יומנים בדויים

הטרנד של כתיבת בלוגים המתעדים את חייהן של דמויות בדויות תפס תאוצה בחודשים האחרונים. לרוב, מדובר בכותבים ידועים באינטרנט שחשים כי התדמית שדבקה בהם מגבילה מדי, והם בוראים לעצמם זהויות מקוונות נוספות. רוב הניסיונות כושלים אך מעטים, שמוצגים כאן, שנונים, יצירתיים ומענגים, לפחות לדעתנו.

חייו ומותו בטרם עת של יעקב פופק

איש צדיק היה יעקב פופק ז"ל וניכר בו שהוא שנון ומקסים גם לאחר מותו. דמותו כאילו לקוחה מימיו הטובים של השער האחורי של עיתון "העיר". הוא שירת בצבא ביחידה לניקוי שמשות, פוחד מדגים וממוהלים בבית שמש ויש לו תנין מחמד.

"פופק" התפרנס ככותב דיאלוגים וקטעי קישור עלילתיים בתעשיית הפורנו של ראשון לציון והסביבה, חיבב נשים עם שמות פרטיים מעולם הצומח ונעיד כי בין החוויות שעיצבו את חייו היו "הבריחה מבית שמש והחלום לעשות את זה בגדול בהרצליה". הוא חשף את זהותו האמיתית בכשרון רב והרג אך גם המוות לא מנע בעדו להמשיך לכתוב. "פופק", המוות לא היטיב עמך.

שמעון הערס

טיפוס שנמלט מבליינד דייט בדלת האחורית, ומספר שהוא חולה סרטן רק כדי להתחמק מדייט עם בחורה עבת בשר לאחר שהתחיל אתה בכוונה תחילה, הומופוב מוצהר, שתוהה אם לא הפך לבחור טוב מדי לאחרונה, ומחשב גידול של 12 אחוז בפעילות המינית בכל רבעון מאז גיל 24.

"אז למה אני כאן?", שאל, "אני נהנה לקרוא בלוגים שיתנו לי הרגשת עליונות. זה בעצם מזין את האגו שלי. בכל פעם שאני נתקל בכותב מבולבל שתמה או תמהה מדוע אנשים לא מבינים אותו, או למה החיים הם כאלה שגרתיים, זה מעלה חיוך על שפתי היבשות מדיבור בלתי פוסק. האם עד כדי כך הידרדרתי עד שאני למעשה נהנה לראות אחרים סובלים?". ברגע נדיר של גילוי לב הוא מודה שהפך להיות כל הדברים ששנא בצעירותו. שמעון, לא יכול להיות שאתה באמת כזה מניאק ואם כן, זה משעשע אף יותר.

להציל את מייסי

יומנים עם תמונות של חתולים הם תת ז'אנר נחות במיוחד בעולם הבלוגים והיומנים המקוונים, אך יומנה של מייסי הוא מקרה שונה לחלוטין. מייסי היא חתולת רחוב מנומרת מתל אביב, יפיפיה ואינטיליגנטית, שמפאת מגבלות מסוימות נמנע ממנה לכתוב את יומנה בעצמה. היומן מספר על חייה של מייסי, כפי שהם במציאות, יום אחרי יום. לאחרונה עברה מייסי תאונת דרכים והבעלים המאמצים מקווים כי היומן יעזור באיתור בית חדש עבורם.

פגישה עם אלוהים

ספק יומן פילוסופי ספק סיפורת. לייב שמעון מת ופגש את אלוהים. "הרגו אותי לאחרונה", הוא כותב, "שם למעלה גיליתי שהם לא נותנים גן-עדן. ביקשתי לדבר עם האחראי. הוא ישב שם על הכסא האפור בחדר סתמי מהסוג שאפילו בהסתדרות כבר אין כמוהו. 'אתה רואה גן עדן', הוא שאל אותי ביובש. 'אתה רואה כאן צדק?" עניתי לו". כתיבה רהוטה על אלוהים אחר, הומניסטי, יום יומי, ששמו גד, אלוהים שאפשר לצאת אתו לפאב ויכול להתבאס מפקקי תנועה שהוא יצר.