מחתרת הקומיקס פורצת לרשת

הקומיקס תמיד היה בן חורג בישראל. עלילות מאוירות המתעדות את קורותיהם של גיבורי על כמו סופרמן, ספיידרמן או באטמן, שהיו פופולריות ביותר בקרב ילדים מעבר לים, מעולם לא היו הצליחו בארץ. יחד עם זאת, לא חסרה יצירה מקומית משובחת בתחום, החל מיצירות שפורסמו בהארץ שלנו ובדבר לילדים בשנות ה-50 וה-60, ועד לקומיקס של דודו גבע ואורי פינק שראו אור בשלושת העשורים האחרונים.

פאנזינים (עלונים בתקציב נמוך שמוקדשים לנושא מסוים) כמו סטיות של פינגווינים וקורמורן הפקיעו סופית את הקומיקס המקומי מילדי ישראל, לאחר שהרבו לגעת בנושאים של אלימות, סקס וסאטירה פוליטית. קבוצות קומיקס עכשוויות עם נגיעה אמנותית כמו אקטוס טרגיקוס עם הקומיקסאים רותו מודן וירמי פינקוס ודימונה, הופיעו באנגלום - פסטיבל הקומיקס החשוב באירופה - וזכו להכרה עולמית.

גם הקומיקס יתומי הסערה של רן זיסנבך, שפורסם במשך מספר חודשים בעיתון הארץ, צבר קהל מעריצים לא קטן. ובכל זאת, ז'אנר הקומיקס בישראל נותר מחתרתי, נחלתם של המשוגעים לדבר. אולם היום, כאשר רשת האינטרנט תופסת יותר יותר מקום אצל צרכני התקשורת הישראלים, נראה שלקומיקס המקומי יש הזדמנות טובה לצאת מהמחתרת ולהיחשף לקהל גדול יותר.

למה? הרשת היא קודם כל ערוץ תקשורת המגיע להמוני בתים, ואמני הקומיקס יכולים להיחשף באמצעותה לקהל שלא נחשפו אליו בעבר. ואכן, מאיירים ישראלים ותיקים וצעירים - חלקם פועלים באופן עצמאי וחלקם בחבורות - הקימו אתרי אינטרנט שבהם ניתנת חשיפה ליצירתם.

נוסף לכך, הרשת היא כאמור ערוץ שיווקי. בישראל כבר פועלות כיום מספר חנויות מקוונות המוכרות מוצרי קומיקס אונליין ובקרוב גם יושק ניוזלטר (עלון מקוון) קומיקס ראשון בתשלום. כך, מקווים הקומיקסאים המקומיים, יהיה להם גם מקור פרנסה חדש.

חולשה לדפוס

עבור רוב המאיירים האינטרנט לא משמש זירת פעילות עיקרית, אך הוא בהחלט מסייע להם להיחשף בפני קהל גדול יותר ולמכור את יצירות (הדפוס) שלהם. Plan B היא קבוצה סגורה שבה נוטלים חלק מספר מצומצם של מאיירים. יד עורך עוברת על האיורים לפני פירסומם בחוברות דפוס, ואלה מוצעות במחיר סמלי.

A4 היא קבוצה פתוחה המאגדת אמנים מתחילים ומוכרים, בהם דודו גבע, תומר קרמן, זאב אנגלמאייר ואורי פינק. האיורים מצולמים במכונות צילום על דפי A4, המשודכים בסיכות ומשווקים בכנסים ובפסטיבלים. באתר הבסיסי של A4 אפשר למצוא פורום והודעות על אירועים שבהם יימכרו פירסומי חברי הקבוצה.

הגולשים באתר Plan B יכולים לצפות בקטלוג הפירסומים (בדפוס) של חברי הקבוצה ולעיין בחלק מהאנימציות ברשת. "יש לי חולשה לדפוס", מודה בועז קדמן (23), בוגר המדרשה לאמנות, סטודנט בתוכנית לימודי ההמשך של בצלאל בתל-אביב וחבר בקבוצות הקומיקסאים הישראליות Plan B. עם זאת, קדמן מודע ליתרונות של הפירסום באינטרנט. "תהליך הפצת היצירות לא קל בכלל. אתר האינטרנט יאפשר לנו להגיע לקהל יותר גדול", הוא מקווה.

קבוצת קומיקס נוספת שגילתה לאחרונה את האינטרנט היא דימונה, 6 מאיירים צעירים היוצרים בעיקר לדפוס, שמאחוריהם כבר ספר ראשון. אתר האינטרנט של הקבוצה מתפרסם באנגלית בלבד וכולל דגימות מתוך הספר. "מה שהעלנו עכשיו זה רק הקצה של הקצה", אומר אמיתי סנדי (62), כיום בקבוצת דימונה ובעבר בסטיות של פינגווינים. "בהמשך אנחנו מתכוונים למכור את הספר דרך הרשת ולהשיק גם גירסה עברית של האתר".

