"לחילונים בירושלים אין מה לפחד ממני"

חייו אורי לופוליאנסקי השתנו השבוע בן-לילה, מחבר מועצת ירושלים הנחשב איש נעים הליכות וטוב לב, ישר, לא פרובוקטיבי ובוודאי לא מוכר מחוץ לתחומי העיר - הוא הפך לראש עיר הבירה של מדינת ישראל.
העובדה שהוא חרדי לא הקלה על המהפך. הוא ספג ביקורת מהחילונים ומהחרדים בירושלים, נאלץ לחזור ולהרגיע את כולם ש"הסטטוס קוו יישמר" ולהתכוון מעתה בתפילותיו גם לשלומם של יותר מ- 600 אלף תושבי העיר.
לכן לא מפתיע שראש העירייה החדש – החרדי הראשון הנושא בתפקיד החשוב הזה – נראה בימים האחרונים כמי ש"משהו יושב עליו", כפי שהוא עצמו מגדיר זאת. הוא מרבה לחייך, לא ממהר לעזוב את הלשכה הצנועה מאוד בקצה המסדרון כדי "לרשת" את זו המפוארת שבקצה השני, ונראה נבוך משהו כשהוא מוצג לראשונה בפני קהל כראש העירייה, במהלך סיור בתרגיל התגוננות בבית-ספר.
"זה לא פשוט", הוא אומר בריאיון ראשון מאז כניסתו לתפקיד באופן רשמי. "להיות ראש עיריית ירושלים זו אחריות כבדה. אם עד אתמול-שלשום התפללתי לביתי, למשפחתי, הרי שמעכשיו אני מתפלל לביתי, למשפחתי ולתושבי ירושלים. יש לי אחריות ואני נושא בעול, אם חלילה יקרה משהו. מובן שמטבע הדברים אני דורש בטובתם, אך האחריות כבדה".
אמנם, הוא אומר, התפקיד החדש והאחריות הכרוכה בו "אינם מדירים שינה מעיני", אך "זהו תפקיד בעל משמעות ואחריות ואני לא לוקח אותו בצורה קלה".
גם בנאום כניסתו לתפקיד בישיבת מועצת עיריית ירושלים בתחילת השבוע, הודה לופוליאנסקי בכנות אופיינית כי הוא "מקבל את המשימה בדחילו ורחימו, נרעש ונפחד".

רוצה להתעמק בדברים

העובדה שהוא מכהן כחבר המועצה כמעט 15 שנים וכסגן ראש העיר וממלא מקומו יותר מתשע שנים, אינה משפיעה על תחושתו. חשוב לו, מעיד לופוליאנסקי על עצמו, להתעמק בדברים, ללמוד את הנושאים לפני ולפנים, לא להסתפק בידע שצבר בשנים האחרונות כמחזיק תיק שירותי המשפחה והקהילה תחילה ולאחר מכן כיו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה.
בנושאים אלה, אגב, הספיק ראש העירייה החדש להטביע חותם הרבה לפני שמישהו בכלל העלה בדעתו שהוא – ולא אחרים, ידועים ודומיננטיים ממנו – יהיה ביום מן הימים ראש עיריית ירושלים. לופוליאנסקי הוא שהוביל למהפכה בתחום מתן שירותי הרווחה, קידם את נושא הקמת הפארקים התעשייתיים בבירה ונתן אישורים באופן כמעט גורף להרחבות בתים.
עוד בתקופת כהונתו של טדי קולק הצליח לשכנע את הנהלת העירייה דאז כי לשכות הסעד, כפי שנקראו אז, צריכות להיות שכונתיות או אזוריות ולהיראות הרבה יותר ידידותיות לסביבה. "כשאדם זקוק לעזרה מיידית", הסביר בזמנו, "כשהוא רוצה לקבל מידע איך לטפל באב זקן או בילד חריג, הוא יירתע מלבוא בשערי מקום הנראה כמעט כמו בית-סוהר. המראה המסורג מרחיק אותו". הלשכות נעשו עם השנים ביתיות יותר ונגישות יותר ולופוליאנסקי, איש יהדות התורה בעיריית ירושלים, יכול היה לרשום לעצמו "וי" קטן.
נושא נוסף שלופוליאנסקי פעל לקידומו היה מתן אפשרות לכל דורש להרחיב את ביתו. כ-20 אלף דירות הורחבו באישור בתקופתו. ייתכן כי ראה לנגד עיניו בראש ובראשונה את הציבור ממנו הוא עצמו בא, ואולם ללא ספק היו גם חילונים רבים בין הנהנים מההטבה.
אלא שההצלחות הללו לא גרמו ללופוליאנסקי להיות פופולרי יותר במסדרונות עיריית ירושלים. לקראת ישיבת המועצה הראשונה שלו בתפקידו החדש אמר עליו אחד מחבריו החרדים למועצת העיר: "הוא אדם טוב, יש לו פנים יפות ונחמדות, אז שיישאר בבית".

