דיסקים חדשים: 3 אופציות

Infected Mushroom - Converting Vegeterians

טוב, נתחיל בדברים הטובים. קודם כל יוזמה ברוכה. גם אם מסחריות קלילה מבצבצת ממנה, זה בכלל לא משנה – אלבום כפול עם 23 קטעים. שני פרוייקטים שונים לגמרי, שאחד מהם עוד נחשב בגדר האקספרימנט בשביל הפטריות (שימו לב לסיום של 'סלקטה'), מוגשים במיומנות הטכנית המשובחת של השניים, תוך הזרקת סאונדים חדשים (בעיקר ברצועות הפריסטייל) ואפילו, שימו לב, הקפדה על יותר מרווחים מוזיקליים (בעיקר ברצועות הטראנס).
ועדיין, לעיתים כי ארז אייזן ועמית דובדבני, מיהרו טיפה. ברור שיש 'שירי מגירה' שעוברים שיפוץ, אבל לעבוד רק טיפ'לה יותר משנה על כזה פרוייקט גורם כנראה לתוצאה יומרנית מדי ומאכזבת בקטנה. בנק הסאונדים אומנם התרחב והתעדכן, אבל המעטפת הכללית, שאופפת גם את הפריסטייל, עדיין מזכירה ימים עברו. בטראנס מקפידים השניים, כאמור, להתנסות ביותר מרווחים ואולי אפילו באופקים חדשים (עם הטאץ' הטקנואידי של הרצועה השלישית, למשל), אבל שוב, גם שם וגם במלודיקה, משהו בכל זאת לא עובר חלק. בפריסטייל מוהל הצמד ים של סגנונות, אבל כאילו אחידים ודיגיטליים מדי, מה שפוגע בסופו של דבר בצבע ובאטמוספירה של כל טראק. אלבום טוב, שעם טיפה יותר רגש וסבלנות, היה מפציץ מכל הבחינות.
ציון: 7.5 (לייבל: Yoyo Records/BNE)

Cosmic Tone - Overwhelming

ממש כשהמינימל תופס תאוצה, מגיעים רועי ניסן ונוגה סודאי, האנשים שמאחורי הטון, לתקוע את הדגל שלהם על המפה עם אלבום הבכורה ”Overwhelming". לשניים יש סבלנות. לא מעניין אותם שאו-טו-טו איש הבוקר עולה לכסח, יש להם סיפור לספר והם לוקחים את הזמן. וטוב שכך. כי בסופו של דבר, בהאזנה לאלבום, אתה מקבל אחלה סיפור בן 71 דקות שעפות כמו כלום.
הבייס ליין מוכר, זה נכון. אבל עם זאת שמן, עוטף וכזה שלוקח את הברכיים שלך לסוף הדרך. מלבד הקטע החמישי (הנושא את שמם דווקא) ש'מייבש' טיפה, מגישים השניים שמונה קטעי מינימל ופרוגרסיב משובחים וארוכים יחסית, ומקפידים לשבור אותם כמה וכמה פעמים, מה שיוצר את התחושה שעברנו לטראק הבא. בקיצור, אחלה יציאה, בעיקר לבית ולאמצע המסיבה.
ציון: 8 (לייבל: Trancelucent)

Tristan - Substance

קפטן קוק שט אלינו דרך ארוכה מבריטניה ובאמתחתו אחת המתנות הטובות ביותר שנקבל לפסח - אלבום האמן השני שלו – "Substance”, המגיע אלינו לאחר הפסקה בת שנתיים מאז אלבומו הראשון 'אודיודרום'. איזה תענוג. מהספינה שלו מוריד לנו טריסטן קוק תשעה קטעים מעובדים היטב, הנפתחים בחימום של "Let Go" הפרוגרסיבי ושטים הלאה לכיוון "Festival Fever" ו-"Up Sindrom", יציאות ליליות משובחות ומסונתזות למשעי, שפשוט נוטפות אסיד. בנוסף למחווה לקרנבל הברזילאי ברצועה השביעית, סוגר טריסטן את הסדר במעין ריספקט לגיטרה, עם האיזי ליסנינג של "Sapphire Eyes". למה אתם מחכים?
ציון: 9 (פונוקול/Twisted Records)