאפשר להוריד פרק מספרו רב המכר "אופטימיות נצחית". תמונותיו של רביץ צוחק בכל פה, מעווה פרצופים ועוטה מסיכות מצחיקות ומוזרות מוסיפות לאתר אנושיות וחינניות רבה, ואם לא לבחור יותר מדי מילים, מעוררות חשק עז לעמוד ליד האיש הזה ולצחוק את עצמך לדעת.

פרטיים ואיכותיים

כמה אתרים פרטיים חדשים ואיכותיים למדי, לשיפוטכם:

"ראפ לנצח" – אתר ישראלי קטן באנגלית, המוקדש למוזיקת ראפ, היפ-הופ והאמנים המבצעים, עם דגש חזק על מכירות של פוסטרים ותמונות.

"יובנטוס שולטת" – תרגום חופשי ל-Juventus Rulez, אתר פרטי באנגלית שהקימו תמיר אפרתי ומיכאל מדרס, בני 17 מחיפה, המוקדש כולו לקבוצת הכדורגל האיטלקית יובנטוס. האתר הפך פופולרי בקרב מעריצי הקבוצה כמעט עם השקתו, וזוכה למבקרים רבים מהעולם. הוא מפתיע ברמתו המקצועית הגבוהה, אסתטי, וכולל מידע סטטיסטי רב, רקע על הליגות השונות בהן מתחרה הקבוצה, קבצי מולטימדיה, ארכיון, חדשות, משחקי און-ליין ומידע למהמרים, גם ברשת.

"סומו" – מרכז מידע מקוון, צנוע למראה אך עשיר בתכנים, שהקים המוזיקאי מוטי דיכנה למען אוהדי הספורט החביב עליו, ואולי על עוד שניים-שלושה אנשים בציון, הסומו היפני. האתר דו-לשוני, וכולל רקע על התפתחות הספורט, החוקים, סטטיסטיקות ועדכונים בזמן אמיתי בעת טורנירים, ומציג את הספורטאים המובילים בעולם בתחום (בהם יהודי אחד ויחיד). זהו אחד האתרים הבודדים בעולם שאינו יפני, וככזה, למרות נחיתותו העיצובית, הוא ראוי לעידוד.

"שרוט" – מני טיטו, בן 23 מאילת, הוא רוב הזמן מלצר במסעדה אילתית, אך עיקר מעייניו נתונים לענייני עיצוב אתרים, אינטרנט ומחשבים. וירוס שהשחית כל חלקה טובה במחשב האישי שלו גרם לו להקים את האתר הזה, במגמה לשמר בו קישורים שימושיים לרשת. את היעד שלו הוא השיג די בקלות, ואף התעלה על עצמו, שכן האתר יפהפה, ומציג יכולות מרשימות בעיצוב ובנייה. זהו מעין ווב-לוג אישי, בו מתאר טיטו את שגרת חייו וכן אירועים אקטואליים, כפי שהם נתפסים בעיניו, המאפשר גם לגולשים להביע דעתם אודות האתר ובכלל.

"רקורסיה" – אתר פרטי שהקים הנדסאי תוכנה במסגרת לימודי התואר הראשון שלו, ונועד במקור לעסוק בענייני תמיכה בתחום הפיתוח בוויז'ואל בייסיק. בפועל, האתר מציג מראה פורטלי, עם אינדקס קטן, וקישורים ישירים לאתרי חדשות ומכירות, לוחות מקוונים ופורומים.

"שוק הפשפשים" - לוח מקוון פרטי וחינמי, המאפשר לכל גולש לפרסם פריטים מיד שנייה למכירה וקנייה. נכון, יש כבר אתרים כאלה, אבל עכשיו יש עוד אחד.