טעם החיים של אולמרט
שר התעשייה אהוד אולמרט, שאוהב לעזור ליזמים ולתעשיינים, מבקש לתת לקוקה-קולה מענק של 100 מיליון שקל עבור העברת המפעל שלה מבני-ברק לאשקלון; מי צריך בכלל את ההעברה הזאת, ואיך אפשר לטרפד אותה; עצה לנתניהו ולכל מאן דבעי
במוצאי ראשון הורה היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, לעכב את הדיון שיועד לאתמול על הצעת משרד התעשייה למעמד מפעל מאושר לקוקה קולה, שמבקשת להעביר את מפעלה דרומה. מכיוון שרובינשטיין יצא לוושינגטון הדיון בנושא יתקיים לכל המוקדם בעוד שבועיים. זאת אם יכריע היועץ המשפטי לטובת משרד התעשייה ונגד משרד האוצר.
משרד התעשייה התכוון לאשר את התכנית, ומתן מענק של כ-100 מיליון שקל, על אף התנגדותו של הממונה על התקציבים. אורי יוגב טען כי אין בהזזת המפעל מבני ברק לאשקלון כל תועלת כלכלית למדינה. לשיטתו יתכן אפילו שמדובר בנזק עקב החשש למפעל בקבוקים שכרגע מוכר לקוקה קולה חלק ניכר מתוצרתו.
הדיון הכלכלי לא הניב תוצאות. לפיכך עבר הוויכוח לפסים משפטיים: עו"ד ימימה מזוז, היועצת המשפטית של משרד האוצר, נגד עוד תומר מוסקוביץ, היועץ משפטי של משרד התעשייה. בממשלה קיים נוהל ידוע: כאשר יש מחלוקת משפטית, היועץ המשפטי פוסק.
מזוז טוענת כי למרכז ההשקעות, הגוף בתוך משרד התעשייה המופקד על חוק עידוד השקעות הון, אין סמכות לדון בבקשת קוקה קולה. הסיבה: אין כאן הקמת מפעל או הרחבה של מפעל אלא העתקה. והעתקת מפעל אינה כלולה בחוק. מוסקוביץ טוען כי הסמכות שרירה וקיימת. החלטה כלכלית חשובה עומדת להיות מוכרעת בידי משפטנים. וזה די מביש.
בהשוואה בין המסמכים המשפטיים של שני המשרדים קשה שלא להתרשם לרעה מהמסמך של משרד התעשייה. הטענה העיקרית שם היא שהעתקת מפעל מבני-ברק לאשקלון תואמת את החוק, שמצדיק מענק על בסיס חלוקה מתוכננת של אוכלוסייה על פני שטח המדינה. איך, בדיוק, הזזת מפעל גורמת לתזוזת אוכלוסייה?
גם מי שמאמין בסיפור הזה חייב לשאול את עצמו, איזו אוכלוסייה תזוז. מסמך משרד התעשייה מניח שמי שיזוזו יהיו תושבי בני-ברק. בהנחה שתהיה תזוזה, ההיגיון אומר שיהיו אלה דווקא מחפשי עבודה מקרית-מלאכי או משדרות. הם יוכלו לעבור לעבוד, מבלי להזיז את הבית. הם יהיו גם מוכנים לעבוד בשכר נמוך יותר מאשר תושב בני-ברק, שצריך גם לעבור דירה והוא גם בעל ותק גדול יותר.
הנה כך אפוא עומדת השאלה: האם חוק עידוד השקעות הון בא להזיז אוכלוסייה משדרות לאשקלון? אם שר התעשייה, המסחר והתעסוקה מאמין בשטות הזו, שייתנו לקוקה-קולה את הכסף. הוויכוח הוא כלכלי: האם למדינה שווה לשים 100 מיליון שקל כדי שקוקה-קולה תזוז מבני-ברק לאשקלון. אני לא מכיר חוות דעת כלכלית רצינית שמצדיקה השקעה שכזו מכספי מדינה.
אם בסופו של מיקוח משפטי יצדיק היועץ המשפטי את משרד התעשייה, ננעלת בזה הדרך הממשלתית למנוע את מצעד האיוולת. אבל הציבור יכול. כמעט כל אדם יכול להגיש ערעור על החלטת מרכז ההשקעות. במיוחד יכול להגיש ערעור מי שמתחרה בקוקה-קולה. טמפו, יפאורה וכל יצרן משקאות. מכיוון שחלק מהתוכנית של קוקה-קולה הוא להקים מפעל לבקבוקי זכוכית, כל יצרן בקבוקים - במיוחד הספק הנוכחי של בקבוקים לקוקה-קולה - יכול לטעון נגד ההחלטה. במקרה של ערעור נדרשת החלטה של שרי האוצר והתעשייה. אם בנימין נתניהו יתייצב מאחורי פקידי האוצר - יש סיכוי לטרפוד.
