הפתק של ערפאת

מארב הדמים שביצע הג'יהאד האסלאמי בחברון הכעיס מאוד את יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, לא רק משום שהשפיע לרעה על יחסי הרשות עם העולם המערבי ועם ארה"ב, ולא רק מפאת החשש מתגובה צבאית ישראלית רחבת היקף - אלא גם בשל החשש שפיגוע זה יגביר את התמיכה בימין לקראת הבחירות לכנסת ה-16.
ערפאת, כמו מרבית הציבור הפלסטיני, מעוניין בחילופי שלטון בישראל – משום שהוא חושש שהמשך שלטונה של ממשלה בראשות הליכוד עלול להשפיע לרעה על עתידם הפוליטי והכלכלי של הפלסטינים. מאידך, ישנם פלסטינים רבים, בעיקר בקרב בכירי הרשות, שחוששים שכל הצהרה שלהם בעד העבודה והשמאל תגרור תוצאה הפוכה.
לכן, ישנם רבים ברשות שדוגלים בגישת "השקט המוחלט": לא לדבר כלל בנוגע לבחירות בישראל, ולראות בהן "עניין פנימי". אחדים מבכירי הפתח, תנועתו של ערפאת, אפילו מחזיקים בעמדה לפיה על היו"ר למעט בהופעותיו הפומביות ככל האפשר, מכיוון שבעיני ישראלים רבים הוא נתפס כעת כמכשול בפני שלום אפשרי. כמה מהמחזיקים בעמדה זו סבורים שיש להסתפק בתגובה תקשורתית, ללא שימוש באלימות, אפילו במקרה של פעילות צבאית ישראלית נגד מטרות פלסטיניות. הם מאמינים ששימוש באלימות מצד הפלסטינים יחזק את הימין הקיצוני בישראל, במיוחד אם מספר הנפגעים בצד הישראלי יהיה גבוה יחסית.

רוצים ממשלת שלום

למרות גישה זו, התייחסו לאחרונה בכירים פלסטינים, ובראשם סאיב עריקאת, השר לענייני שלטון מקומי ברשות, וחוסאם ח'דר, חבר המועצה המחוקקת הפלסטינית, לסוגיית הבחירות בישראל, באופן שאומר: "אנחנו לא מתערבים, אבל רוצים 'ממשלת שלום' בישראל". אולם הפעם, בניגוד לפעמים קודמות, לא ניכרת התערבות פלסטינית אפילו בנעשה בקרב המפלגות הערביות. (בעבר הביעו באש"ף וברשות הפלסטינית תמיכה חד משמעית באיחוד המפלגות וביצירת גוש ערבי מגובש).
אך סוגיית ההתערבות הישירה הינה משמעותית הרבה פחות מההתערבות העקיפה, אשר באה לידי ביטוי בעיקר באירועים האלימים בה מעורבים ישראלים ופלסטינים.
רצונו של ערפאת לבלום ככל האפשר את התחזקות הימין בישראל היה המניע העיקרי מאחורי שיגור נציגים מטעם תנועתו, הפתח, לשיחות שהתנהלו בקהיר עם נציגי החמאס. אבל בעוד שערפאת רואה בשיחות הזדמנות לרגיעה, שעשויה להחליש את הימין בישראל, אנשי החמאס, כמו רוב ארגוני האופוזיציה הפלסטינית, ממשיכים לדגול בגישה הטוענת שאין הבדל משמעותי בין ימין ושמאל בישראל. השתתפותם בשיחות נבעה בעיקר מרצונם להכשיר את ארגונם לשמש אלטרנטיבה שלטונית לפתח, בזמן כלשהו בעתיד הלא רחוק.

כל פעולת טרור יכולה להשפיע

היחסים המורכבים בין הישראלים והפלסטינים, ומרכזיות הסוגיה הביטחונית בישראל, יוצרים מצב בעייתי, שבו מספר מצומצם של פעילי שטח יכולים לשבש תוכניות שלמות של מנהיגים באזור ובעולם.
מארב הדמים בחברון, כמו גם הטבח שביצע ברוך גולדשטיין בפברואר 1994 במערת המכפלה בעיר, הם הוכחה חותכת להשפעה הכבירה של מעשי יחידים על היחסים בין שתי האוכלוסיות השכנות ועל יחסי ישראל מול העולם הערבי. השפעת ההתנהגות הפוליטית והביטחונית הפלסטינית, אפילו של קבוצה שולית מבחינת אחוז התמיכה הציבורי בה, כדוגמת הג'יהאד האסלאמי, ממשיכה להיות מכרעת בכל מערכת בחירות בישראל. לכן, אין ספק שלא רק יאסר ערפאת, אלא גם גורמים פלסטינים אחרים, ינסו להשפיע על תוצאות הבחירות הקרובות.
יהיה מעניין לבדוק כמה מנדטים שווה "הפתק של ערפאת", מכיוון שכל עוד הפוליטיקה הפלסטינית תמשיך להוות "תאום סיאמי" לפוליטיקה הישראלית, היא תמשיך להשפיע על כל רבדיה, ובין היתר על תוצאות הבחירות לכנסת.

המחבר הינו בעל תואר שני במדע המדינה, ועומד בראש "המרכז הבינלאומי לייעוץ", המספק גם פרשנויות פוליטיות על המערכת הפוליטית בישראל