טוב, למה ביצה אחת גדולה יותר?
"הנה אדם", הרומן החדש של יצחק לאור, משרטט עולם כאוטי ומפורק של אלופי צה"ל מטרידנים ונשים פסיכוטיות, ומצליח בעיקר לשעמם
הכיבוש משחית, וכיבוש מוחלט משחית כנראה לחלוטין. זו נקודת המוצא של הרומן החדש, המפורר, המפורק והמשמים של יצחק לאור ("עם, מאכל מלכים", ועוד), מי שנחשב לאחד מהוגי הדעות החשובים של השמאל.
זה לא סיפור על האלוף אדם לוטם, קריקטורה מרושעת של איש צבא מזדקן ופאתטי, עם עין זכוכית שהוא שולף, מכניס לפיו ומקפיץ בחזרה לשקע העין, ש"איברו נח על ירכו כמו חילזון מפריש" (עמ' 49). זה גם לא סיפור על חבורת פרופסורים עלובי נפש באוניברסיטה, כמו פרופ' גולד, שתמיד רצה להבין "למה ביצה אחת שלו גדולה והשנייה קטנה" (עמ' 16). זה אפילו לא סיפור שכול על מיכל ושאול המוליכים בלית ברירה את בנם יחידם, יהונתן, אל הגרדום הצבאי. זהו סיפור על הכל, ולפיכך גם סיפור על כלום.
לאור מפרק את צורת הרומן. אין המשכיות ליניארית, אין עלילות עקביות, שמותיהן של הדמויות מופקעים מהן ומועברים לדמויות אחרות, כך שאנחנו מקבלים את השם "אדם", על הסמליות הבוטה שלו, בכמה תפקידים שונים, יחד עם שמות ארכיטיפיים נוספים כמו "הגר" או "יפתח".
מיניות גסה, אלימות ואין-אונות
לאור מקפץ קדימה ואחורה בזרם הזמן הפנימי של הרומן, כאילו כדי לומר לנו: אין התחלה וסוף, אין סדר, אין מוסר. על כל הדברים האלה ויתרנו, כי האוניברסיטאות שלנו בנויות על עיי חורבות של כפרים קדומים, נקודות המפגש לאוהבים הן שדות קרב לשעבר ועוצמתנו הצבאית (הספק-סיפור הזה מתרחש רובו על רקע מלחמת המפרץ) חדלת אישים.
הדמויות החנוך לויניות שלו (שלו הוא מקדיש הופעות קמיאו), המגוחכות ומעוררות הרחמים, משוטטות אבודות בעולם הכאוטי שיצר להן, ללא יכולת ליצור דיאלוגים משמעותיים עם האחר, אלא רק מעין מלמולים של דמדומים ודעיכה, של הנפש ושל הגוף.
את לאור לא מעניין לספר לנו סיפור. הוא לא רוצה לספר אלא לדבר, להתכתב עם ההוגים הצרפתיים החביבים עליו, לשלוח חצים בדמויות מעולם האקדמיה שרק הוא מזהה, להפקיע מהדמויות את שפתן ולהכריח אותן להציג בפנינו את המונולוגים שלו, לפרוש בפנינו את עולמו הרצוף במיניות גסה, מחוות אהבה מגומגמות, אלימות ואין-אונות. בעולם הזה היהודים מתקוממים רק כשנמרת המחמד של אלוף הפיקוד נשחטת בידיו של נער ערבי, אלופי צה"ל הם מטרידנים מגעילים והנשים כולן מלמדות פסיכולוגיה, לומדות פסיכולוגיה או זקוקות לפסיכולוג.
אני מניחה שניתן להתבונן בעולם גם דרך הפריזמה המעוותת ווהמשברת של לאור. השאלה היא בשביל מה.
"הנה אדם", יצחק לאור. הוצאת הספריה החדשה, 346 עמ'
