להפציץ בלי להתחשב

ישראל התכוונה היום (שבת) לחסל את צמרת החמאס, והשייח' יאסין בתוכה. לאחר מעשה היו שהתנחמו בכך שעוצמת ההרתעה לא נפגמה בשל העובדה שהשייח' יאסין ואנשיו לא נהרגו. אבל איש איננו טוען שזו אכן הייתה הכוונה.

מבצעית, פעל צה"ל בניסיון החיסול בעזה בתוך גבולות צרים: מצד אחד הניסיון להרוג, ומצד שני החשש מקטל חסר אבחנה כדוגמת חיסול סאלח שחאדה. בדיעבד, היו הגבולות האלה צרים מכדי להבטיח הצלחה. לא ברור אם אכן נידונה עד הסוף השאלה מה משמעותה של פעולה שלא תצליח. הייתה הזדמנות מבצעית, ופגיעה בצמרת החמאס היא כבר מזמן שאלה של "מתי", ולא "אם". את המדיניות הישראלית בעניין זה אפשר לכנות, במונח הלקוח מדברי ימי מלחמת העולם השנייה, "להפציץ בלי להתחשב".

לאחר מעשה, קשרו בצה"ל את הפעולה גם להתרחשויות האחרונות בזירת אבו מאזן-ערפאת. הצמרת הביטחונית משוכנעת, שכל ניסיון פגיעה בחמאס הוא עזרה לראש הממשלה המתפטר - וסבורה גם שהתפטרותו אינה סופית. לא רואים שם שום קשר בין תדמיתו של אבו מאזן כמי שהומלך בחסדי ישראל וארה"ב לבין יכולתו לשרוד בתפקיד.

הבעייה היא שזו אכן התדמית, וזה אכן מצבו הפוליטי של ראש הממשלה. למדיניות של חזרה לתהליך מדיני יש תמיכה גדולה ברחוב הפלסטיני; מצד שני, מחמוד עבאס עצמו הוא פוליטיקאי לא פופולרי. לפניו ברשימת האהודים על הציבור הפלסטיני מצויים לא רק ערפאת ויאסין, אלא גם ברגותי, חיידר עבד אל שאפי ואפילו אבו עלא. דרך מינויו ומהלכיה של ישראל מאז, רק מחזקים את תדמיתו כמשתף פעולה. העלייה בפופולריות של החמאס לאחר ניסיון ההתנקשות רק תקשה עליו עוד יותר. אבל עושה רושם שהשיקולים האלה אינם מנחים את הצמרת הישראלית.

רק אתמול סיפרה מערכת הביטחון שהלחץ על החמאס הביא להנחיה של ראשיו, לפיה לא יבצע הארגון פעולות בתוך ישראל. הפיגוע האחרון בירושלים גם הביא להישג מדיני חשוב - הכרזת החמאס כארגון טרור על ידי האיחוד האירופי. זהו צעד שיש לו משמעות בלחץ הכלכלי על הארגון, ובשיבוש מנגנוני ה"דעווה", שבאמצעותם הוא צובר פופולריות בשטחים.

אבל ישראל החליטה כנראה שהניצחון על החמאס קרוב, ולא יושג בדרך של ייבוש סבלני של הביצה שבתוכה שיגשג. בטווח הקצר, מודים גם במערכת, עלולה המדיניות הזו להביא לנפגעים בתוך ישראל. בטווח הארוך, תמיד אפשר יהיה לחזור ולהכריז שניצחנו.