הדוחף העיקרי של האיוולת הכלכלית הזו, אהוד אולמרט, מתגלה כאחד השרים הגרועים שהחזיקו בתיק התעשייה. זאת בניגוד למנכ"ל משרדו, רענן דינור, שבשבוע שעבר כתב מכתב שנון ונכון כל-כך על מדיניות האוצר הכושלת (למעט הקטע על תקציב התמ"ת, שבו המנכ"ל שומר אמונים לנחלה שלו).
מעשיו של אולמרט במינהל מקרקעי ישראל ידועים לשמצה. מהרגע שהתיק הזה נפל לידיו, הוא מחפש כל דרך לחלק את קרקעות המדינה ליזמים. רק היועץ המשפטי לממשלה ובית-הדין הגבוה לצדק מצליחים לעצור אותו בדרך לחלוקת הרכוש הציבורי למי שלא מגיע להם דבר.
כך גם ביחס שלו לחוק עידוד השקעות הון. אולמרט מתייצב לצד חוק שהוא אולי הגורם הכלכלי המרכזי לפיגור של ערי הפיתוח בישראל. זה חוק שדוחף מפעלים בשכר נמוך לאזורי פיתוח ומפעלים טובים למרכז הארץ. זה חוק שמעודד מפעלים המשלמים שכר נמוך. אולמרט דוחה הצעות לשינוי בתנאי הסיוע, כך שמפעלים טובים יוקמו באשקלון ובשדרות. כתוצאה מהתנגדותו התקפל משרד האוצר מתוכניתו לקבוע כי הזכאות למעמד מפעל מאושר, המזכה בהטבות ממשלתיות, תוגבל למפעל שמייצא מחצית מתפוקתו. אולמרט עובד למעשה בשביל תעשיינים ובעלי הון והורס כל סיכוי לצמיחה של ממש.
העניין הוא, כך מתקבל הרושם, שנתניהו פוחד מאולמרט. אולי כי הוא יודע שלאולמרט יש גיבוי מאריאל שרון. הדבר שהכי מרתיע את נתניהו הוא החשש שייתפס כמי שחותר תחת ראש הממשלה. אבל אולמרט הוא אדם גמיש. הנה סיפור: פעם, אחרי שנתן ראיון מלבב על התועלת של חוק עידוד השקעות הון, הוא נשאל: ומה היית אומר אילו היית שר האוצר? בדיוק את ההפך, ענה אולמרט. מה שמלמד על אדם שעקרונות זה הצד החלש שלו, ומיקום ישבנו משפיע על דעתו.
אז הנה הצעה לנתניהו: משרדך הסכים למשוך מהתוכנית הכלכלית את הסעיף הקרוי עידוד השקעות מוטות צמיחה באמצעות חוק עידוד השקעות הון. עמוד מאחורי הצעד הזה על כל פרטיו. במיוחד עמוד על כך, שעד שלא תהיה הסכמה על שינוי החוק ועל קוקה-קולה, לא תיתן להאריך את תוקפו של החוק הזה מעבר למה שקבוע היום: 31.12.03.
לאולמרט יש גם היסטוריה מעניינת בכל הקשור לכסף. בראשית שנות ה-80 הוא נזקק לכסף. קורה. אלא שהוא לא רצה ללוות בתנאים מקובלים, אלא מועדפים. גם זה קורה. פנה לבנק צפון אמריקה וקיבל הלוואה של 50,000 דולר בלי ריבית. זה כבר לא כל-כך קורה. לעומת זאת, הוא גם לא טרח כל-כך להחזיר את הכסף. זה לפחות מובן. לימים, משהסתבך הבנק, שפשט רגל, החזיר אולמרט את הקרן, בלי ריבית כמובן, אבל רק אחרי שנפתחה חקירה משטרתית. כך העיד הוא עצמו בבית-המשפט.
אין פלא כי מי שחושב שבסדר לקבל הלוואה ללא ריבית מהבנק, חושב שצריך לחלק כסף ממשלתי לכל מיני גופים לא ראויים.
פורסם לראשונה
מומלצים
