הכל בגלל מסמר קטן. אורלנדו על שולחן הניתוחים

אם לא שמתם לב, תיאורית הכאוס חוזרת לאופנה ובגדול. אותם הוגים, שנופנפו על ידי הממסד ממש כמו כנפיו של הפרפר האפריקני שגורם לרעידת אדמה בדרום אמריקה, שוב זוקפים את ראשם בזמן האחרון. בעצם אין פלא.

העולם שלנו, שעבר בשלום את המלחמה הקרה, החור באוזון והנבואות האפוקליפטיות של באג אלפיים, השאיר את חובבי הכאוס להתעסק במזג האוויר - נושא שבאופן מסורתי היה שמור לסמול טוק, כשאין משהו יותר חשוב לדבר עליו. אבל מאז בא אלינו לרעה האלף השלישי, ידענו כל כך הרבה צרות, שלמרות מה שהיינו רוצים להאמין, אף אחד לא היה יכול חזות.

מי היה מאמין שלפתע פתאום תפרוץ אינתיפדת אל-אקצה, שבין-לאדן יפיל את התאומים, שארצות הברית תכבוש את אפגניסטן ועיראק, שהמעבורת קולומביה תתפוצץ דווקא כשאילן רמון עליה, שדלקת ריאות מסתורית תאיים לחסל את המין האנושי. נראה שחוץ מהמוות ואליפות נוספת של מכבי תל אביב בכדורסל (תחליטו אתם מה עדיף), שום דבר כבר לא בטוח בעולם הזה. לא בפוליטיקה, לא במבנה האטמוספירה של כדור הארץ, לא ברפואה, לא בתרבות ובטח שלא בספורט.

מסמרים ונוצות

כאוס. זו הדרך הטובה ביותר לתאר את קורותיה של אורלנדו מג'יק בשלוש השנים האחרונות. שלוש שנים ראשונות בתוכנית החומש של מאמן הקבוצה, דוק ריברס, ומנכ"לה, ג'ון גבריאל. תכנית שהיתה אמורה להביא אליפות, או לפחות הופעה בשלבים המתקדמים של הפלייאוף, וכמעט הסתיימה לחלוטין בעונה שעברה במכירת הקבוצה והעתקתה לעיר אחרת. והכל… כמאמר שירה העתיק של נעמי שמר… הכל בגלל מסמר קטן, הכל בגלל מסמר – זה שתקוע בקרסולו השמאלי של גרנט היל.

פוסט-טראומה

לפני שניגע במסמר (וננסה שלא להידקר), נספר על הבלון שהוא פוצץ באורלנדו. עונת 00-99 של המג'יק נראתה לרבים כפוסט-טראומה של נטישת שאקיל או'ניל ללייקרס. המאמן צ'אק דיילי פרש ובמקומו על כיסא הפסיכותרפיסט התיישב אחד מפרשני הכדורסל המוערכים ביותר, דוק ריברס. חבריו בתקשורת בירכו על המינוי המבטיח, אבל נשארו המומים מהמהלכים שיזם הוא ומנכ"ל הקבוצה, ג'ון גבריאל.

התוכנית הכלכלית

38 שחקנים באו ויצאו את ה'ווטרהאוס סנטר' (בינהם פני הארדאוויי וניק אנדרסון שהועזבו) במהלך עונת ההעברות והעונה הסדירה שאחריה, שבדיעבד היתה הרבה פחות חשובה מבחינת ריברס וגבריאל. נכון, שניהם זכו בתארים אישיים (מאמן ומנכ"ל העונה) אחרי עונה מפתיעה לטובה של השאריות שליקטו לקבוצה, אבל המטרה הייתה להיפטר מהם בסופה, לקראת תהליך בניה מחדש ומתוך ראיה מפוקחת של הנולד.

המלך היל

והנולד, או יותר נכון העובר, עליו פינטזו בצוות המקצועי של המג'יק, היה אמור לפנות די מזומנים כדי לצוד את צמד הפרי-אייגנ'טס המובילים של קיץ 2000, היל וטים דאנקן. האחרון, שעמד בראש סדר העדיפויות של המג'יק, נשאר אמנם בסאן אנטוניו, אבל היל הגיע בטרייד מדטרויט (תמורת בן וואלאס וצ'אקי אטקינס) כמשיח הגדול וכדי להבטיח את עתידה בשבע השנים הראשונות של המאה ה-21 (אורך החוזה שזיכה אותו בכשישים מיליון דולר).