תמיכה לא צפויה

חברים אחרים במועצת העיר, חרדים וחילונים כאחד, מיהרו להטיל ספק ביכולתו לנהל גוף כה גדול ומורכב ולהיכנס לנעליים הגדולות, הלאומיות שהותיר אחריו אולמרט. פפה אללו ואורי ארנון, חברי מועצה מטען מרצ, אף הסתייגו ממינויו באופן מוצהר, בשל היותו חרדי. לופוליאנסקי, שבא ממשפחה דתית-לאומית בה שני אחים חילונים (אחות נוספת הוגדרה בידי מקורבים למשפחה כ"דתית לאומית"), טוען שאינו נעלב. "מפליא אותי שדווקא אלה שמדברים על סבלנות וסובלנות, על פלורליזם ועל ההכרח לא לפסול אדם בגלל השקפתו ודיעותיו, שוכחים את היסודות שלהם כשזה מגיע לאדם חובש כיפה", הוא אומר.
גם ההשמצות מהצד החרדי של המפה הירושלמית אינן מפתיעות אותו. הוא מסרב להתייחס למניעים, לא פוסל את הסברה שמדובר בקנאה, ומסביר: "אני נמצא שנים רבות בעשייה הציבורית, 25 שנים ב'יד שרה' (ארגון ההתנדבות הגדול במדינה, אותו הקים בשנת 1976) ו- 15 שנים בעירייה, ואני יודע שיש ציניות ויש אי-פירגון. אבל אני לא מחפש רובוטים. לאנשים יש רצונות ושאיפות, ואולי טוב שיש גם קיצוניים ויש מגוון דעות".
הבעת תמיכה חד-משמעית הגיעה דווקא מכיוון לא צפוי. גיא ארליך, חבר מועצה צעיר וחילוני העומד בראש סיעת "ירושלים עכשיו" (שהקים לקראת הבחירות המוניציפליות האחרונות ארנן יקותיאלי ז"ל) קובע כי לופוליאנסקי הוא "אדם בעל שיעור קומה עם רקורד מרשים של עשייה למען כלל הציבור. 'יד שרה' מהווה עדות להיותו אדם ערכי הפועל למען כלל הציבור. לכן אני נותן לו את מלוא האשראי הציבורי. אבחן את פועלו לפי מעשיו ולא לפי השתייכותו הדתית ומנהגיו האישיים".