מיכל ברוך (27), בוגרת בית-הספר לעיצוב ויטל וקבוצת דימונה, מסבירה את הנטייה של המאיירים להעדיף את הדפוס: "אנחנו מודעים ליתרונות של האינטרנט ויודעים שיש קהילת גולשים שוקקת בתחום הקומיקס בישראל, אך החלום של כל יוצר הוא קודם כל להחזיק ספר ביד ולאחר מכן לגלות נישות חדשות.

"אנחנו כבר עובדים עכשיו על ספר שני ואחר-כך נפנה לפיתוח אתר האינטרנט שלנו ונציג בו גלריה לכל אחד מהאמנים. כולנו למדנו ב'ויטל' או ב'בצלאל' ובמסגרת הלימודים שלנו הוכשרנו בטכנולוגיות אינטרנט ומחשב - כך שאין לנו בעיה לפעול גם ברשת".

חבורת דיפ אייס, שמפרסמת קומיקס אבסורדי דוגמת אסתמה זה סקסי, היא עוד קבוצת מאיירים מקומית שפועלת ברשת. גם התחום השיווקי לא נזנח, ועבור מעריצי הקומיקס הישראלים נפתחו לא פחות מ-3 חנויות מקוונות. אחת החנויות שייכת לחברת קומיקום המקומית, המפיצה את סדרת הקומיקס הישראלית המקורית ארינאה. באתר ניתן לצפות ביצירות המקוריות של הסטודיו, להזמין חוברות קומיקס און-ליין ולהציץ במתאבנים של חלק מהיצירות.

החנות המקוונת של עולם הקומיקס מאפשרת לגולשים להזמין חוברות און-ליין, בעיקר מחול, ובנוסף יש בה פורום גולשים שוקק פעילות. גם חברת קומיקס וירקות מפעילה חנות שבה ניתן להזמין חוברות, אך לא רק. יש באתר חדשות קומיקס, ביקורות על חוברות קומיקס ואפילו סטריפ קומיקס חודשי - סיפור עלילותיו של אבנר בטטת הזעם.

מחויבים לעדכניות

בכל האתרים שהוזכרו האינטרנט משמש בעיקר כערוץ לשיווק ולתקשורת בין חברי הקבוצה לבין הקהל, אך אינו מהווה את בימת הפעילות העיקרית. לא כך המצב במקרה של אורי פינק, מחלוצי הקומיקסאים בישראל הפועלים באינטרנט. שבתאי, קומיקס הרשת של פינק, מתפרסם מאז 1999 באתר נענע. "שבתאי - הקומיקס היומי היחיד בישראל - החל את דרכו כמעין דילברט, והפך לאחרונה ליותר ויותר אקטואלי ופוליטי", מספר פינק. "הסיבה לשינוי באופי היא הדעיכה הזמנית של תרבות ההיי-טק בישראל".

המדור של פינק הוא דוגמה לקומיקס המתפרסם באינטרנט אך קרוב יותר מבחינה אבולוציונית ליצירות דפוס. הרכיבים האינטראקטיביים היחידים ביצירתו של פינק הם כתובת הדואר האלקטרוני של היוצר והאפשרות שניתנת לגולשים להגיב על הקומיקס. "כשעיצבתי את הסטריפ לקחתי בחשבון את המגבלות של קריאה ברשת, ולכן הציורים הם פשוטים והכתב גדול וברור", מסביר פינק.

"ברשת, שלא כמו בעיתון, לא סולחים על חוסר עדכניות. אם קרה משהו והוא לא מופיע בקומיקס - זה לא עובר. לפעמים אפילו קרה לי שתוך כדי עבודה על סטריפ הייתי צריך לגנוז אותו בגלל פיגוע או משהו. גם התגובות של הקוראים זה אחלה. הכי אני מבסוט מזה שאני זוכה לקללות 'שמאלני מסריח' ו'ימני מסריח' באופן שווה".

ניר מטרסו (30), מהמאיירים הבולטים ברשת הישראלית, הוא אמן אינטרנט לכל דבר. מטרסו החל את דרכו ברשת בפרויקטים נסיוניים שגולשים לשוליים סהרוריים במתכוון. כמעט בניגוד לרצונו הוא גילה כי היצירות שלו פונות לקהל הולך וגדל. באתר האינטרנט של מטרסו, פיש טונה, מתפרסם בגירסה עברית ואנגלית קומיקס על חייהן של דמויות תלושות בכרך עירוני בשם דבר אל הרוח - קומיקס באין סוף המשכים.

בימי ההסלמה של האינתיפאדה השנייה יצר מטרסו יצירות קומיקס סאטירי-פוליטי: פאזל אינטראקטיבי שבו הסתבכו יחד דגלי ישראל ואשף והגולש אמור להתירם, יישוב עברי שקווי המתאר שלו מתפוגגים בהדרגה לצלילי השיר פה בארץ חמדת אבות ועוד. מטרסו גם מארח באתרו אמני קומיקס.