שולייה לקוסם

כפיצוי על החלטתו של דאנקן להצטרף לקבוצה, התנחמו המג'יק בהחתמתו של טרייסי מקגריידי מטורונטו לחוזה דומה לזה של היל, במטרה שילווה אותו כל הדרך אל גמר הפלייאוף. יחד עם בחירתו של מייק מילר בדראפט הכל היה נראה תפור, חתום וסגור מראש. לפחות לשבע השנים הבאות – שבע השנים הטובות של המג'יק. כך לפחות על פי התכנון המוקדם.

כל ההתחלות קשות?

אבל פה אנחנו מגיעים למסמר הכתבה, אותו זיז גרומי קטן שצץ בקרסולו של היל וגרם לו לסיים את העונה כבר בתחילתה, אחרי ארבעה משחקים בלבד במדי קבוצתו החדשה. למזלם של המג'יק התגלה דווקא מקגריידי ככוכב אמיתי (זכה בתואר השחקן המשתפר של העונה) ומילר שהיה הרוקי הטוב בנמצא. השניים הובילו את הקבוצה לפלייאוף והשאירו טעם מתוק לקראת העונה הבאה, אז קיוו באורלנדו, ישוב היל להגשים את חלומות האוהדים והבעלים המזדקן ריץ' דה-ווס.

היל. טייק 2

היל, אחד המוערכים בשחקני הליגה בעשור האחרון, אכן חזר לעונת 02-01 אחרי שני ניתוחים וקרסול משופץ, רק כדי לחזור ל-14 משחקים לפני שהקרסול החל לכאוב שוב. המסמר דקר, הסכין חתכה ודה-ווס כבר עמד להניף את פטיש המכירה הפומבית, לפני שחזר בו וראה את מקגריידי מוביל שוב את המג'יק אל הפלייאוף, עד ההדחה בסיבוב הראשון של הפלייאוף – כל כך רחוק מהיעד שהציבו לעצמם דה-ווס, גבריאל וריברס.

אני לא מוותר

העונה, ערב הפלייאוף, נראה כי גם המג'יק אמרו נואש מהסדר הקוסמי שבנו בראשם לפני שלוש שנים. היל שוב פתח את העונה אופטימי מתמיד, ואכן הפעם שרד 29 משחקים לפני שהושבת לטובת ניתוח נוסף (רביעי בשלוש השנים האחרונות). באורלנדו כבר החלו לעלות תקוות שישלים עם סיום הקריירה שלו ויפרוש, דבר שהיל, בן לראנינג-בק העבר מדאלאס קאובויס (קלווין היל), לא מוכן עדיין לעשות, כמו גם לוותר על החוזה שלו.

נקודת הטי

מה שהתחיל כתוכנית אב מפורטת התפרק לחתיכות ולולא היכולת הפנומנלית של 'טי-מאק', השחקן הטוב בליגה למרות הגב הכואב (שהגיע להזכירכם לקבוצה כמעט במקרה) לדעת כותב שורות אלה, המג'יק היו מתמוטטים לחלוטין, נתונים לחסדי אלילת המזל והלוטרי. יתכן אגב שהיה עדיף כך (ראו מקרה הספארס שהצטיידו באותו דאנקן בדראפט 98', אחרי פציעתו של דייויד רובינסון, שחבר אליו כדי לזכות באליפות עונה לאחר מכן).

פתרונות קסם

בינתיים, כל מה שנשאר למג'יק הוא לאלתר פתרונות ותוכניות ב' למינהם, כמו להוציא את הוראס גרנט מהבוידעם, את שון קמפ ממוסד גמילה מסמים או לשלוח את מילר לממפיס בתמורה לדרו גודן וגורדן גיריצ'ק, למורת רוחו של מקגריידי. עכשיו כבר מדברים על סכסוך בין גבריאל לריברס, שעשוי לעזוב לאטלנטה בעונה הבאה.

החלום ושברו

זה לא שהמג'יק לא יגיעו לפלייאוף. כמו שמקגריידי משחק הם אפילו יכולים להפתיע העונה, אבל לריברס בא להתחיל הכל מהתחלה במקום אחר. לחלום על אותו סדר עולמי חדש, זה שכולנו קיווינו למצוא על כדור הארץ, עד שבא הכאוס ושוב התנפץ לנו בפנים, בלב, בבטן או בקרסול. והכל בגלל מסמר קטן. הכל בגלל מסמר.