אשראם כחול-לבן

'שיטים'; פעם היאחזות נח"ל, היום אשראם בהתהוות, 70 ק"מ צפונית לאילת על כביש 40. לאשראם במדבר מוביל שלט בצד הכביש – 'נח"ל שיטים'. בכניסה מתנגנת במוחי הנעימה שליוותה אותנו בתקופה בה הייתי חיילת בהיאחזות: "הש.ג. בן זונה, והש.ג מניאק...", ועכשיו מדברים כאן על מדיטציות וכאלה.
יש כאן קסם של היאחזות, הבראשתיות של יישוב שטרם אוזרח, הרוח הצעירה של חיילים שהיו פה לא מזמן, נח"לאים שהיו פה לפני. המחשבות חוזרות לתקופת ההיאחזות שלי, עם החבר שהיה לי אז, עם השמירות שהיו לנו אז ואפילו עם המ"פ, שבמרחק עשר שנים, אני אפילו סולחת לו על הכל.
הגענו בבוקר של פתיחת ה-Gathering (מפגש). באנו מוקדם בין ראשוני האורחים, נפגשנו עם צוות שלם של 'מקימים' עמלים, כולם נראו עסוקים, יודעים מה לעשות ואיפה. החזון כאן בפתח; מחכים לאורחים בסדנאות, למדיטציות, לפעילויות רוחניות, הרצאות של אושו, מפגשי סניאסים ב-White Robe Brotherhood ועוד. המון אנרגיה רוחנית בתוך אינסוף מדברי. הרוח מנשבת כל העת והמרחבים מספקים את האטמוספרה הנכונה. אין זכר לאורבניות במרחק, ואם הגעת, הגעת רק בשביל זה.

אושו זה כאן

לאירוע הפתיחה בסוכות הגיעו כ-200 איש, לאט לאט התכנסו בטפטוף. אנחנו בחרנו להקים אוהל באזור שהפך במשך היום לשכונת האוהלים. "אושו זה כאן", חשבתי, וזה בשקט יכול להחליף את הסטיקר "יש"ע זה כאן".
מאחורי "שולחן הקבלה" חייכה בחורה, על השולחן חיכו פליירים ועליהם מעט מידע על המקום והחזון. ההיאחזות הועברה לקיבוץ קטורה לפני חמש שנים בניסיון להקים אורחן מדברי (שנשאר נטוש), מישהו מסמר נכנס לתמונה ולבסוף העלה רפיק קמחי את הרעיון להקים פה אשראם מדברי. נולד 'הבוטן', הלא הוא האח הקטן של ה'גרעין', חבריו הגיעו הנה לחיות חיים של מדיטציה עם חיי יום יום, בשילוב עם אורח חיים מדברי אקולוגי.
חברי הבוטן - כולם סניאסים של אושו, מדריכי מדיטציות וסדנאות וגם מחפשי דרך, כל אחד והחלום שלו - החליטו לחיות במקום ללא מנהיג או סמכות. ההחלטות מתקבלות כאן יחד, אבל המדריך הגדול הוא אושו, שהוציא את הרוחניות מהדרך הסגפנית שלה וקרא להתענג על החיים. הוא יצר את האנלוגיה בין בודהה הרוחני לבין זורבה הארצי וטען שהאדם הוא שילוב של השניים, לכן במקום משתדלים שיהיה נוח ומפנק.
המדיטציות כאן מותאמות לאנשים כמוני, כאלה שקוצים בתחת הם לא רק דימוי עבורם והן משלבות תנועה, קול, ריקוד ותרפיה. במהלך השנה, לפי הפלייר, יפעיל האשראם כמה סוגי חופשות מדיטטיביות: סופשבוע (שלושה ימים), אמצע שבוע (חמישה ימים), וניתן יהיה ללון בחדרים הממוזגים או בקמפינג.
מלבד מדיטציות, יתקיימו פה סדנאות, יש בריכות שחייה חביבות, ויש המון שמחה ואושר. ניתן להצטרף ל-Working Meditation - השתתפות בעבודה במקום דרך למדיטציה. וכל אחד יכול להתנדב לעבוד.
עקרון נוסף הנשמר כאן הוא אקולוגיה. מקפידים על מיחזור והפרדה של פסולת וגם השירותים באשרם בנויים לפי העקרון הזה, לכן מומלץ להימנע משימוש בנייר טואלט (למתקשים ישנם גם שירותים רגילים עם נייר טואלט). "הבעיה הופכת לברכה" כי, כמו שכתוב בכניסה לשירותים האקולוגיים, תוך חצי שנה ייווצר "בעזרתך האדיבה" זבל אורגני (אני כבר לא יכולה להמתין).
עם כסף לא מתעסקים כאן וכדי לאכול ולשתות ניתן לרכוש כרטיסיה (או בשמה הרוחני Food Pass). הכרטיסיה נגמרת מהר כי מרוב פעילויות דינמיות רעבים כל הזמן. הארוחות מוגשות פעמיים ביום - בראנץ' וארוחת ערב - ובין כל אלה אפשר לנשנש בצ'אי שופ ולבלות במיד-בר. הארוחות צמחוניות, טעימות ומוגשות מיד כשהן מוכנות על ידי כל מי שמוכן לתת יד ולבשל, להגיש או לשטוף כלים.
הפעילויות באשראם המדברי מבוססות על אלה שמתקיימות באשראם בפונה, אולם סדר היום שונה במקצת. אם המדיטציה הראשונה בפונה מתרחשת אי שם לקראת זריחה, הלא פה היא התרחשה אי שם ב-8:30 בבוקר. מזל. חופשה מושלמת, למה לקום עם שחר, לקפוץ ולהוציא הכל כשעוד חושך מסביב?
פגשתי סניאסים (כאלה שביקרו בפונה החליפו שם והתחייבו לדרך מסוימת), אנשים שביקרו בפונה, רוחניים למיניהם ורוחניים פחות, חוקרים, לומדים ואנשים שבאו סתם לקבל מעט מהמדבר ולתת מעט לעצמם. נזכרתי שאי שם במרחק כמה שנים אחורה קיבלתי גם אני שם כל כך הולם (אורג'ה).
הביקור הזה עשה את שלו: אנרגיות (כמה שאני שונאת את המילה הזאת, אבל כאן זה מתאים), רוחניות במינון הנכון, שמחה - חייכתי וצחקתי ולא הצלחתי למחוק את החיוך מהפנים. האינסופיות המדברית לא הופרעה, לא על ידי מבנים רבי קומות ולא על ידי זיהום אוויר.
לא צריך כרטיס טיסה וחופשה ארוכה. תיק קטן, בגדים לבנים, המון אהבה ונסיעה אל הנקודה הכי קסומה בערבה. חזון מבורך, רק שאלה אחת מציקה: האם זה יתמסחר ויתקלקל? אני מקווה שאושו יישאר כאן.
פרטים נוספים בטל': 824617-053, 6326508-08 ובאתר טנטרה, תחת 'האשראם' (וגם בטור הימני).