המאבטח שנפצע במייק'ס פלייס רוצה לשוב לעבודה

אבי טביב, המאבטח שעצר את המחבל המתאבד בפאב מייק'ס פלייס בתל אביב בשבוע שעבר, ישוחרר תוך כמה ימים מבית החולים "איכילוב", ממחלקת הטראומה בה הוא מאושפז. מצבו משתפר באורח "פלאי", כפי שהגדירו זאת הרופאים המטפלים בו, והוא צפוי לחזור לתפקוד מלא בעתיד הקרוב.
טביב אינו זוכר דבר מהפיגוע. "אני זוכר שהגעתי לפאב אחרי אימון קראטה", הוא משחזר, "קצת עייף, אספרסו כל היום. היה ג'אם סשן, וזהו. אחרי זה אני זוכר את עצמי מתעורר בבית חולים. לא ידעתי מה קורה מסביבי, למה אנשים מתנהגים כל כך לחוץ, רק אתמול נודע לי שהגעתי במצב אנוש".
טביב חזר לפני כחצי שנה משהות בת 10 שנים במיאמי, בה עבד כמאבטח במועדונים. הוא נרשם ללימודי מדעי ההתנהגות וקרימינולוגיה, ובמקביל החל לעבוד כמאבטח ב'מייק'ס פלייס'. אליו הגיע בעקבות היכרות עם אחד הברמנים. "הוא התקשר אלי ואמר שצריכים מאבטח, והוא חושב שאני מתאים", הוא נזכר. "הכרתי את המקום, אהבתי אותו ונהגתי לבלות שם. אמרתי סבבה – גם עבודה וגם בילוי. החבר'ה שעובדים שם הם אנשים נפלאים, ומצאתי שם הרבה אהבה. אז אתה שומר, עובד ונהנה מהמוסיקה והאנשים. מאז שהתחלתי לעבוד שם הפסקתי לצאת, לפחות לא מבזבזים כסף".

איך ההורים הגיבו כשהחלטת לעבוד כמאבטח?

"אבא שלי תמיד אמר שאני משוגע.. האמת היא שלא חשבתי שהעבודה הזאת תהיה כל כך מסוכנת, במיאמי עבדתי כמאבטח במועדון שהיו בו די הרבה תגרות וסכינים. כמו שאפשר לראות, אני לא מאוד גדול, אז חשבתי לעצמי שאם עברתי את זה, אז קטן עלי. כמו כל ישראלי מצוי אתה חושב – היינו בעזה, שרדנו את לבנון, בסך הכל עוד עבודה".
טביב מתגורר כיום במעלה שומרון, ואין לו כל ספק כי ברגע שיוכל, יתייצב שוב בעמדת המאבטח במייק'ס פלייס. "שמעתי שהוא נפתח מחדש ואני מאוד שמח. שום דבר לא יעצור את משפחת מייק'ס פלייס, זאת ממש משפחה. אם הם יקבלו אותי", הוא מוסיף בחיוך, "אני חוזר לשם ברגע שאני יכול".

אתה חושב שבני משפחתך יתנו לך לחזור לשם?

"לא תהיה להם ברירה. אין להם מילה בנושא כרגע. מי שמחליט כאן כרגע זה אני, אני והוא למעלה".

אתה לא מרגיש שבתור מאבטח אתה לוקח את כל הסיכון עליך?

"זו שאלה קצת קנטרנית. אין מה לעשות, זאת עבודה. גם לחייל שמסתובב בשטחים יש ג'וב קשה. אבל עושים אותו, אין מה לעשות. בדיוק באותו היום, לפני הפיגוע, דיברתי עם ג'ק, הבחור שעושה את הסרט התיעודי על הפאב, הוא שאל אותי אם אני חושב שאני יכול לזהות מחבל, אמרתי לו שאני חושב שכן. הוא שאל אותי איך, לפי מה, ואני אמרתי שאין סימנים מזהים, זה רק לפי שפת גוף או אינטואיציה. אז הוא אמר לי – ומה תעשה? אין מה לעשות, לירות בו אתה לא תצליח, ואם תירה בו רוב הסיכויים שהוא כן יתפוצץ. מה שאתה יכול לעשות הוא לא לתת לו להיכנס ולנסות לדחוף אותו החוצה".

מהן תוכניותיך כעת?

"נקווה שתוך כמה ימים אני חוזר ללימודים ולמשפחה. המצב הכלכלי לא הכי טוב וצריך לעזור למשפחה, בשביל זה באתי ממיאמי. קשה לעשות חיים שם, כשיש פה כל כך הרבה בלגאן. אז באתי לכאן, התנדבתי לשירות מילואים – ממיאמי לרמאללה, והופ על העגלה שוב, לימודים ועבודה. בסך הכל אני מת לצאת מפה כבר. אני שונא להיות תלוי באנשים, לא אוהב שמטפלים בי יותר מידי, מת להיות על הרגליים בחזרה, להתחיל לרוץ עם הכלב, לחזור להתאמן".
לדבריו, "המ"פ שלי מהסדיר, טל סיני, נפצע קשה בלבנון. הוא על כסא גלגלים וכל היום עסוק בהתנדבויות. הוא ישב לידי בבית החולים כמה לילות וניסה להעיר אותי. להסתכל עליו זו פשוט השראה. אם הוא יכול, אני לפחות יכול לנסות".

"ישתחרר בתוך כמה ימים"

ד"ר פטריק סורקין, מנהל יחידת טיפול נמרץ בבית החולים "איכילוב", מאשר כי מצבו של טביב משתפר מיום ליום, וכי תוך כמה ימים יוכל לצאת מבית החולים. "הוא הגיע במצב מאוד קשה", הוא אומר, "עם פגיעה משולבת של פגיעת הדף, וכוויה, שכתוצאה ממנה הוא עבר סדרת ניתוחים. בנוסף היתה פגיעה בריאה שחזרה לתפקוד מלא. עניין משונה נוסף, שלא ראינו מעולם אצל פצועי פיגועים, הוא חום מאוד גבוה, ממנו סבל אבי, ולחץ דם מאד נמוך. הוא קיבל הרבה מאוד תרופות כדי להחזיק אותו במצב יציב מבחינת לחץ דם, אבל אחרי כמה ימים זה הסתדר".