מסתערים בלי חשבון

בפני חבר שמדרום לחברון קרה דבר נורא: שני ישראלים נורו למוות מאש צה"ל. האחד על הקרקע, ליד מכוניתו, בידי "יחידה רגלית מובחרת"; השני מירי מסוק בגבעות שאליהן נמלט. גודל הזוועה מעלה תהיות שעוד יעסקו בהן רבות, אבל מעל הכל צפה ועולה תמונת המכונית המרוססת ככברה במאות חורי ירי. בהנחה שעשרה אנשים יורים מנשק אוטומטי ממרחק של "כמאה מטר" כפי שתואר האירוע, מדובר במאות כדורים. ועוד לא דיברנו על החימוש של המסוק - מקלע שיורה מאות כדורים בדקה.
יש כמה דרכים להסביר מה קרה שם, ואני מניח שיהיה מי שיתן את הדין ברמת השטח, אבל אין שום דרך להסביר את מראה המכונית המנוקבת אלא בדפוס של חיילוּת אישית ויחידתית שנעה בין פאניקה ממוסדת לאטימות. במצב העימות הנוכחי אין שום קושי להבין חייל צעיר החושש מהמחבל שמולו, סוחט את ההדק עד הסוף ומרוקן את המחסנית. צה"ל איבד כבר מזמן את הבושה, וממילא לחייל המתגונן יש כיום רישיון להרוג גם בלי לשאול "מה הסיסמה". אבל יש קושי עצום להבין נוהל קרב שבו חוליה שלמה מרססת מטרה (ועוד לא הזכרנו את הציד באמצעות מסוק), במין סצינה שלקוחה הישר מסרטי גנגסטרים.
זה היה רק עניין של זמן עד שהפאניקה והאטימות יעברו מרמת הפרט החושש לחייו ויורה בכל מה שזז, לרמת היחידה המסתערת בלי חשבון. בצבא בעל ערכים מוצקים, המעבר הזה נבלם על-ידי הרוח המנשבת מהפיקוד העליון. בצה"ל של היום, פקודת האש הספציפית שניתנה היום, והביצוע (ראו את המכונית המרוססת) הם נגזרת ישירה מטון הפקודה המטכ"לי. אני משוכנע שנוסח הפקודה לא יצדיק את האירוע הטרגי, אבל המוזיקה של הפקודה היא הצרורות הארוכים שליוו את התצוגה המבעיתה של הפקרות פיקודית שהתירה את הירי הפראי הזה. לא היה אף נתון בשטח, כולל המרחק של האומללים שנהרגו מהחיילים והמסוק, שהעיד על כך שנשקפת ליורים סכנה ברורה ומיידית.
מיותר לומר שאם ההרוגים היו פלסטינים, הייתה יוצאת הודעה על חיסול של "פוטנציאל פיגוע", או שהנושא היה מועבר לחקירה ומטויח. רק לפני כמה ימים נהרגו באל בורייג', במהלך פיצוץ ביתו של פעיל ג'יהאד, פלסטינית בת 33 בחודש התשיעי להריונה, ושני נערים בני 13 ו-16. דובר צה"ל אמר ש"צה"ל חוקר את העניין". מאז פרוץ האינתיפאדה, כפי שמדווחת מערכת הביטחון, נהרגו קרוב לאלפיים פלסטינים. לגבי כ-400 מהם אין למערכת הביטחון זיהוי ודאי שמדובר באנשים הקשורים לטרור, ולגבי כ-250 לא נמצא כל קשר לטרור. 130 מבין ההרוגים הם בני 16 ומטה. מדובר, להזכירכם, לא במספרים של יהודים או ערבים אלא בבני אדם.
יש שתי דרכים להתמודד עם מצב מעין זה: האחת, לספור בתגובה את קורבנות הטרור הישראלים ולהמשיך לירות לכל הכיוונים (כך פועלת הממשלה וכך פועל צה"ל); השנייה היא לטלטל את צמרת צה"ל. אבל בשביל זה צריך לטלטל את הצמרת הפוליטית, ובשביל זה צריך לטלטל את הציבור הישראלי, ועדיין לא הומצא הפטנט שילמד חולה טובע בביצה כיצד למשוך עצמו בשערות ראשו החוצה.