אגדת דה-טומאסו

עולם הרכב נפרד אתמול מאלחנדרו דה-טומאסו, מהאגדות המוטוריות האחרונות של האקזוטיקה האיטלקית. דה-טומאסו, המייסד והרוח החיה מאחורי אחת מיצרניות מכוניות הספורט העצמאיות האחרונות של איטליה, נפטר אתמול (21 במאי) במודנה, בגיל 74. דה-טומאסו ייזכר לא רק בגלל מכוניות הספורט שכל כך אהב ואשר נשאו את שמו, ובראשן כמובן הפנתרה, אלא גם בשל היותו הבעלים של מזראטי בשנות השבעים והשמונים. בשלב מסויים עמד האיש, שקנה ומכר סדנאות, ויצרניות רכב בקצב מסחרר, בראש אימפריה מוטורית איטלקית שהכילה, מלבד דה-טומאסו ומזראטי, גם את אינוצ'נטי.

ההתחלה

למרות אהבתו לארץ המגף, דה-טומאסו לא היה איטלקי במקור. הוא נולד בבואנוס-איירס, בן לשר החקלאות הארגנטינאי ולאמא ממשפחה רבת השפעה. מסיבות פוליטיות כנראה, החליט לעזוב את ארגנטינה ולעבור לגור באיטליה.

הרומן המוטורי שלו החל בגיל 16 עם השתתפות במירוצים, ובשנת 1954 הוא נהג עבור מזראטי במרוץ 1000 הקילומטרים של בואנוס-איירס. זמן קצר מאוחר יותר הפך נהג מבחן של מזראטי, אבל דה-טומאסו רצה יותר. הוא חלם לבנות מכוניות מירוץ בעצמו, וכבר ב-58' הוצגה מכונית כזו (בגלל מחלוקת עם מזראטי היא הצטרפה למרוצים רק שנה מאוחר יותר).

דה-טומאסו החל בבניית מכוניות מירוץ, אבל כמו אחרים - בהם גם אנזו פרארי - הבין שכדי להתקיים חייבים גם למכור. וכך, באוקטובר 1963, באחת הפינות הצרות והחשוכות של תערוכת טורינו ניצב שם חדש: "דה-טומאסו", ואשר הציג מכונית ספורט חדשה. זו הייתה הווללונגה, שהייתה אחת המכוניות הראשונות עם מנוע מרכזי (לפני למבורגיני ופרארי). היא עוצבה על ידי ג'וג'ארו, התבססה על שלדת "עמוד שדרה" וצויידה במנוע שהגיע מ...קורטינה.

כשלון בהתחלה

הווללונגה נכשלה בין היתר בגלל שדה-טומאסו, בצורה שתאפיין את דרכו בעתיד, לא טרח לסיים את הפיתוח לפני מסירת המכוניות הראשונות ללקוחות. אבל הווללונגה סללה את הדרך למנגוסטה הנאה (שוב ג'וג'ארו) של 1966. על שלדת הווללונגה הורכב הפעם מנוע V8 גדול (4.5 ליטר) של פורד עם 306 כ"ס, ותיבת הילוכים שהגיעה מה-GT40. הבחירה בשם לא הייתה מקרית. המנגוסטה ("mongoose" - ובעברית, נמיה) היא החיה שמסוגלת להרוג קוברה. והקוברה המצליחה של שלבי הייתה על הכוונת של דה-טומאסו. בעיות התנהגות ואיכות פגעו בהצלחה, אבל בזכות המנגוסטה נוצר הקשר עם פורד.

הענק האמריקני, שחיפש נקמה בפרארי על סרובה להענות לחיזוריו, רכש 80% ממניות החברה האיטלקית, ששלטה אז בסדנאות גיה ווינאלה. וכך נולדה היצירה המופרסמת ביותר של דה-טומאסו: הפנתרה. על העיצוב הדרמטי היה אחראי טום טחארדה מגיה, שלימים יהיה אחראי על הסופר-מיני הראשונה של פורד- הפיאסטה המקורית. על מערך המתלים של הפנתרה היה אחראי ג'אמפאולו דלרה מלמבורגיני.

