לאור ידיעות שהתפרסמו לאחרונה בעיתונות היומית, ניתן היה לקבל את הרושם, המוטעה, כי נושא מהימנות הממל"ז הוכרע באופן סופי, וכי מדי פעם חוזר בית המשפט העליון ומאשר את מהימנותו של מכשיר הפלאים.האמת שונה לחלוטין.
עד כה נערכו רק שתי בדיקות יסודיות ומפורטות של הממל"ז, במסגרת ערכאה ראשונה, היא הערכאה האמונה על שמיעת ראיות ובירור עובדות. בשני המקרים קבע בית המשפט, ללא כל צל של ספק, כי הממל"ז אינו מהימן וכי אי אפשר לבסס עליו הרשעה בהליך פלילי.
מקרים קודמים
המקרים האמורים הינם ח"ש 412/95, בביה"ד הצבאי לתעבורה, מחוז שיפוט מפח"ש, כב' השופט בן פיילס, ות"פ 836034/96, ביהמ"ש לתעבורה ברמלה, כב' השופט ירון לוי (ר' מאמר מקושר - "הממל"ז אמין?").
בשני המקרים האמורים שמעו בתי המשפט מומחים מטעם שני הצדדים (ובאחד המקרים - אף מטעם בית הדין עצמו) והובאו ראיות מקיפות ויסודיות. לאחר בדיקה ממושכת קבעו שני בתי המשפט כי אין הם יכולים לבסס הרשעה פלילית על ממצאי הממל"ז. על החלטת בית הדין הצבאי לא הוגש מעולם ערעור, ואילו על החלטת בית המשפט ברמלה הוגש ערעור, אך צוות ההגנה טרם זכה לראותו.
הסיפור האמיתי
אם כך, מדוע חוזרים העיתונים ומדווחים כי בית המשפט העליון אישר את מהימנות הממל"ז? פשוט מאוד. מספר עורכי דין פנו עד היום בבקשות לרשות ערעור שני בבית המשפט העליון, ללא עבודת הכנה יסודית בערכאות נמוכות יותר, ללא מומחים לעניין, מבלי שהעמידו לפני בית המשפט תשתית עובדתית שתאפשר להם לבסס את טענותיהם. חשוב לדעת כי במקרה בו לא מונחת תשתית שכזו, לא יכול בית המשפט לערעורים, ובודאי לא בית המשפט אליו מוגשת בקשת רשות ערעור שני, לעשות דבר.
כך גם במקרה עליו נתבשרנו לאחרונה. במקרה זה לא קבע בימ"ש העליון כי הממל"ז אכן אמין. כל שעשו שופטי בית המשפט העליון, בהחלטתם מיום 6.11.00, היה לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור.
מפאת קוצר ההחלטה, נצטט אותה כאן במלואה: "בלא שניכנס לנושא אמינות הממל"ז לגופו – ועל כך אין אנו מחווים דעה – בעניינים שלפנינו לא הונחה תשתית עובדתית למתן רשת ערעור. הבקשות נדחות". זהו.
התרככות בעליון
מי שמכיר את פסיקת בית המשפט העליון בסוגיה, ודאי מבחין בהתרככות מסוימת של הלשון בה נוקט בית המשפט. בעבר כבר קבע בית המשפט העליון כי נוצרה חזקה עובדתית לגבי מהימנות הממל"ז, זאת לאור הצטברות המקרים בהם הורשעו אנשים בערכאות השונות – הגם שבכל אותם מקרים לא נשמעו ראיות מקיפות מטעם התביעה וההגנה. ואילו עתה, למרות שלכאורה דבר לא השתנה, קובע בית המשפט כי אינו נזקק לשאלת אמינות הממל"ז ואף אינו מחווה דעה בסוגיה. וכל כך למה?
הזדמנויות
אולי מכיוון שלאחרונה התרבו הספקות בעניין. דומה כי גם בית המשפט העליון מחכה להזדמנות להיכנס לעובי הקורה, ולברר עד תום את שאלת המהימנות. זאת על סמך ראיות טובות ועדויות מומחים שתוצגנה בפניו.
הזדמנות כזו יכולה להקרות בפניו, ובעתיד הלא רחוק, במסגרת הערעור השני על החלטת כב' השופט ירון לוי, אם אכן ערער כזה יוגש.
הזדמנות נוספת תתרחש לאחר שיסתיים סוף סוף ניהול התיק רב הנאשמים אותו מנהל הח"מ יחד עם עו"ד אחיקם סטולר בירושלים, אשר גם במסגרתו נבדקת לעומק שאלת מהימנות הממל"ז, באמצעות מומחים מטעם ההגנה.
החידוש בתיק זה הינו בהחלטה חסרת תקדים של כב' השופט אביטל חן, שהורה לאחרונה למשטרת ישראל למסור לידי ההגנה מכשיר ממל"ז לשם עריכת סדרת בדיקות במעבדה אובייקטיבית מטעם ההגנה.
ההחלטה דנן ניתנה לאחר מאבק ממושך אותו ניהלה המשטרה במטה למנוע מההגנה את האפשרות לקבל את המכשיר לידיה, ולו לזמן קצר. על ההחלטה לא הוגש בינתיים ערר.
אז מה עושים בינתיים?
קודם כל – לא משלמים את הדו"ח, אלא שולחים, תוך המועד הקבוע בחוק (30 יום), בדואר רשום בקשה להישפט, ומקפידים לשמור על אישור המשלוח. כשמגיע יום הדיון הראשון - הקראת כתב האישום - מבקשים מהשופט לעכב את שמיעת התיק עד לסיום שמיעת הערעור על החלטת כב' השופט ירון לוי, או, טוב יותר – עד לסיום שמיעת התיק שמתנהל בפני כב' השופט אביטל חן בירושלים.
אם השופט לא מאפשר זאת – יש לקבל החלטה. או שמודים באשמה ו"גומרים עם זה", או שמרימים את הכפפה – ומנהלים תיק הוכחות מלא עם מומחים. צריך רק לזכור כי עלות החלטה זו בדרך כלל גבוהה בהרבה מעלות הדו"ח עצמו.
גילוי נאות: הכותב הוא עו"ד במקצועו, ומנהל כאמור בימים אלה תיק רב נאשמים בנושא מהימנות הממל"ז בבית המשפט לתעבורה בירושלים.
