עלו ברשת

הלקסיקון הצבאי

באחת הסימטאות הביזאריות של הרשת מצאנו את "נשק ישראלי", שבנוי כמו אתר פרטי, מעוצב כמו אתר פרטי, אבל משום מה, ואולי ללא שום תיאום עם רשויות הצנזורה המקומיות, מכיל תוכן מאלף אודות צה"ל - ברמות של סוכנות ביון מסדר גודל בינוני.

זהו לקסיקון מקיף מאוד, הכולל מאות פריטי נשק, תחמושת וכלים צבאיים – בים ביבשה ובאוויר – המשמשים את כוחות צה"ל. האתר מציג רשימת שמות כלים מקטיגוריות שונות, וכל שם מוביל לעמודי מפרט טכני מקיפים אודות הכלי, סוגיו הנפוצים בצה"ל, שימושיו וכן תמונותיו. לצד לקסיקון הנשק (שכולל גם מטוסים, ספינות, טנקים, נגמ"שים וכלים נוספים אחרים) יש סקירה של תולדות צה"ל מאז הקמתו, עם התייחסות ספציפית להתנהלותו בכל אחת ממלחמות ישראל. הסקירה הזו עוצרת, משום מה, בשנת 1997.

בפרק "דברים טובים" מביא דוד אזרץ, מפעיל האתר, קטעי וידאו וסאונד ברוח האתר: "מרכבה" דוהר, "חץ" משוגר, אייקונים צבאיים לדסקטופ ועוד, ומעודד את הגולשים להוסיף תמונות או מידע לאתרו. האתר כתוב אנגלית, ואף שנבנה, ככל הנראה, ממניעים פטריוטיים ומאהבה יתרה לצבא הישראלי, הוא מיועד בעיקר לעיני אוהדים ויהודים בעולם.

איך מכינים אינג'רה

בשבוע שעבר, על רקע אירועי ה"סיגד", חגם של יוצאי אתיופיה, הושק גם אתר הבית של איחוד הארגונים המייצגים בארץ את העולים משם. האתר הזה, קורקטי, אסתטי ועברי-אנגלי, מביא מידע בסיסי על הארגון ועל המאבקים הציבוריים שהוביל, אך גם מנסה להציג באופן בלתי אמצעי את העדה לציבור הגולשים: יש שם מידע בסיסי על מנהגי העדה ומורשתה, רשימה ביבליוגרפית גדולה, פורומים, והצעות למי שמעוניין לתרום או לסייע בקליטת עולים מאתיופיה. הבונוס לסקרנים הם המתכונים: האתר מפרט את המאכלים האופייניים למטבח האתיופי, ומסביר כיצד מכינים אינג'רה, ברברה, אליצ'ה-ווט ועוד.

מצגת לחתונה

נטע שיין החליטה לבדוק אם לרעיון המקורי שלה יש גם ערך מסחרי: היא הקימה אתר אישי קטן, ובו היא מציעה לכל גולש לרכוש אצלה מצגת פרטית לכל אירוע. העיקרון פשוט – הלקוח מספק לנטע כמה עשרות תמונות של בעל השמחה, ונטע מייצרת מהן מצגת באורך 14 דקות, בליווי מוזיקה ואפקטים שונים.

האתר של נטע לא מציג אותה ואת ניסיונה המקצועי, לא מפרט מחירים, לא מביא עבודות לדוגמה, וגם לא ממש מקפיד על עברית תקנית. אפילו פרומט המצגת לא מצוין שם (אם פאואר פוינט או אחר). לפיכך, לא ברור אם שווה להתייחס לאופציה ברצינות.

זוגיות, עדיף נמר

סרטון פלאש צרפתי קטן, שחיינו לא ייפגמו בכלום אם לא נדע לעולם מי יצר אותו, מציג את הדילמה השוביניסטית הנצחית: מה עדיף –להיטרף בידי נמר, או להשתעבד לבת הזוג? המסקנה די ברורה מראש, אבל שווה להציץ, בעיקר בגלל איכות הביצוע הטובה.

מורדים קטנים

שני אתרים ישראלים פרטיים, המוקדשים לסדרת הטלוויזיה הדרום-אמריקניות המצליחה "קטנטנות" ולסדרת ההמשך "המורדים", וקשורים זה בזה בזכות מפעיליהם. שני האתרים נבנו בידי מעריצים, במינימום של משאבים מקצועיים, ועל כן עשויים כגיבוב וולגרי של כותרות ותמונות על רקעים צבעוניים מדי. מצד שני, יש בהם את תקצירי הפרקים היומיים, מידע רב, סרטונים, תמונות, שירים, רקע על השחקנים והדמויות, שאלות ותשובות, פורומים ואפילו שידור של תחנת "רדיו המורדים".

בדיחות וירוס

עמוד אחד, המקבץ בדיחות אמריקניות על וירוסי מחשב, בעיקר כאלה הנושאים שמות של מפורסמי טלוויזיה ופוליטיקה. לא תמיד מצחיק, אבל מה שמצחיק – מגלגל.

לומדים שעון

"בשעה טובה" הוא אתר פלאש פרטי בעברית, הבא לסייע בידי הורים ללמד את הוראת השעון לילדיהם הקטנים. הרעיון אכן חיוני ונדרש, הגישה נכונה, אולם הביצוע בעייתי, שכן אין תהליכים והדגמות ויזואליות של מושגי זמן מופשטים כמו "שעה", "רבע שעה", או "יממה". האתר מסתפק בהסברים דידקטיים בסיסיים, ולא מציע התנסות עצמית לילדים, שתאפשר להם לקלוט את ההבדלים במושגי הזמן. בימי הבדיקה הביא הלינק "תרגילים", המופיע בכל עמוד באתר, רק הודעות שגיאה.