בין האמנים נמצא ניר מולד, יוצר העומד לפני פירסום ספר הקומיקס הראשון שלו, ומנהל באתר רשימת תפוצה של עידכונים הנשלחים באמצעות הדואר האלקטרוני. "בהתחלה עסקתי באנימציית פלאש, אך באחרונה גיליתי שבקומיקס הרבה יותר קל להתפתח", מסביר מטרסו את החיבה שלו לאיורים. "בקומיקס אפשר לשחק יותר עם העלילה וליצור בהיקפים הרבה יותר רחבים".

שפה איורית חדשה

מטרסו מאייר באמצעות העכבר, טכניקה שמספקת מראה יחסית ממוחשב, אך מקפיד ללכלך את האיור באמצעות מברשות מיוחדות שתיכנת בתוכנת פוטושופ. "באופן עקרוני הרבה יותר קל לאייר למחשב מאשר לדפוס, כי הרזולוציה במחשב יותר נמוכה ואפשר להשתמש בטכניקות שאינן זמינות בדפוס", הוא אומר. מה שמבאס במחשב זה שאף מסך לא מכוונן באופן זהה, ולכן כל גולש יראה את האיור אחרת מכפי שאני רואה אותו".

"בדפוס, לעומת זאת, אפשר להיכנס יותר לפרטים, שבמסך פשוט ילכו לאיבוד, אבל צריך להיזהר כל הזמן כי מה שרואים על המסך בזמן שמאיירים זה לא בדיוק מה שיוצא בדפוס. דפוס גם עולה כסף, ולכן יש לפעמים מגבלות כמו איור בשחור-לבן בלבד או בשני צבעים. המגבלות האלה אינן קיימות במסך המחשב, אלא אם היוצר מעוניין להגביל את עצמו".

למרות היתרונות מטרסו מציין כי האיור ברשת עדיין לא התפתח לכדי ז'אנר עצמאי. "אפשר לראות ניצנים ראשונים לשפה איורית חדשה שהמקור שלה הוא לא קלאסי אלא אינטרנטי", הוא אומר. אחד הסגנונות המסקרנים, שפופולרי במיוחד בארה"ב, מבוסס על הגרפיקה של משחקי מחשב משנות ה-80.

סגנון אוניברסלי יותר נובע מתוכנת ה'צייר' של 'מייקרוסופט'. מסתבר שרוב הגולשים כבר איירו לפחות איור אחד בתוכנה הזאת והשפעתה מחלחלת לאט לאט. השפעה סגנונית נוספת שניכרת באיורים ברשת היא אוריינטלית, תוצר של אמנות המאנגה היפנית.

קומיקס באי-מייל

השלב הבא בתנופת הקומיקס הישראלי ברשת הוכרז לאחרונה על-ידי העיתונאי והמאייר עידו אמין. מדובר בקומיומי, ניוזלטר קומיקס וקריקטורות שיושק בעוד מספר שבועות ויישלח למנויים בדואר האלקטרוני בכל יום למעט בסוף השבוע. מנויי המגזין יזכו לצפות בקומיקס, קריקטורות ועבודות פלאש של מאיירים כמו דודו גבע, אורי פינק, ניר מטרסו, תמיר שפר, ניר מולד וגילה קפלן, וגם ביצירות של אמנים צעירים ומבטיחים. קומיומי ישלב סיפורים בהמשכים עם פאניז - קריקטורות, סטריפים קצרים ויצירות פלאש של יוצרים שונים.

בשלב ראשון המנויים שיירשמו באתר המגזין יקבלו את הניוזלטר חינם לתקופת ניסיון, במסגרת מסע השקה שסיסמתו קודם תתמכרו - אחר-כך תשלמו!. מפיקת הניוזלטר, גליה בכרך, מאמינה שלאחר תקופת ההרצה תהיה עלות דמי המנוי כ-20 שקל, בדומה לניוזלטרים אחרים בתשלום.

האם הרשת תתגלה כמדיום רלוונטי, יעיל ומשתלם, הן עבור יוצרים שמבקשים לקדם את מכירותיהם בדפוס והן לקומיקסאים שרוצים לפעול דרך האינטרנט? מטרסו, שערך בעבר יחד עם הבמאי גור בנטוויץ' את סרט הקאלט הכוכב הכחול, סבור שכן. גם אמין חושב כך. הוא סבור שקומיומי יספק פרנסה לאמנים העובדים במסגרתו ותורמים לו חומרים - כל יוצר על-פי היקף תרומתו.

"כן, אני מאמין שאנשים מוכנים לשלם עבור דברים מעניינים סכום צנוע, ובתנאי שלא תידרש מהם טירחה רבה מדי", כותב אמין בראיון הנערך באמצעות הדואר האלקטרוני. "הקסם נעוץ בכך שלמוצר יש ערך. ב'קומיומי' יתפרסם חומר של אריות הקומיקס הישראלי, כשמאחורי כל אחד מהם יש קהל מעריצים גדול, ובצדק. בימים טרופים אלה - בין מלחמות - כשהעיתונות הכתובה וגם אתרי התוכן מביאים לנו רצינות מהגיהנום, הציבור משווע למשהו שימלא את הוואקום ויעשה טוב על הנשמה".