מצנע מתכנן תנועה פוליטית חדשה

בשקט בשקט מוביל עמרם מצנע בשבועות האחרונים מהלך מורכב, שמטרתו הסופית היא להקים תנועה חדשה בראשותו. כך נודע ל-ynet. לפי שעה לא מדובר במפלגה, אלא רק בתנועה אידיאולוגית - כזו שתשפיע על מהלך העניינים בישראל.

מקורביו של מצנע אומרים שאת השבועות האחרונים הוא הקדיש לגישושים, לשיחות ולבחינת העתיד. "אבל", מוסיפים המקורבים, "כשיבין כי הוא מוכן להמשיך בפוליטיקה, כשירגיש שאפשר אחרת מאשר במפלגת העבודה, כשירגיש שיש לו מקום בפוליטיקה הארצית ואפשרות לפוליטיקה אחרת - עמרם מצנע יקים תנועה בראשותו. ואחר כך, אולי גם מפלגה".

מי יהיה בפנים? אנשים מקורבים למצנע, גם ממפלגת העבודה, וגם מחוצה לה. מצנע פוסל את האפשרות להצטרף למסגרת קיימת, דוגמת שח"ר של ד"ר יוסי ביילין, או המפלגה הסוציאל-דמוקרטית שתקום, אם תקום. הוא לא רוצה להיות עוד אחד מרשימה. הוא רוצה להוביל תנועה בצלמו, בדמותו וברעיונותיו. את הקונספט של הצטרפות לאחרים כבר הבין ומיצה, והוא לא רוצה לחזור על שגיאות העבר.

כשאמר מצנע בראיון לתוכנית "עובדה" בערוץ 2 לאחר התפטרותו כי כניסתו לפוליטיקה הייתה שגיאה, הוא התכוון לזה. אבל הוא לא דייק: מצנע סבור שכניסתו לפוליטיקה במסגרת מפלגת העבודה – היא היא השגיאה. הוא גם לא אמר מה שהוא חושב בתקופה האחרונה יותר ויותר – למפלגת העבודה אין תקומה. אין, וגם לא תהיה.

מצנע מסתובב, והרבה. במסגרות הקטנות בהן הוא מתארח, הוא מוצא אוזן קשבת לדבריו, סופג כוח ועידוד. על הכתפיים שלו כבר לא מונחת, כאבן כבדה, האחריות שנפלה עליו מאז נבחר ליו"ר העבודה. מצנע של היום הוא מצנע נטול דאגות. אין לו יותר פואד, אפרים סנה, דליה איציק ושאר חברי סיעתו על הראש. גם הדאגות שסחב בגלל חובות הענק של העבודה, נשרו ממנו. מצנע כמו התמלא באנרגיות חדשות.

את האנרגיות האלה הוא מנצל עד תום. הוא לא מבזבז אותן בכנסת, מקום ממנו הוא סולד. במהלך איטי, מחושב, צעד אחר צעד, הוא בונה את עצמו מחדש, לומד ומפיק לקחים. הוא לומד על אחרים, אך בעיקר על עצמו, מנסה להבין היכן טעה, ואם הוא אכן בנוי לפוליטיקה. בשבועות האחרונים הוא בוחן את עצמו, את יכולתו להמשיך ולהוביל מהלכים מכריעים בפוליטיקה הישראלית.

הפגישה עם הפלסטינים

ביום רביעי אחר הצהריים, דקות ספורות לפני השעה חמש, עצר ג'יפ מרצדס שחור בעל לוחיות זיהוי לבנות של דיפלומטים באחד הרחובות של ירושלים. מתוכו הגיחו השרים הפלסטינים יאסר עבד רבו ונביל קסיס.

השניים נבלעו במהרה בתוך בית פרטי, התנצלו על העיכוב שחל בהגעתם, ולחצו ידיים בחמימות עם ח"כ עמרם מצנע, שהמתין להם במקום, מלווה בשניים מעוזריו הקרובים וח"כ פרופ' יולי תמיר.

האווירה הייתה נינוחה, חסרת פורמליות כמעט. על השולחן המתינה לנוכחים קערה עמוסה בפירות העונה ודובדבנים מתוקים. מצנע מתח באוזני אורחיו ביקורת חריפה על ניסיון ההתנקשות בבכיר החמאס רנטיסי. "אני רק מקווה", אמר בסוף דבריו, בתחושה רעה, "שאת המחיר לא ישלמו בדמם אזרחים ישראלים".

עבד רבו הנהן בראשו וביקש לשתות תה. גם מצנע רצה. הקרח בין השניים נשבר, והשיחה גלשה ליוזמות בלתי פורמליות לקידום תהליך השלום. עבד רבו סיפר על המפגש עם נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש בעקבה, ותיאר כיצד כינה הנשיא האמריקני את שר הביטחון, שאול מופז, "בחור קשוח". אחר כך התלונן על הכוח הרב שיש לקיצונים בשני הצדדים להשפיע על סדר היום.

דקות ספורות לאחר מכן, כחצי שעה בלבד לאחר תחילת המפגש, כאילו כדי להוכיח לעבד רבו ולמצנע עד כמה צדקו בחששותיהם, החלו להישמע צופרים של אמבולנסים שדהרו לעבר בניין כלל במרכז ירושלים. בדקות הראשונות לא חשבו הנוכחים על אפשרות של פיגוע. רק תמיר, תושבת ירושלים, הבינה כי משהו אינו כשורה, והחלה לדאוג. יועצה, חזי ברזני, היה זה שבישר לנוכחים על הפיגוע באוטובוס קו 14.

רגע של מבוכה השתרר בחדר. הפלסטינים נכנסו ללחץ. מעולם לא יצא להם להיות כל כך קרובים לפיגוע. מעולם לא חשבו כי דווקא הם, נושאי לפיד השלום ברחוב הפלסטיני, ימצאו את עצמם במצב כזה. "הסיטואציה היתה מוזרה ביותר", סיפר בתום המפגש אחד הנוכחים. "הסתכלנו אחד על השני, וכמה שניות היה שקט". עבד רבו וקסיס הביעו את סלידתם מהאירוע, ועבד רבו מיהר לפרסם הודעת גינוי. אחר כך נמשכה השיחה, אבל הפכה פסימית ואיבדה כיוון. בדיוק כפי שקרה השבוע בין ישראל לפלסטינים.