סיבה למסיבה.קום

הם נפגשים באינטרנט, פולשים לחנות רהיטים, מחבקים כרית, מדברים ג'יבריש - ומתפזרים. זה השיגעון החדש שתפס את ארצות הברית, גרמניה ויפן והגיע בשבוע שעבר גם לבריטניה. קוראים לזה "פלאש מובס" ובעברית "המון בָזק". העתון "אובזרבר" הקדיש לתופעה את מאמר המערכת שלו השבוע, השבועון "טיים" עוסק בה בגיליונו האחרון וברחבי העולם נפתחים עוד ועוד "סניפים", כשאיש לא יודע לאן פני ההמון מועדות.

ביום שישי האחרון התקהלו מאות בריטים בארבעה פאבים ברובע סוהו בלונדון. כל אחד מהם היה מצויד בטלפון סלולרי. על מקום המפגש הם למדו מהודעת אימייל שקיבלו פחות מ-24 שעות קודם לכן. בפאבים הם קיבלו עלונים, שציוו עליהם להתייצב בשעה 18.30 בדיוק ברחוב טוטנהאם-קורט הסואן במרכז לונדון לפני חנות גדולה לרהיטים.

העוברים ושבים ברחוב הופתעו למראה כ-300 צעירים בשנות ה-20 ,וה-30 שהתקבצו לפתע בפתח חנות הרהיטים. שלוש דקות מאוחר יותר, כל אחד מהם העביר הודעת טקסט למישהו לפי בחירתו, שבה ביקש ממנו "התקשר אליי".

"כשהחבר יתקשר אליך", הדריך אותם העלון, "אמור לו שאתה לוקח חלק באירוע 'פלאש מובינג' הראשון בלונדון. כנסו לחנות, הביטו על ספה במבט מעריץ, ואז אמרו את המשפט 'או, איזו ספה".

מנהל החנות, דרק רובינסון, כבר עמד לסגור כשלפתע שם לב להתקהלות הענקית. עוד לפני שהספיק לשאול את עצמו מה לכל הרוחות מתרחש כאן, פלשו ההמונים לחנות, התיישבו על הספות הרבות הפזורות בה, ליטפו כרית ויצאו בבת אחת, לא לפני שהם צועקים ביחד את המשפט 'או, איזו ספה". רובינסון ניסה להבין מה קורה ופנה לכמה מהמשתתפים אבל תשובה הוא, כמובן, לא קיבל. לאחר המפגן המסתורי הזה, ההמון, כאמור, התפזר.

בלי אידיאולוגיה, רק כיף

מטרת המארגנים המסתוריים של אירועי ה"פלאש מובינג" היא לגרום לכמה שיותר אנשים זרים זה לזה להתקהל ביחד, לבצע מפגן חסר שחר ותכלית ולהתפזר מיידית. התופעה התחילה בארצות הברית. יום אחד נקהלו מאות בסנטרל פארק בדיוק בשעה 7:26 בערב, צעקו בבת אחת "טבע, טבע" במשך 20 שניות, ואז התפזרו כלעומת שבאו.

ביום אחר, ביוני השנה, נכנסו מאות לחנות הכל׀בו "מייס'יס" בניו יורק, וכל אחד מהם פנה לזבנית אחרת בבקשה לקנות "שטיח אהבה".  הזבניות נכנסו לטירוף מאחר שלא ידעו למה הכוונה, החנות היתה כמרקחה, עד שלפתע פנו ההמונים לאחור והסתלקו בשקט. כמה ימים מאוחר יותר, שטף לפתע המון את אולם הקבלה של מלון "הייאט" במרכז מנהטן, מחא כפיים 15 שניות ואז התפזר.

באתר הבריטי של "פלאש מובינג" כבר מכינים את "הלקוחות" לאירוע בסקוטלנד. "סקוטלנד מתכוננת לתנועת הבָזק", מצוין בעמוד השער המעוצב של האתר. "אדינבורו, גלזגו, דנדי ואברדין - אנחנו נכנסים בכם באוגוסט. חתום אם אתה מעוניין ותקבל הודעה מראש של 24 שעות. תמיד ציין את העיר הקרובה אליך. זכור, אין מנהיגים, רק המונים. דקה מאוחר יותר, כלום. 'פלאש מובינג' זה ספונטניות".

הסוציולוגים מנסים להבין

הודעות מסתוריות כאלה מופיעות עתה בכל אתרי ה'פלאש מובינג' ברחבי העולם וההמונים והתקשורת נדלקים ומתמסרים. המורדים ללא סיבה, כפי שהם מכונים, מוכנים לבצע כל תעלול חסר שחר. כך, למשל פלשו 300 מהם לחנות "טויס.אר.אס" בטיימס סקוויר בניו יורק, השתחוו לבובת דינוזאור גדולה ויצאו.

בגרמניה התקהל ההמון לפני שגרירות ארצות הברית בברלין, הרימו לפי אות כוסית שמפניה לחיי "נטאשה" והתפזרו. בעיר דורטמונד בגרמניה התאסף המון בתצוגה של מדיחי כלים, קילף בננה והתפזר. באיטליה נכנסו מאות אנשים לחנות ספרים ברומא, ביקשו מהזבנים לקנות את ספר ההמשך לפינוקיו, "פינוקיו 2 - נקמת הדם", ספר שלא קיים, כמובן, והתפזרו.