קרן אור קולנועית

דרך האתר היפה של הקרן החדשה לקולנוע ולטלוויזיה אפשר להתעדכן באשר לנהלים והמסלולים המקובלים לבקשת סיוע של הקרן בהפקות מקור, ואף ניתן להוריד טפסי הרשמה, קובץ אקסל לניהול תקציב לסרט, וגם טופס ביקורת הגשה. אבל הנכס האמיתי שמביא האתר המצוין הזה הוא מאגר הסרטים הישראליים שהופקו בסיוע הקרן: כל סרט זוכה לפירוט ברור של יוצריו, תקציר עלילתו, וציון הישגיו מאז הופק. לצד אלה, ניתן לצפות גם בקטע וידאו אופייני מתוך כל סרט. האתר ותכולתו מרשימים למדי, ועיון בתקצירי הסרטים האיכותיים שהופקו בסיוע הקרן מוכיח עד כמה היתה נחוצה.

אוכפים לוהטים

אם להסתמך על הרשת, ענף הרכיבה על סוסים בישראל אינו נופל בהרבה בהיקפיו מאותו ענף באנגליה. הרבה אתרים פרטיים מוקדשים לסוסים, בהקשרים שונים – רכיבה טיפולית, רכיבה תחרותית, חוות רכיבה, גידול ואימון, מסלולים, ציוד וכו'. רק מה – כטבעם של אתרים פרטיים, כל אחד מהם התמקד אך ורק בפלח הצר של הענף שהיווה את תחום עיסוקו.

גם "סוס", חנות מקוונת חדשה לציוד רכיבה מבית "אוכפי סביון" לא מצליח להתעלות מעבר למגמות המסחריות של מפעיליו. ההבדל היחיד בין האתר הזה לבין אתרים אחרים בתחום הוא הגישה המקצועית הגבוהה בבניית האתר: זוהי חנות ברמה גבוהה, מעוצבת היטב, קלה ופשוטה לניווט, שמספקת גם הנחות משמעותיות (אם להאמין למה שמצוין שם כ"מחיר השוק") לקונים און-ליין. זה אמנם לא מעט, ובכל זאת מדובר באכזבה, שכן אין שם שום ניסיון להרים את הכפפה, ולהקים את שער הגלישה הוורטיקלי הראשון בישראל המיועד לחובבי סוסים.

פורנוגרפיה של דגים

עוד סאטירה מבריקה ששלה למעננו ליאור אבידב: האתר הזה פועל במבנה זהה למבנה של אתרי פורנו נועזים במיוחד, מציג קטיגוריות רבות (תמונות, סרטים, פעילות קבוצתית, גייז, פטישיזם, ואיך לא – הארדקור), ומחקה אחת לאחת את כל המרכיבים האופייניים לאתרי סקס, כולל חלונות הפופ-אפ המעצבנים, המכונים כאן בפשטות "חלונות פופ-אפ מעצבנים", וכן השפה והביטויים הזנותיים הנהוגים באתרי סקס, אולם בהבדל אחד – במקום להציג כאן נערות דקיקות מתניים ושופעות חזה, הוא מציג שרימפסים ופירות ים ורדרדים. התוצאה הורסת, תבדקו בעצמכם.

התנועה להחזרת המנדט

ואם כבר סטיות – הנה אחת מגונה במיוחד. "התנועה להשבת המנדט הבריטי לארץ ישראל" השיקה גם אתר, ומסבירה את ההיגיון שבתביעתה: מדינת ישראל, היא טוענת, אמורה היתה לקבץ אליה את יהודי כל העולם ולספק להם רווחה ושלום. מדינת ישראל הצליחה אך בקושי במשימה הראשונה וכשלה לחלוטין בשנייה, ומכאן שנכון יהיה להחזיר את המנדט הבריטי לישראל עד אשר הישראלים והפלסטינים יהיו בשלים מספיק לקיים את מוסדות המדינה שלהם, ולהפסיק להתקוטט ביניהם.

העובדות אמנם נכונות, אך קשה שלא לגחך נוכח הרעיון האידיוטי. באתר מלווה הגישה המוזרה הזו בכל מיני "תזכורות קטנות" – תמונות של ארמונות אנגליה, משמר המלכה ועוד גינוני סרק נפסדים מהאימפריה הוותיקה, שנועדו לעורר בנו ריגוש גדול ו"לעשות לנו את זה" עד כדי כך שנרוץ לבקינגהאם ונבקש "מנדט עכשיו".

לצד אלה יש עוד שורה ארוכה של נימוקים מדוע מדובר במהלך שיש לשקול בחיוב, מסדרת שאלות "מה עדיף" (למשל - הנסיך ויליאם או אריה דרעי?), דרך פירוט היתרונות הצפויים ממנדט מחודש על ישראל, וכלה בהשוואת נתונים כואבת. במחשבה שנייה, זה לא לגמרי רעיון רע.

אשר מלגו

אנדרו ליפסון ודניאל שיו, שני צעירים בריטים, הצליחו לעשות בתלת ממד את מה שאחרים מתקשים לעשות בדו-ממד: הם בנו יחדיו את אחת היצירות המורכבות של אשר – מאבני לגו. מדובר בציור הסוריאליסטי המתאר מבואות וגרמי מדרגות המשתלבים זה בזה, ויוצרים הטעיה אופטית מכוונת באשר לתנועת הדמויות – אם למעלה או למטה. ליפסון ושיו מתארים באתר פרטי קטן כיצד ניגשו לעבודה המורכבת, ואת השלבים שנדרשו לבצע עד שהצליחו לייצר מאלפי אבני לגו זעירות את הדבר הכי קרוב לציור המפורסם. התוצאה אכן מדהימה.