פריצקי מרים שלטר

מן המפורסמות הוא שמשק החשמל שלנו בצרות. הצרה העיקרית היא שאין די כושר ייצור. יש סכנה שבשנתיים הקרובות תיאלץ חברת החשמל לנתק את הזרם בשעות שיא הביקוש, שהן שעות הערב המוקדמות. בגלל הצרות במשק החשמל נחלץ שר התשתיות, יוסף פריצקי, לשני מהלכים חשובים: פירוק חברת החשמל לכחמש חברות שאמורות להתחרות זו בזו, וחיבור רשת החשמל לזו של קפריסין, שתספק לנו חשמל כאשר ייתש כוחה של חברת החשמל הישראלית.
עובדי החברה נוקטים עיצומים כנגד החוק שבא לפרק את החברה. פריצקי מצידו מציע להם רשמית שוחד: מניות, אופציות או מזומנים. מעניין, מפלגתו של פריצקי ניהלה קרבות פרלמנטריים נגד שכרם הגבוה מדי של עובדי החברה. בא המיניסטר שלהם ומציע להם עוד. כל הכבוד לשינוי. מן הסתם, פריצקי מניח שהתועלת לציבור תהיה גדולה יותר מהשוחד שיינתן מכספי משלם המסים.
על תבונתו של מיניסטר התשתיות שלנו קל ללמוד מתוכנית קפריסין שלו. על-פי התוכנית, תחובר רשת החשמל שלנו לרשת הקפריסאית ומשם אולי לטורקיה. חוט חשמל שמן יונח על קרקע הים, ובעת מחסור, החשמל הקפריסאי יסייע למצוקה הישראלית. החיבור הזה, יש לשער, יאפשר לרכוש חשמל קפריסאי לא רק בשעות השיא. מן הסתם יתחרה החשמל הקפריסאי בחשמל הישראלי. וזה יעזור עוד יותר לתחרות החשמלית הצפויה במקומותינו.
פריצקי לא המציא את הרעיון. אנגליה הניחה כבל חשמל מתחת לתעלת למנש והיא קונה חשמל צרפתי. אז מה רע בזה? שהרי אלמלא היתה התוכנית מטופשת, היא לא היתה נכנסת למדור אפל זה. לשם הבנת העניין נכנסתי לאתר האינטרנט של רשות החשמל הקפריסאית. המידע שם מועט למדי, אך שני פריטים רלוונטיים נמצאו: כושר הייצור הקפריסאי הוא 1,000 מגוואט, והצריכה היא בסדר גודל של 850 מגוואט.
מה שמלמד כי לקפריסין יש רזרבה של 150 מגוואט. וזה מלמד שלקפריסין אין חשמל למכירה. מדוע? גם לישראל יש רזרבה של 15%-10% מהצריכה הממוצעת. אבל הבעיה בחשמל היא לעולם לא הממוצע, אלא ביקוש השיא. זה דומה לכביש. את מי זה מעניין שכביש פלוני מאפשר זרימה מהירה במשך 22 שעות ביממה, אם במשך השעתיים הנותרות המהירות היא 2 קמ"ש?
שיא הביקוש הוא הקובע. רק קפריסאי נטול אחריות היה מתחייב למכור לישראל חשמל עם רזרבה שכזו. בדיוק כפי שישראל היתה נוהגת בחוסר אחריות לו הסכימה למכור חשמל לקפריסין. אבל נניח שפריצקי נסע לקפריסין ומצא שם מנהל חסר אחריות שהסכים להצעה, כי פריצקי שילם לו שוחד בצורת 50% מעל לתעריף הקפריסאי. מה אז?
יש לנו 150 מגוואט חשמל שעומדים לרשותנו. הבה, ראשית, נבדוק כמה זה מועיל. לישראל יש כושר ייצור של כ-9,200 מגוואט, ופעולתו הברוכה של פריצקי תוסיף לנו 1.5% חשמל. לא הרבה, אפילו מעט מאוד, אבל לא נורא. השאלה רק כמה זה עולה?
תיכף נגיע לסכום שפריצקי רוצה להשקיע בסיפור הזה. אבל לחשמל הקפריסאי יכולה להיות חלופה. למשל, הקמת תחנת כוח ישראלית שתספק 150 מגוואט. כמה זה עולה? זה עולה, הכי הרבה, 150 מיליון דולר. מה שאומר שאם הכבל החשמלי יעלה יותר מזה, עדיף לייצר את החשמל כאן. חשוב גם לזכור שהכבל הזה הוא יעד מצוין למעשי טרור, ולכן צריך לקחת בחשבון שהחשמל הקפריסאי יתנתק דווקא ברגע שנצטרך אותו הכי הרבה.
לכן, אם לפריצקי יש 150 מיליון דולר, עדיף להשקיע אותם בחשמל ישראלי. אבל יש לשער כי לשר התשתיות יש חזון. הוא בטח מקווה שבעתיד יעברו על הכבל הזה, נניח, 1,000 מגוואט. איך יגיעו 1,000 מגוואט מקפריסין, מדינה שלעולם לא תזדקק לכמות שכזו? שאלה מעניינת, המצביעה על קוצר ראותו של השואל.
כמה עולה להקים תחנת כוח של 1,000 מגוואט? מיליארד דולר בערך. החשבון מעתה פשוט: אם לפריצקי יש 150 מיליון דולר והוא קונה בזה אופציה לרכוש 1,000 מגוואט, זו אולי עיסקה סבירה (אולי, כי לא עסקנו כאן במחיר החשמל).
דוברו של פריצקי נשאל על-ידי כתבת ידיעות אחרונות נורית פלתר כמה יעלה הכבל לקפריסין. התשובה: מיליארד דולר. למדו מעתה: פריצקי מוכן לשלם מיליארד דולר כדי לקנות אופציה ל-150 מגוואט. הנה הצעתי לפריצקי: תן לי מיליארד דולר, ואני אקים בישראל תחנה של 1,000 מגוואט.
נניח כי פריצקי ישים מיליארד דולר על כבל שיספק לישראל 1,000 מגוואט. כבל כזה יוכל לעבוד לכל היותר ארבע שעות ביום. התחנה שאני אקים באותו הכסף תספק חשמל 24 שעות ביממה. ברור כי החשמל שלי יהיה זול יותר מהחשמל הקפריסאי של פריצקי. הוא צריך להוביל את החשמל מאות קילומטרים, להפוך אותו מזרם חילופין לישר ולהיפך. בקיצור: התבונה של פריצקי נזקקת למקצה שיפורים.