הסוציולוגים מנסים להבין את התופעה המתפשטת במהירות בעולם ומשווים אותה להפנינגים של שנות ה-60. המומחים שנדרשו לתופעה נבוכים משום שאין מאחוריה שום אידאולוגיה או ניסיון אמנותי מוצהר. כל הקטע הוא לעשות כיף ולחזור הביתה בשלום.

אפילו רובינסון, מנהלה של אותה חנות רהיטים בלונדון שהפך למרואיין מבוקש מאז סוף השבוע, ניסה לאבחן: "החיים יותר מדי קצרים מכדי שנרשה לעצמנו לבזבז זמן חשוב ויקר על השאלה למה הם עושים את זה. למעשה, חשבתי שזה מבריק".

מחאה על כלום

גם אם לא ברור מי עומד מאחורי ההברקה הגלובלית הזו, ואם הוא שאל את הרעיון מאחד הפרקים הראשונים בסדרת הטלוויזיה "סיינפלד", שבו 'ג'ורג וג'רי מנסים להציע למנהלי הרשת סדרה "שתעסוק בכלום", יש בין המומחים כאלה שסבורים שמדובר בעצם במחאה נגד משהו.

הסופר האוורד ריינגולד פירסם אשתקד ספר שלמעשה חזה את התופעה ואולי אפילו שימש השראה לעומדים מאחוריה. בספרו "המונים חכמים - המהפכה החברתית הבאה", הוא חזה הפגנות שמתואמות באמצעות האינטרנט וטלפונים סלולריים.

זו בדיוק הדרך שבה מארגני ה"פלאש מובינג" עובדים. אלא שההמונים אצל ריינגולד הפגינו בעד מטרות פוליטיות וחיפשו שינוי, ואילו  מארגני ה"פלאש מובינג" בוחרים מטרות אקראיות, ללא תכלית או היגיון חיצוני, ופעילותם נושאת אופי של בדיחה ולא של מחאה חברתית.

מה שכן כבר ידוע הוא שהאיש שאירגן את המון הבָזק בלונדון ועומד מאחורי אתר "מובינג פלאש" בבריטניה, הוא מתכנת מחשבים נשוי ואב לילדים. המשתתפים הם בדרך כלל צעירים משכילים, שעוזבים הכל כדי למלא את המשימה.

אחד מהם, פרד הויסטד, בנקאי במקצועו, סיפר ביום שישי: "זה נהדר. השתתפתי גם באירוע בניו-יורק. יש בזה אלמנט שבטי-חמולתי שמושך את האנשים. זה כיף אדיר, וזה בוודאי לא מאיים על אף אחד, מלבד העובדה שאין לאף אחד מושג מי מארגן את זה ומי עוד משתתף בזה. אבל זה חלק מהחוויה".

גם סיימון הדסון בן ה-33 לקח חלק בפולחן ההמוני. הדסון, מנהל שיווק, קיבל אי-מייל מידידה, שהודיע לו על האירוע בלונדון, ונענה בהתלהבות. "חשבתי שזה משהו שמתחיל תופעה תרבותית חדשה, משהו שיהיה אפשר לספר עליו לנכדים, ולא התאכזבתי. זה משהו שמכניס לחיים אדרנלין. התוצאה הייתה מדהימה. זה היה כל-כך מוזר לראות כל-כך הרבה אנשים מדברים ומתנהגים באופן מוזר. אני בטוח שאקח חלק גם בכינוס הבָזק האבסורדי הבא שיהיה".

החשש: ניצול לרעה

המומחים מעריכים שלממשלות במדינות הדמוקרטיות בָזק ההמונים הוא מתנה: פעולה אמיתית של המונים שמאפשרת לבני מעמד הביניים להשתולל קצת ולשחרר מתחים, בלי לפגוע באף אחד ובוודאי לא במשטר. מצד שני, מה שהתחיל כבדיחת אבסורד עלול, לדעת המומחים, להתפתח לכלי שרת בידיהם של שוחרי רע, כמו ארגוני טרור, שעלולים לספק סיבה למורדים ללא סיבה.

ספר שיצא לאחרונה, "אנשי המילניום", של הסופר ג.ג בלארד, מנבא בדיוק את התופעה הזאת, שבמסגרתה מתארגנים בני מעמד הביניים לתא טרור כדי לפגוע במוסדות מוכרים – כמו התיאטרון הלאומי של לונדון, גלריית טייט, סוכנויות תיירות וחנויות ספרים – בהם הם תולים את האשם ליצירת תרבות משעממת, שעוצרת אותם מלבדוק מה מטרתם האמיתית בחיים.

במאמר המערכת שלו מנבא "אוברזבר" כי התופעה לא תהפוך למסוכנת. "האם היא תתפתח למעין מהפכה צרפתית חדשה?", שואל העיתון ומשיב" "לא. בָזק ההמונים הגיע, כי הראשים שמול צגי המחשבים התחילו להבין שחסר להם משהו אמיתי, כמו מפגש עם אנשים אחרים". כלומר, תנו להם מפגש אנושי, כיף ותחושה של שייכות.

ההודעה שעלתה השבוע באתר "פלאש מובינג", המכינה את ההמונים לקראת כינוס בָזק בברמינגהם שבצפון-אנגליה, מיטיבה לתאר את סוד המשיכה: "אנחנו עובדים במשרדים אפורים, יש לנו משכנתאות לשלם, ילדים, ואנחנו נוהגים במכונית פורד. זה לא משנה מי אנחנו, כי אין אינדיבידואל. יש רק המון".