הוא היה מפקד טייסת F-16, למד הנדסת אלקטרוניקה ומחשבים והשתתף בצוות הפיתוח של מטוס הלביא. ביוגרפיה מקוצרת של אל"מ אילן רמון, הישראלי הראשון שזכה להגיע לחלל, אבל לא זכה לחזור
כשאילן רמון המריא לפני 16 ימים לחלל, הוא המריא יחד עם כל עם ישראל. הגאווה על המראתו של האסטרונאוט הישראלי הראשון חצתה את כל המחלוקות. הערב (שבת) היא הפכה לאבל כבד ודגלי ארה"ב במרכז החלל בנאס"א בפלורידה, הורדו לחצי התורן.
להלן הכתבה שפרסמנו לפני כשבועיים, סמוך להמראת המעבורת, ובה תולדות חייו של רמון, שהגיע מבאר שבע, דרך חיל האוויר הישראלי, ועד להמראה והטיסה המסוקרות בחלל:
גדל בבאר שבע והפך לטייס
אלוף משנה אילן רמון, האסטרונאוט הישראלי הראשון, חלם בכלל להיות כדורסלן. כך הוא סיפר בראיון ל"ידיעות אחרונות" בשנת 1998, זמן קצר לאחר שנחשף
שהוא ומחליפו, סא"ל יצחק מאיו, נבחרו לשמש "מומחי מטען" במשימה של מעבורת החלל קולומביה.
רמון, בן 48, נולד ברמת חן, גדל בבאר שבע, והיה תלמיד מצטיין בתיכון. הוא נבחר לחניך מצטיין בקורס הטיס, שסיים בשנת 1974, וסומן כבר מתחילת הדרך כמי שנועד לגדולות. תת-אלוף במיל' יעקב טרנר, שרמון היה חניך שלו בקורס טיס, אמר עליו בראיון ל"ידיעות אחרונות": "לא יכולה להיות בחירה יותר מוצלחת מרמון. הוא טייס איכותי ודייקן, שלא עושה שטויות. צנוע, ויש לו יכולת למידה פנטסטית. אין לי ספק, הוא יצליח כאסטרונאוט".
בראשית דרכו בחיל האוויר טס רמון במטוסי מיראז' וסקייהוק, ובשנות ה-80 היה בין הטייסים הראשונים שיצאו לארה"ב כדי ללמוד להטיס את F-16, שעתיד היה אז להיות מטוס הקרב החדיש ביותר של חיל האוויר. כטייס F-16 השתתף רמון בתקיפות מבצעיות רבות.
לאחר ששימש בתפקיד סגן מפקד טייסת F-16, עזב רמון את הצבא לטובת לימודי הנדסת אלקטרוניקה ומחשבים באוניברסיטת תל-אביב. כשסיים את לימודיו, הצטרף לצוות הפיתוח של מטוס הלביא והשתתף בפרויקטים ביטחוניים נוספים.
"ב-88' החלטתי לחזור לחיל האויר", סיפר רמון לבטאון חיל האויר, "כי הגעתי למסקנה שעם קצת מזל והצלחה, אני יכול להגיע לתפקיד מאוד מעניין, שבאותה תקופה לא הייתי מוצא לו מקבילה באזרחות".
עם חזרתו לצבא הקבע, שימש רמון בתפקיד סגן מפקד טייסת פאנטומים, ומאוחר יותר בתפקיד מפקד טייסת F-16. בשנת 1992 מונה לראש ענף במטה חיל האויר ומאוחר יותר לתפקיד ראש מחלקת אמצעי לחימה בחיל - תפקיד שמילא במשך שלוש שנים.
"אני חש תחושה של שליחות"
בשנת 1995 חתמו ארה"ב וישראל על הסכם שלפיו ייכלל אסטרונאוט ישראלי באחת מהמשימות של מעבורות החלל של נאס"א - סוכנות החלל האמריקנית. חיל האויר התעקש שהאסטרונאוט הישראלי הראשון יבוא משורותיו, ולפיכך הורכבה רשימה של מועמדים על פי קריטריונים שהגדירה נאס"א. בין הקריטריונים - השכלה אקדמית בפיסיקה, הנדסה או מקצועות דומים וניסיון בניהול ניסויים. בסופו של תהליך המיון נבחר רמון לתפקיד. לצדו נבחר מחליף - סא"ל יצחק מאיו, נווט קרב ומהנדס ניסוי בחיל האויר - שאמור היה לתפוס את מקומו במידת הצורך.
רמון ומאיו סיימו שנת הכשרה לתפקיד מומחי מטען במעבורת החלל ומאחר שטיסת המעבורת נדחתה מספר פעמים, הורשו בינתיים להשתתף בקורס מתקדם של הכשרת מומחי המשימה - הקורס שעוברים המפקדים והטייסים של המעבורות.
"אני מצפה לתקופה מרתקת", אמר רמון לבטאון חיל האויר, "אין הרבה אנשים שטסו עד היום לחלל, ועכשיו אני אצטרף לקבוצה המצומצמת הזו. אני חש תחושה של שליחות. לכל דבר שאתה הראשון שעושה אותו מתלווה תחושה כזו".
בסופו של דבר, לאחר דחייה נוספת במועד השיגור, פרש מאיו מתפקיד המחליף של רמון. מאיו הסביר שלא רצה לעקור שוב את משפחתו ממקום מגוריה בארץ למשך תקופת אימונים נוספת בארה"ב. רמון המשיך באימונים עם האסטרונאוטים האמריקניים.
המשפחה חיכתה לו בקוצר רוח
אילן רמון הותיר אחריו אשה, רונה ארבעה ילדים, אסף (14), טל (12), יפתח (9) ונועה (5), שהצטרפו אליו לכל תקופת ההכשרה והאימונים במרכז החלל ע"ש ג'ונסון ביוסטון, טקסס. משפחתו ליוותה אותו עד להמראה לפני כשבועיים וציפתה באתר הנחיתה לשובו.
