לאן נעלמים האופניים החדשים שלנו ושל ילדנו שנגנבים ממקלט הבניין, מהמחסן או מהחצר למרות שהיו קשורים במנעולים משוכללים? תחקיר "ידיעות אחרונות" המתפרסם היום (ב') מעלה כי בישראל פועלות כנופיות רבות של גנבי אופניים ששולחות מדי שנה למזרח אירופה, באמצעות הדואר, כ-12 אלף זוגות אופניים גנובים, זאת בלי שהמשטרה, הדואר או המכס ינסו לעצור את התופעה. בעקבות ממצאי התחקיר נכנסו המשטרה והמכס לפעולה ועצרו משלוח של 60 זוגות אופניים גנובים שהיו בדרך לחו"ל.
זה קורה כמעט בכל בית בארץ וגורם להרבה מאד ילדים לבכות: האופניים החדשים, שעלו בין אלף ל- 10,000 שקל, היו קשורים בבוקר – ובערב הם כבר לא שם. הילד בוכה, והאבא מתעצבן ומקלל. למשטרה כמעט לא הולכים כי אין סיכוי שהיא תמצא את האופניים. והביטוח? במרבית המקרים הוא לא מכסה אופניים שלא קשורים בשני מנעולים לקיר בתוך הבית.
עוברים שבועיים של בכי ועצב ("בגלל שאין לי אופניים אני לבד בבית"), ואז האבא קונה זוג חדש מצויד בשלושה מנעולים – שאחרי שבועיים נעלמים גם הם.
וכך עובד העסק: מדובר בתעשייה של ממש שבה עובדים עשרות ואולי מאות אנזים, ישראלים ופועלים זרים, הסורקים בחצרות ובמחסנים אחרי אופניים "שווים" – וגונבים אותם. אחר כך הם מפרקים אותם ואורזים אותם בארגזים שאותם הם מוצאים ליד חנויות לממכר אופניים. עבור כל זוג אופניים מקבלים הגנבים בין 50 ל- 150 שקל.
האופניים הארוזים מועברים לאחר מכן לסניף הדואר הקרוב. כל מה שצריך לעשות כדי לשלוח את הסחורה הגנובה לחו"ל זה למלא את פרטי השולח ואת כתובת מקבל הסחורה. משלוח ארגז אופניים, בדרך הים, למזרח אירופה – עולה 165 שקל ונמשך כארבע עד שמונה שבועות. מי שרוצה שהאופניים יגיעו לרומניה תוך שבוע, במטוס – משלם 270 שקל. כששואלים את הפקידים בסניפי הדואר למה הם לא מבקשים תעודת בעלות, קבלת קנייה או מסמך אחר שיוכיח שהאופניים אינם גנובים, הם משיבים: מה אני, משטרה? הדבר היחיד שאני צריך לדאוג זה שמשקל החבילה יהיה פחות מ- 20 קילו.
מסניף הדואר מועברים האופניים לארבעה סניפים מרכזיים בתל-אביב, בחיפה, בירושלים ובאילת – שם נערכת בדיקה של המכס כדי לוודא שאין מדובר במשלוח מסחרי. אגב, את האופניים הגנובים אפשר לשלוח לחו"ל, בתעריף מוזל, באמצעות יזמים פרטיים המציבים מדי שבת בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב מכולות, המיועדות למדינות שונות. מי שעוד גורף רווחים מענף גניבות האופניים הם יבואני האופניים, שכן אנשים שאופניהם נגנבים קונים בדרך כלל זוג חדש.
בדיקה שערך כתבנו ברומניה, אנדי בריד, מעלה כי אופני ההרים הזולים ביותר עולים בחנויות בבוקרשט 350 דולר, והיקרים – 1,500 דולר. מנתוני המשטרה עולה כי ב- 2001 התלוננו ברחבי הארץ 2,936 על גניבת אופניהם (814 מהתלונות התקבלו במשטרת תל אביב). ב- 2002 התלוננו 2,631 איש (748 מהם בתל אביב).
במשטרה, שגם כך כורעת תחת עומס העבודה – מתקשים לפעול נגד התופעה, שכן על אופניים אין מספרי רישוי שיכולים להוביל לבעליהם האמיתי. כשגנב אופניים נתפס "על חם", או סתם בבדיקה שגרתית, הוא טוען שהקבלה אבדה לו – וכך יוצאים רבים מהם נקיים.
"כשמישהו כבר מתלונן, גובים ממנו עדות ונותנים לו אישור לביטוח. אין למדינה מספיק שוטרים כדי לעצור כל רוכב אופניים ברחוב ולבדוק אם יש לו קבלה על האופניים", אומר קצין משטרה. "מתוך מאות זוגות גנובים שהמשטרה מצליחה מדי שנה לתפוס אצל עובדים זרים – רק זוגות בודדים מוחזרים לבעליהם, והיתר נמכרים במכירות פומביות".
ממצאי תחקיר ""ידיעות אחרונות"" הובאו לפני שבוע בפני מנהל המכס בתל אביב, רפי גבאי, שנדהם והורה לעצור למשך שבוע את כל משלוחי האופניים מבית המכס בתל-אביב לחו"ל.
אתמול, בהוראת גבאי, נפתחו 60 ארגזים שבמחסן, והתברר שבתוכם ארוזים 60 זוגות אופני מירוץ משוכללים, במצב חדש, שנגנבו במהלך שבוע הגשם האחרון. גבאי פנה אל קצין המודיעין של משטרת ההגירה, סנ"צ אפרים ארליך, ומסר לו את רשימת שולחי האופניים. התברר כי חלקם נשלחו בידי אותו אדם לאותה כתובת ברומניה. בימים הקרובים ייחקרו במשטרת ההגירה כל שולחי האופניים, ועד סיום החקירה החליט המכס לעצור אך משלוחי האופניים לחו"ל.