ראש העיר של כולם

ממש כמו בימים בהם היה חבר מועצה מן השורה וכיהן "רק" כסגן ראש העיר, גם כעת מתרחק לופוליאנסקי לא פעם מאמירות חד-משמעיות, נחרצות. למרות שהדבר נחשב לאחד הגורמים שהיו בעוכריו מבחינה תדמיתית, הוא מסרב לומר כעת אם ירוץ כמועמד חרדי ראשון לראשות העיר כשתסתיים תקופת כהונתו כממלא המקום הזמני של אולמרט.
"כעת אני ראש עיר שצריך לפעול למען תושבי העיר ולקדם את ענייניהם. השאלה מה יהיה אחר-כך מצויינת, היא בוודאי מנקרת גם בראשי, האם כן לרוץ או לא. יש לי הלוקסוס לבדוק את השאלה, ליהנות מהאפשרות לניסוי וטעייה בטרם אחליט. מן הסתם, אקבל החלטה לכאן או לכאן תוך מספר שבועות".
עם זאת, נמנע לופוליאנסקי מפסילה מוחלטת של האפשרות שיחליט להתמודד בעצמו לתפקיד ראש העירייה, מה שלא עמד כלל על הפרק עד לפני שבועות ספורים. הוא אף אינו נתלה בסיבה בה מיהרו להיאחז עמיתיו החרדים במועצת העיר כהצדקה להסתייגות מבחירת ראש עיר חרדי בירושלים – החשש מפני שיתוף פעולה מתבקש והכרחי עם חילול השבת.
נראה שלופוליאנסקי השלים מזמן עם עניין חילול השבת, שיהיה חלק מתפקידו החדש. "הסטטוס-קוו יישמר, ירושלים היא עיר של שלום והשלום אינו רק חיצוני, הוא צריך להיות גם פנימי", הוא אומר. "שלום עושים לא רק בין אויבים, אלא גם בין ידידים. אהיה ראש עיר של כולם כי אני מאמין שזו הדרך".
את הצעד הראשון בדרך הסובלנות שלופוליאנסקי הבטיח להניף את דגלה כבר עשה. הוא הודיע, כפי שפורסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות", כי יקדם את נושא הקבורה החילונית בבירה וידאג לכך שניתן יהיה לקבור כך כבר במהלך השנה הקרובה. "אנחנו צריכים לשמור על ירושלים ועל המרקם העדין שלה, ואעשה הכל כדי לחבר בין חלקי האוכלוסייה השונים", הוא שולח מסר מרגיע לחילוני הבירה המודאגים. "החילונים יכולים להיות רגועים. אין להם מה לפחד ממני. מקומות שפתוחים בשבת יישארו פתוחים, דבר לא ישתנה". ברשימה זו מונה לופוליאנסקי את בתי הקולנוע, המסעדות ובתי הקפה, המועדונים ובאופן מפתיע גם את מצעד הגאווה. בשנה שעברה התקיים המצעד בירושלים בפעם הראשונה, לקול מחאתם החריפה של מרבית חברי מועצת העיר החרדים ובתמיכה "שקטה" של ראש העיר הפורש אולמרט.

רחובות נקיים ומסודרים

אלא שהצהרות מסוג זה אינן משכנעות אנשים כמו חבר מועצת העיר אודי ארנון. "בחודשים הקרובים לופוליאנסקי ינסה להרגיע את החילונים שוב ושוב, וכך להבטיח לעצמו ששוב החילונים בירושלים לא יטרחו ללכת לקלפי ביום הבחירות, והרוב החרדי במועצת העיר רק יגדל. אין לי ספק שהאינטרס מאחורי ההצהרות הליברליות הללו אינו אלא 'הרדמת' הציבור החילוני", קובע ארנון.
העובדה שכהונתו כראש עירייה עשויה להיות קצרה מאוד, אינה מרתיעה את לופוליאנסקי. "הייתי רוצה להטביע חותם", הוא אומר לנו ומחייך חיוך ביישני, "אבל אני לא נפוליאון. זה מעט יומרני לפרוש את סדר העדיפויות שלי, אך הנושא הראשון במעלה כרגע הוא לראות שתהיה מוכנות של האוכלוסייה למלחמה האפשרית. "לצערי, יש בעיר לא מעט שלא יכולים לארגן לעצמם חדר אטום, פשוט משום שאין בידם כמה גרושים כדי להצטייד. אני מתכוון לעשות הכל כדי שלא יהיה אדם אחד שבגלל בעיה כלשהי, כספית או אחרת, לא יוכל לחיות בביטחון בעת חירום. במקביל אמשיך, כמובן, להתפלל שלא ייפול שום טיל".
נושא נוסף שלופוליאנסקי מבטיח לקדם בעת הקרובה הוא הנוף הסביבתי בירושלים. כבר שנים "מקטרים" תושבי העיר על הלכלוך ברחובות, על המהמורות המזומנות לכל נוסע בכבישים והולך רגל, על אווירת ההזנחה. "צריך לדאוג", קובע לופוליאנסקי, "שיהיה לאדם כיף לצאת החוצה. שהוא יראה רחוב נקי, מסודר, עם צמחייה, עם גינה נעימה וספסלים עליהם יוכל לפגוש את חבריו. אני אנסה לעשות מאמץ כדי לשנות את התחושה הרווחת שהעיר אינה נקיה. לצורך כך כבר הזמנו מאה אלף פקעות של צבעונים מהולנד שיקדמו את פני האביב ויעשו את העיר כולה נעימה יותר". לסיום פגישתנו, כשלופוליאנסקי מקבל את ההזדמנות לומר לציבור מה שחשוב לו שהציבור יידע עליו, הוא שוב מחייך. "שיידעו שאני חלק מהציבור ושאני אוהב את הציבור. אעשה ככל יכולתי במלוא האחריות, למען הציבור". ימים יגידו באיזה כיוון.