"נתניהו החליט להרעיב את נפש האזרחים"

"שר האוצר בנימין נתניהו וממשלת ישראל החליטו להרעיב את נפש אזרחי מדינת ישראל", כך אומרת בראיון ל-ynet פרופסור זוהר שביט, שכיהנה כיועצת לענייני תרבות של ח"כ מתן וילנאי בתקופת כהונתו כשר התרבות, ומתמודדת בימים אלה לתפקיד חברת מועצה בעיריית תל אביב מטעם שינוי.

"המלצת משרד האוצר לקצץ 161 מיליוני שקלים מתקציב התרבות היא קטסטרופלית", אומרת שביט בעקבות החשיפה ב-ynet ומוסיפה, "בנימין נתניהו מדבר על קדמה אבל לוקח אותנו אחורה עשרות שנים עם המגמה הברורה שלו להפריט את מוסדות התרבות. שום מדינה בעולם לא הפריטה את מוסדות התרבות הפועלים בה. יש שירותי בסיס שכל מדינה מחויבת להעניק לאזרחיה ובהם בריאות, חינוך ותרבות. זה כמו לתת לחם. הלחם מחזיק את הגוף והתרבות והחינוך את הנפש. אם ממשלת ישראל החליטה להרעיב את הנפש שתאמר את זה בריש גלי והבוחר ידע לומר את דברו בבוא העת".

שביט מוסיפה כי "תקציב התרבות שמממן גופים חיים ודינמיים שהם לב החיוניות שלנו כחברה, אינו מגיע לרבע מתקציב משרד הדתות שנסגר אך עודו עומד על מיליארד וארבע מאות אלף שקל". לראש סיעתה, השר טומי לפיד, היא קוראת להילחם בהחלטת הממשלה.

"לא מבין בניהול תרבות" 

דו"ח מבקר המדינה שפורסם השבוע זוכה לביקורת חריפה מצידה של שביט שאומרת כי "ברור שהמבקר לא מבין דבר בניהול תרבות". 

הדו"ח ציין בין השאר כי תקציב התרבות בישראל נמוך משמעותית מהמקובל באירופה והמומלץ על ידי אונסק"ו, וזאת עוד לפני הקיצוץ הנוסף עליו הכריזה השרה לימור לבנת לשנת 2004. "זה החלק הטוב בו", אומרת שביט עם יותר מקורטוב של סרקזם, "ההכרה בעליבותו של תקציב התרבות שמעמיד את ישראל לצדן של מדינות עולם שלישי. אם מדינת ישראל היתה מעמידה את תקציב התרבות על חצי אחוז מהיקף תקציב המדינה ולא על אחוז אחד, כפי שמורה אמנת אונסק"ו, כל הליקויים עליהם הצביע דו"ח המבקר היו נפתרים מאליהם".

שביט טוענת כי המבקר אינו מדייק בטענותיו, למשל ביחס לאי התכנסותה מזה שבע שנים של מועצת התרבות, האחראית על קביעת קריטריונים לחלוקת עוגת התקציב. "המבקר אינו ער לכך שבשנת 2002 הוקמה מועצה חדשה על-ידי השר וילנאי וטועה בקביעה שמועצה זו לא התכנסה". בכל מקרה היא מוסיפה, "חלוקת כספי ציבור על פי קריטריונים אכן חשובה, אך ההמלצות בנוגע לקריטריונים לא רלבנטיות ובלתי ניתנות ליישום לאחר הקיצוצים העצומים בתקציב התרבות. הדיון בקריטריונים, גם אם חשוב בפני עצמו, הופך לבלתי רלבנטי כשהשאלה שעומדת על הפרק היא האם להיות או לחדול".

שביט מגדירה את הניסיון לכוון אחוז ניכר מחצי הביקורת כלפי משכורותיהם של מנהלי מוסדות התרבות כדמגוגיה - וכחלק מתוכנית רחבה להסיט את השיח הציבורי מהנושא העיקרי והוא הצורך בהעמדת התרבות כמשאב מהותי בחברה הישראלית. "מוסדות התרבות מתקיימים היום בנס ורוב מנהליהם הם קוסמים שבמעשי כשפים מצליחים לקיים המשך פעילות. כל הדיון בקריטריונים, גם אם חשוב בפני עצמו, הופך לבלתי רלבנטי כשהשאלה שעומדת על הפרק היא האם להיות או לחדול".

לדברי שביט, "למרבה הצער המבקר אינו מגלה בקיאות בהרכב השכר של המנהלים ובתפקידים המוטלים עליהם. במקרים מסוימים כמו אלה של בית האופרה, להקת בת-שבע או תיאטרון בית ליסין, מדובר בריבוי תפקידים של ישות אחת - ולצורך העניין משכורתם נמוכה. מנהלי מוסדות התרבות והאמנות בארץ עובדים ברובם לא פחות קשה מאלה העובדים במשרד מבקר המדינה ומן הראוי שמשכורותיהם יושוו למשכורות אלו. כל ההתנפלות הזו נמאסה".

בנוגע לטענות משרד החינוך, התרבות והספורט הנוכחי לפיהן במהלך כהונתו של וילנאי כשר התרבות נחתמו הסכמי תמיכה כספית שלא כדין בין מנהל תרבות למוסדות שעמדו בפני קריסה, אומרת שביט: "כשהחולה עומד למות חובת הרופא המטפל הוא קודם כל להציל את חייו ואחר כך לשאול לדעתו של היועץ המשפטי. פעולות ההצלה שננקטו בזמנו היו ראויות ונכונות. הניסיון להתנער מאחריות ולגלגל את האשמה במצב לפתחו של המשרד הקודם הוא פתטי".