פרחחים

הפנתרה עם מנוע V8 של הנרי (310 כ"ס), ותמיכה של פורד, לא נהנתה מאותה הילה וכבוד לו זכו פרארי או למבורגיני. היא נחשבה תמיד כאקזוטיקה וולגרית לפרחחים, עבריינים, ולא לאניני הטעם. אבל היות ושווקה על ידי פורד אמריקה ובמחיר נמוך יחסית, היא זכתה למכירות רבות. עד היום היא נחשבת לאחת האקזוטיות הנמכרות ביותר, זאת גם בגלל שהאריכה חיים באופן לא שגרתי - הפנתרה שהוצגה בשנות השבעים יוצרה עד אמצע שנות התשעים.

לכאורה היה בפנתרה שידוך מנצח: דה-טומאסו קיבל גישה לשוק האמריקני, ופורד קבלה אקזוטית זולה כדי לזנב בפרארי ולהביס את הקורבט. אבל המציאות הייתה פחות משמחת, בייחוד בגלל בעיות איכות קשות בתחילת הדרך, ומשבר האנרגיה של 1974 שהביא לפרוק השותפות.

מתרחבים

התנופה הכלכלית שהביאה פורד לדה-טומאסו בתחילת שנות השבעים, אפשרה לו להרחיב את מבחר הדגמים, גם לכיוון הסאלוני. כך הוא הציג את הדוביל, מכונית סאלון- ספורטיבית (מעין מתחרה לקווטרופורטה של מזראטי), עם מנוע V8 של פורד ששכן הפעם מלפנים. העיצוב של טחארדה היה הפעם פחות מוצלח ונראה כאילו נגנב ממרתפי יגואר. בהמשך הוצגה גם הלונג-צ'אמפ, גרסת קופה לדוביל.

אבל הפרק המעניין בהיסטוריה של דה-טומאסו החל ב-1975. אחרי ניתוק הקשר עם פורד הוא רכש את מזראטי מסיטרואן, והגשים את חלומו להיות יצרן אקזוטיות מהשורה. מזראטי, למרות מבחר מכוניות מרהיב, נמצאה ממש כמו כל יצרני האקזוטיות בתקופה זו במשבר קשה. אחת מתרופות הפלא הכושלות של דה-טומאסו היה להציע את הלונגצ'אמפ תחת מדי מזראטי (הקיאלאמי).

באמצע שנות השבעים צמחה שוב אימפרית דה-טומאסו עם רכישת אינוצ'נטי, שייצרה את הגרסה האיטלקית למיני (עם עיצוב של ברטונה מאמצע שנות השבעים). ולכן עבור רבים בארץ מוכר השם דה-טומאסו דוקא מהאינו'צנטי הספורטיבית, שנמכרה כאן בתחילת שנות השמונים.

קוואבל

אינוצ'נטי נמכרה לבסוף לפיאט, ממש כמו מזראטי. ודה-טומאסו נותר עם הפנתרה הוותיקה עד אמצע שנות התשעים! בתחילת שנות התשעים הציגה דה-טומאסו את הגוארה (עם מנוע מרכזי) והביגואה, תוך כדי שיתוף פעולה עם המפיץ האמריקני קוואבל.

קשר זה לא עלה יפה, והביגואה הפכה למנגוסטה תחת המותג קוואבל. הסיפור המשיך להתסבך כאשר מפעל של קוואבל במודנה נרכש לפני שנתיים על ידי רובר, שהציגה מספר גרסאות מחודשות וכוחניות למכונית. באתר האינטרנט של דה-טומאסו מתעקשים על כך שהגוארה עדיין מיוצרת, חיה ונמכרת, אבל אנחנו לא ממש משוכנעים בכך.

דה-טומאסו עצמו לקה בשבץ לפני עשר שנים, ולמרות שהיה במצב חמור הצליח להתאושש. עם זאת בשנותיו האחרונות סבל ממצב בריאותי קשה.